יש לי בת בת חמש, וכמו אצל כל הילדים, כבר יש לה ערימה של בגדים קטנים עליה. כמעט שמלות חדשות, מעילים, נעליים, בגדים שלבשה פעמייםשלוש, כי ילדים גדלים כל כך מהר. אני לא מהאנשים ששומרים בגדים “למזכרת”. אז בסוף שבוע אחד התיישבתי בשקט, הוצאתי את כל הבגדים מהארון, עברתי אחד אחד והפרדתי את אלה שממש במצב מצוין. הרבה דברים זרקתי אם היו עם כתם, קרועים או מאוד משומשים. אני לא נותנת אשפה, זה ברור.
נזכרתי באחיינית שלי הבת של גיסתי. היא כמעט בת ארבע ולרוב רואים אותה בבגדים פשוטים מאוד, לפעמים שוב ושוב אותם בגדיםnot בגלל שקשה להם כלכלית, פשוט כי גיסתי לא מתעסקת בזה בכלל. לא אמרתי כלום. פשוט אספתי שקית יפה עם בגדים “ביוצא” שמלות, סטים כמעט חדשים, מעיל שבת שלי לבשה פעמיים וכמה נעליים שכמעט לא ננעלו. לא היו שם בגדים ישנים או בלויים. כיבסתי הכול, קיפלתי יפה ונתתי לה בשקט וטוב לב, ואמרתי:
“אלה כבר לא עולים על שלי, אבל לבת שלך זה יהיה מצוין.”
היא חייכה, הודתה, ואני חשבתי שהכול בסדר. אבל יומיים אחר כך התחלתי להרגיש שמשהו מוזר קורה. חמותי שלחה לי הודעה ושאלה למה אני “מתהדרת” בבגדים וגורמת למשפחה להרגיש לא בנוח. בת דודתו של בעלי הסתכלה עליי מוזר באיזה מפגש משפחתי ולא אמרה שלום כרגיל. לא הבנתי כלום.
אחר כך, מאחות של בעלי, הבנתי שגיסתי סיפרה כאילו השפלתי אותה, שהבאתי לה “שאריות”, שאני רוצה שיחשבו שהם עניים, שאני חושבת את עצמי ליותר טובה ממנה. אפילו סיפרה שממש באתי עם שקיות ענק כדי “להראות לכל המשפחה מה יש לי”. כששמעתי את זה, הרגשתי גם כעס, גם עצבכי זה היה ממש הפוך ממה שהתכוונתי.
המצב החמיר כשבארוחת שבת משפחתית גיסתי זרקה הערה בפני כולם:
“יש כאלה שחושבים שאם הם נותנים בגדים משומשים, הם עוזריםאבל בעצם זה רק מביך.”
נאלמתי. בעלי הביט בי, חמותי שתקה ואף אחד לא אמר מילה. אז הבנתי שמקור כל הדיבוריםהיא.
עניתי לה מול המשפחה, בשקט אבל בביטחון: אמרתי שלא נתתי לה בגדים פגומים, שבחרתי רק את הטובים ביותר, שממש זרקתי הרבה בגדים ישנים שלא מתאימים, ואם בשבילה זה משפיל לקבל בגדים יפים לבת שלהבפעם הבאה פשוט לא אציע. הוספתי שלא אתן לה להוציא אותי רעה, כשכל מה שעשיתי זה לחשוב על טובת הילדה שלה.
מאז אווירת המשפחה השתנתה. גיסתי כבר לא מדברת איתי רגיל, רק אומרת שלום כי מוכרחים. חמותי מנסה להישאר ניטרלית אבל מרגישים שהיא לא בנוח. ואנינשארתי עם תחושה מאוד לא נעימה, כי לפעמים אתה עושה משהו בכוונה טובה, ובסוף מוצא את עצמך בסכסוך שלא רצית בכלל.
למדתי מזה שלא כל מעשה טוב מתקבל כפי שהתכוונת, ושחשוב לבדוק גם איך הצד השני עלול להרגיש, לא רק מה שבאמת רציתי להביע. לא תמיד הכוונות שלנו מספיקותלפעמים הדרך בה אנו מעניקים חשובה לא פחות ממה שמעניקים.
