מָשָׁה, תישארי בבית — מה, אני חייב לסחוב אותך לכל מקום רק כי אנחנו נשואים? — רטן אלכסנדר מול המראה, מתלהב מעצמו. מריה לא שמעה אותו כלל: היא הייתה שקועה בהכנות לנסיעה עם חברים לצימר מחוץ לעיר. כמו כל מארחת אמיתית, התארגנה ביסודיות, אך הפעם הכול הרגיש שונה מהרגיל. בכניסה ראתה מַשָּׁה את בעלה בחולצה לבנה מגוהצת, והופתעה: “סשה, למה אתה מתלבש ככה? אני לא מכבסת כתמי שיפודים, שתדע. קח את השקיות של האוכל, אני מיד מחליפה שמלה ואפשר לצאת.” אלכסנדר הביט בשתי שקיות כבדות בלי להבין: “מה זה כל הכובד הזה?” “סשה, נו באמת! אנחנו בדרך לצימר. וליודקה, עם כל הכבוד, לא יודעת לבשל. הבאתי איתי הכול: תפוחי אדמה טריים, סלטים, עוף… שיאכלו מה שאני הכנתי, ולא נסתבך עם מד”א. סורי, הייתי חייבת לשים את זה על השולחן.” אלכסנדר קימט את מצחו: “מָשָׁה, עדיף שתישארי היום בבית, תכיני משהו דיאטטי, אולי אפילו תצאי לריצה בגינה. כבר מתחילה לך כרס. אני אקפוץ לחמש דקות בלבד לוולקו, ואחזור.” “אתה נוסע לבד?” — שאלה מַשָּׁה בפליאה. “לא רציתי לספר, את כל הזמן בעבודה, אנחנו כמעט לא מדברים — וולקו התגרש! חדשה נכנסה לתמונה, אני בכלל לא מת על זה אבל צריך לעזור לו עם המנגל; אף אחד לא עושה שיפודים כמוני.” אלכסנדר חייך לעצמו, והזיז את השקיות הצידה, מלא גאווה בעצמו. מריה נדהמה. היא וליודה היו חברות טובות, אך לאחרונה הייתה עסוקה בדירה שלה שהוזנחה ע”י שוכרים שנעלמו. היו לה המון התלבטויות — עבודה, הבית, והדירה שצריך אולי למכור… התנתקה מהחברות, ולא העלתה על דעתה ש”המשפחה המושלמת” של וולקו וליודה תתפרק. “שמע, אז למה באמת אתה לא רוצה שאבוא? יש שם קופאית חדשה עם שפתיים משודרגות ואתה חושש?” “מָּשָׁה, לא! בחורה רגילה, כמוך בערך, באמת! הרבה יותר נח שתישארי, תני לנשים לדבר אחת עם השנייה, את תספיקי לרכל עם ליודקה – אני בשלי.” משהו עמוק בפנים בכל זאת דחף אותה להגיע, אולי יצר נשי של סולידריות – או סתם סקרנות – ובסוף הכריחה את סשה לקחת אותה. *** חצי מהדרך לצימר היו שקטים, סשה כעס על הפקקים ועל הנהגים, ומָשָׁה דיברה עם מתווכת על הדירה. “איך את מסתדרת בלעדיי?” זרק סשה, עוקב מהצד אחרי ההתכתבות. “בעיה… חלק רוצים להיכנס מוקדם, חלק רוצים רהיטים… אתה יודע איך זה.” “כסף לשיפוץ — לא בעיה,” ענה. “אני דווקא רוצה ים, מה איתך? “או שיפוץ או ים, תבחרי! וחוצמזה, אני עובד, איזה ים בראש שלך?” מָשָׁה סיפרה ששכנתה ביקשה להשכיר לבת שלה, וסשה רתח — “למי להשכיר? לא ישלמו! נמכור, ואני אחליט מה עושים עם