סבתא מלאת דאגה
אליזה יולדה, אישה נמרצת ונחושה קצת מעל שישים, פנתה יום אחד אל נכדתה:
הדס! חיכיתי מספיק, והסבלנות שלי נגמרה. כבר תתני לי למות בשקט?!
הדס, ברונטית עדינה ומומחית לאמנות, הופתעה מהשאלה המוזרה.
מתי תתחתני כבר? שאדע שהלב שלי יכול להיות רגוע ושליו? כמעט בת 27 את! המשיכה הסבתא הרי בשבילך גירשתי את עצמי כל הקיץ לווילה של הגברת הזקנה שפירא, וסבלתי שם שלושה חודשים, עשרים פעמים ביום הייתי צריכה לשמוע על כאבי הגב שלה, כדי שיסתדר לך החיים האישיים. אך את אפילו לא פגשת אף אחד!
סבתא, מתי ואיפה אפגוש מישהו? עבודה, לימודים, דוקטורט במוזיאון שלי, בין כל הגברים הרווקים, רק יצחק שלמה הרי את זוכרת אותו.
נכון, יצחק שלמה זה אפילו לא דג בריא אלא שרימפס גוסס, נאנחה הסבתא בעצב.
ביום הבא התקשרה אליזה יולדה אל שפירא לברר איך נכדתה הכירה את בעלה. התברר שהיא פגשה אותו במועדון לילה.
לצערה, הדס אינה פוקדת מועדונים בלילה, אז החליטה אליזה לבדוק בעצמה את המצב שם, או אולי למצוא מקום אחר בו יש מועמדים ראויים לחתן.
אליזה יולדה גילתה כי לנשים הכניסה בחינם במועדון עד חצות בלי לבזבז זמן, נכנסה בערב הבא, כשהודיעה להדס שהיא יוצאת להליכה לפני השינה.
במילים חדות השתיקה את המאבטח שניסה להעיר משהו על גילה, התיישבה בעזרת אותו מאבטח על כיסא גבוה ליד הבר, וסקרה את הסביבה. האווירה הפכה מתוחה, כאילו ישיבת הורים בבית ספר כשמנהל תפס כיתה ז שותים בירה במגרש.
איך אצלנו? נהנית? שאל הברמן בזהירות, והגיש לה כוס גבוהה. קוקטייל ללא אלכוהול, על חשבון המקום.
לא, שום דבר לא יעזור כאן ענתה אליזה יולדה. בחורה רצינית לא תמצא כאן כלום. אגב, לא תתמוטטו אם תשימו טיפת קוניאק. ומי זה הגינגי האח יש לו בעיה בירך או שרוקדים כך עכשיו?
לפני פסח ביקרה אליזה יולדה ברוק קונצרט, מופע אש, ערב שירי משוררים, תחרות אופניים קיצונית, טורניר קלפים, ובייאוש מוחלט, גם בסדנת משוררים צעירים. המשוררים באו לה מאכזבים עדיף לא לזרוק חכה, שמא תתפס אסון.
הדס, אני מבינה אותך. בזמני, היה לי בחירה בין סבא שלך לעוד עשרה, לא פחות טובים ממנו. אפילו לשפירא היה בחירה, למרות ששנים פנטזה על סבא שלך. אבל היום, הדס, בחורים פשוט קטנים, אין אפילו אחד שבאמת לאחוז בו את העין.
באדר, אחרי ביקור אצל שפירא, החליטה אליזה יולדה לקפוץ לדס בגבעת התרבות. בדרך החליקה ונפלה טוב שלא על המדרגות. קצין צה”ל רץ אליה, הרים אותה, והיא נשענה עליו, בדקה שאין לה שבר או נקע, ואז הסתכלה בו ואמרה:
אדוני רס”ן, אתה בטח טנקיסט. בעלי המנוח פיקד על חטיבת שריון. תגיד, יש לך שעה פנויה?
הקצין, שחשב שיצטרך לסחוב אותה לבית, קילל את רגשות האנושיות שלו, הנהן בייאוש.
נפלא. היית אי פעם במוזיאון ההיסטורי כאן? לא? חבל. ממליצה בחום. תכנס מיד, ותבקש שהדס יולדה תדריך אותך. היא מדריכה נהדרת, לא תתחרט.
הקצין אפילו לא הבין למה הוא הולך אחרי הסבתא הזאת…
***
לא מזמן, אליזה יולדה לחשה לנין שלה, מתן:
אתה, שמש שלי, הדובון שלי, בקרוב תלך לבית הספר, אבא שלך יסיים את האקדמיה הצבאית, ואמא תסיים סוף סוף את הדוקטורט. ואני בלב רגוע אוכל לעזוב את העולם הזה. אבל מה, תגדל לבד, דרור קטן שלי? לא, אתה זקוק לאחות! וכשתיוולד אחותך, ותלך היא לגן, אחר כך… טוב, נראה מה יהיה הלאה…
כל דור צריך לדאוג לדור הבא, אך בסוף צריך לסמוך על נתיבם ולזכור: החיים נרקמים לא רק בדאגה, אלא באמונה שתמיד יבואו ימים טובים יותר.
