החלק הכי קשה בלהתבגר… הוא לראות את אמא שלך מזדקנת.
כמה פעמים מתלוננים עליה…
שהיא מדברת בלי סוף, מתערבת בכל דבר, דורשת יותר מדי.
שהיא תמיד שם, דואגת מעניינים שנראים לנו שטויות.
אבל הלב של אמא לעולם לא מפסיק לשמור על הילדים שלה.
היא אוהבת כל כך חזק, שלפעמים היא טועה לחשוב שהאהבה דורשת ממנה לספוג הכול.
היא סופגת צעקות, מצבי רוח רעים, דחיות…
וגם אז היא עדיין מגינה על אלה שפוגעים בה הכי הרבה.
יש אמהות שבוחרות לשתוק מאהבה, שמסתירות כאבים שמפוררים להן את הנפש.
ובזמן שכולם ממשיכים בחיים שלהם, היא מזדקנת בשקט עם לב עמוס בבעיות של אחרים.
אבל כשאמא לא איתך…
אז מגיעים הפרחים הכי יפים.
אז מזמינים את התזמורת הכי מושקעת.
אז זולגות הדמעות, שכבר אין מי שינחם.
ואז שואלים את עצמך…
למה לחכות לרגע האחרון כדי להעניק הכול?
למה לא להעריך אותה כשהיא עוד כאן?
אל תחכה שאמא תלך בשביל להבין כמה נתנה מהחיים שלה רק בשבילך.
תאהב אותה היום.
תקשיב לה היום.
תחבק אותה היום.
כי לגדול כואב… אבל לראות אותה מזדקנת לבד זה כואב אפילו יותר.
