אני בת עשרים ותשע. אולי אני הכי נאיבית שיש, כי עד לא מזמן הייתי בטוחה שהכול אצלנו בבית דבש. וואלה, טעיתי בענק… בעלי התגלה כבן אדם בוגד ואנוכי. אני עדיין לא מצליחה לעכל שהוא עשה לי דבר כזה.
אנחנו מכירים כבר עשר שנים, מתוכן שש נשואים. קוראים לו דגן, הוא תמיד היה הטיפוס הדואג והמפנק, באמת שכלכל אותנו יפה אותי והילדים. יש לנו שניים, בן ובת. עזרתי לדגן לפתוח עסק, והעסק הזה סידר אותנו כלכלית.
אני עבדתי כאסיסטנטית מכירות, לא מזמן פתחתי חנות בגדים אונליין. ככה, כשהבת שלי בגן והבן ישן צהריים, אני מספיקה גם לעבוד וגם להרוויח.
המשקל שלי תמיד הסתובב סביב חמישים וארבע קילו. אחרי הלידה העליתי עשרים קילו. בהתחלה עוד קיוויתי ששני ילדים בבית יריצו אותי ואחזור לעצמי, אבל מסתבר שזה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע. לקחתי על עצמי להוריד במשקל: התחלתי לאכול בריא, עושה ספורט, שותה ים של מים, וויתרתי בכלל על קמח. המשקל? אפילו לא זז. זה שבר אותי פסיכולוגית. נהייתי מאוד חסרת ביטחון עם עצמי.
מאז שילדתי את השני, אני כבר לא מסתכלת על עצמי בעיניים טובות. הפסקתי להרגיש נשית ומושכת. ודגן? אפשר לראות עליו שהוא השתנה. כבר לא מנשק, לא מחבק, בקושי מסתכל. שלא לדבר על דברים אחרים… אפילו שיחות נורמליות אין הכל רק על קניות, הילדים, או מה צריך לתקן בבית.
ברור שעם שתי לידות הבטחון שלי ירד, ופעם הייתי מרגישה הרבה יותר בנוח עם עצמי. עכשיו אני בקושי סובלת לראות את עצמי במראה. מבינה גם שהקשר שלנו נגדע בגלל זה. אז החלטתי לקחת יוזמה. יום אחד רציתי לעשות לדגן הפתעה באתי לו לעבודה עם אוכל ביתי. נעמדתי ליד הדלת ושמעתי אותו מדבר:
“אושרית, אל תדאגי, אני אאסוף אותך אחרי העבודה. אמרתי לאשתי שאני טובע פה בעבודה. היא אפילו לא יודעת שיש אותך!”
נשבע לך, לא נכנסתי. פשוט הסתובבתי ויצאתי משם.
הוא בכלל לא קולט אני העליתי במשקל כי ילדתי את שני הילדים המדהימים שלו. הוא בעצמו לא בדיוק דוגמן, גם לו יש בטן ואף מילה לא יצאה מפי. אז מה, הוא גם חושב שאני טיפשה?
אין לי אומץ להגיד לדגן ששמעתי הכל. מה אני עושה? להגיש תביעת גירושין? והילדים, איך הם ירגישו בלי אבא? לעשות כאילו כלום לא קרה? אין מצב שזה יחזיק.
בינתיים החלטתי להשקיע בעצמי. נרשמתי לחדר כושר. קודם כל אני אראה לדגן מה הוא הפסיד, ואחר כך נראה מה קורה…
כשהייתי בת שלושים, כולם אמרו עליי ש”
הכול התחיל בלילה של יום רביעי, כשאבא שלי כתב בהודעה
הכול התחיל ביום רביעי בערב, כשאבא שלי שלח הודעה בקבוצת
בעלי התחיל לחזור מאוחר הביתה בכל ערב. בהתחלה זה היה
מימנתי חגיגת יום הולדת חמש עשרה לבת החורגת שלי, ואביה
להעמיד את האישה שלצידך במצב שבו אחרים מסתכלים עליה