אני שמחה שהחלטתי לא להביא ילדים לעולם. כיום אני כבר בת שבעים, ואין בי אפילו שמץ של חרטה.
נרשמתי לרופאת עור וישבתי במסדרון, מחכה לתורי. לידי ישבה אישה, והתחלנו לנהל שיחה קלילה. היא הייתה נעימה להפליא, ושיחתנו גרמה לי להסתכל אחרת על לא מעט דברים.
מיד הבחנתי כמה היא לבושה בטעם וסודרת. בהתחלה הערכתי אותה כבעלת לא יותר מחמישים שנים. אבל במהלך השיחה סיפרה לי שכבר עברה את גיל שבעים. האמת, אף פעם לא הייתי מנחשת. היא נראתה מצוין, שונה בתכלית מעמיתותיה לגיל.
מהמכּרה החדשה למדתי שהייתה נשואה פעמיים. וכיום גרה לבדה. מבעלה הראשון התגרשה כשהייתה צעירה למדי, ובחרה שלא להביא ילדים לעולם.
הבעל ידע מתחילת הדרך שהיא מבקשת להישאר בזוגיות בלי ילדים, אך כשחגגה שלושים, החל לרמוז שלדעתו “משפחה שלמה צריכה גם ילדים.” השנים עברו, ולבה לא התעורר לכמיהת אימהות. היא עמדה בהחלטתה ולא שינתה אותה.
היה לה קל יותר להיפרד מאשר להיכנע למה שלבה לא רצה. הם דיברו בגילוי לב, והסכימו להמשיך כל אחד בדרכו.
בפעם השנייה, נישאה לגבר גרוש שכבר היה לו ילד מהנישואין הראשונים וגם לו לא היה רצון בילדים נוספים. חייהם התנהלו ברוגע, עניין הילדים כלל לא עלה. בעלה אפילו שמח על עמדתה. אולם השלווה לא ארכה זמן רב והוא נהרג בתאונת דרכים.
האישה חלקה עמי שתחושת הבדידות כלל אינה מכבידה עליה. להיפך היא מאושרת שאין עליה צורך להתאים את עצמה לאחרים. היום, בגמלאות, היא משוכנעת שלא תתחרט לעולם על החלטתה.
החברות שלה, שפעם תלו תקוות בילדים שיתפנו לעת זקנה, נאנחות היום בעצב. הילדים גדלים, הולכים לדרכם, להם אין צורך אמיתי בהורים מבוגרים. זו בדיוק הסיבה שלא רצתה ילדים מעולם. עכשיו היא חיה חיים מלאים, מתענגת על כל רגע. ההיעדר של ילדים ממלא אותה שמחה, לא כובד.
“כוס מים?”
אני לא אשאר רעבה או נטולת טיפול. בעוד שחברותי הוציאו את כל חסכונותיהן על הילדים, אני שמרתי כל שקל. היום, יש לי מספיק חיסכון כדי לדאוג לכל צרכי, אפילו אם אזדקק לאחות צמודה.
ומה דעתכם? האם אתם מסכימים עם דרך המחשבה הזו?
כשהייתי בת שלושים, הייתי האישה שכולם אמרו עליה שיש
הכול התחיל בערב רביעי, כשאבא שלי שלח הודעה בקבוצת הוואטסאפ
כשהייתי בת שלושים, כולם אמרו עליי ש”
הכול התחיל בלילה של יום רביעי, כשאבא שלי כתב בהודעה
הכול התחיל ביום רביעי בערב, כשאבא שלי שלח הודעה בקבוצת