החלק הכי קשה בלהתבגר הוא לראות את אמא שלך מזדקנת.
כמה פעמים אנחנו מתלוננים עליה
שהיא מדברת יותר מדי, שמתערבת בכל דבר, שדורשת יותר ממה שאנחנו מסוגלים לתת.
שהיא תמיד שם, דואגת לדברים שנראים לנו קטנים ולא חשובים.
אבל הלב של אמא אף פעם לא מפסיק לשמור על הילדים שלה.
היא אוהבת בעוצמה כזו, שלפעמים היא טועה וחושבת שהאהבה היא לשאת על כתפיה את הכול.
היא סופגת צעקות, מצבי רוח רעים והתרחקות
ואפילו אז, היא ממשיכה להגן עלינו גם כשאנחנו אלו שפוגעים בה הכי הרבה.
יש אמהות שבגלל אהבתן שותקות, מסתירות כאבים שמפוררים להן את הנפש.
וכולם ממשיכים הלאה, והיא מזדקנת באלם עם לב כבד מנטל שבעצם לא שלה.
אבל כשהיא איננה
אז מביאים את הפרחים הכי יפים.
אז מזמינים את הנגנים הטובים ביותר.
אז זולגות הדמעות ואין מי שינחם עוד.
ורק אז אנחנו שואלים את עצמנו
מדוע חיכינו עד לרגע האחרון כדי לתת הכול?
למה לא הערכנו אותה כל עוד הייתה כאן?
אל תחכה שהאמא שלך תלך כדי להבין שהיא נתנה את כל חייה עבורך.
תאהב אותה עכשיו.
תקשיב לה עכשיו.
תחבק אותה עכשיו.
כי להתבגר כואב אבל לראות אותה מזדקנת בלעדיך זה כואב פי כמה.
החיים קצרים, ואהבת אם היא ברכה אל תוותר עליה.