הכסף. היית צריכה לתת לי לסדר את זה, את גוש חמאה, ימעכו אותך במחיר ויאללה, נמסר אותה בחינם!” “שלנו?” “בטח, אנחנו משפחה, גוף אחד.” בצימר חיכה להם חבר מחויך, וולקו, שביגוד לא רגיל, ג’ינס צמודים וחולצת טי מודרנית – מראה של רענון אחרי גירושים. “קפצי, מָּשָׁה, את מוזמנת! הבילוי לא דורש בישולים, אשתי הזמינה הכול ממסעדה.” האוכל הביתי נשכח ברכב. בחצר ישבה חדשה — בלונדינית, עם חברה, שובה לב ומלאות שמחה. מָשָׁה ראתה: וולקו הסתדר עם בובת ברבי מלאה תוספות, בזמן שהיא עצמה… לא דוגמנית, אבל רחוקה מלהיות בלתי נראית. סשה התנפל על אש ובשר, מתעלם ממנה, וולקו “הכיר” אותה: “זאת מָּשָׁה, האישה של סשה, פרילאנסרית, בקיצור — לא עובדת. ואלה הנסיכות שלי…” היה טון צורם בדברים. את סשה לא טרח להציג. “אנג’לה? היא קוסמטיקאית,” הוא ציין בגאווה. נבוכה להיות עם בנות בחלוקי חוף, מָשָׁה נשארה בצד. “דַּשָׁה מעצבת שיער, יכולה סוף סוף לסדר לסשה תספורת,” דחק וולקו. “קחי לקוחה חדשה, דַּשָׁה,” צחק הגבר. הבנות ניסו לצרף את מָשָׁה לבריכה — היא סירבה. “למה לא התקשרת אליי, וולקו? לא הייתי באה אם ידעתי שלך כבר צוות חדש. עם ליודקה היה הכי שמח…” – – – המפגש הלך והתדרדר: מָשָׁה נפגעה מכל רמיזה של הבנות ובעלה שלא מתעניין בה, הביקור בצימר התפוצץ בריב, מריבה שהסתיימה בכך שמָשָׁה שופכת מרינדה על החולצה הלבנה החדשה של סשה. היא הלכה זועמת – ואז שיחת טלפון לליודה מגלה לה: “סשה שלך הכיר לוולקו את הברבי הזאת! בגללו עזב אותי!” מָשָׁה נסעה לאמא שלה בעיר, אספה את הבנים; תוך דקה החליטה — הקיץ הזה היא לוקחת את הילדים לחופשה, גם אם זה יכאב לבעלה. סשה, עלבון ושאריות בשר, נשאר אצל אמא שלו וניסה לחשוב איך להתפייס. והיא? סגרה עסקת שכירות על הדירה שלה, מחליטה לחיות לעצמה. *** כשחזרו מהים, סשה זעם על הכסף שהוציאה — אבל זה לא הפריע לה להבהיר: “בְּדִירָה שלי. אתה הוספת שקלים, אני מימנתי את הכסף. כל מה שיינשאר — יתחלק אחרי גירושין. אני את הדירה אמכור כשארצה.” “לא אתן, חייבים חצי-חצי!” “בבקשה, סשה. תן לדשה לבשל, תן לעצמך חיים חדשים, אני גם רוצה חידוש והרפתקה – כמו וולקו. ודי, נמאס לי!” ברגע, התחיל תהליך גירושים– והבית והמטבח ננטשו, הילדים אצל הסבתא. סשה אכל פסטה מתועשת, ישן על מזרן במרפסת ואז ברח שוב לאמא. מָשָׁה רק חייכה כל פעם שנפגשו במטבח או במסדרון. *** שבועיים אחרי, סשה מתקשר לדשה, בטוח שהוא הולך לפתוח פרק חדש כאדם חופשי. היא עונה בקרירות: “סשה, זה היה בילוי חד פעמי. לא הבטחנו כלום. ותספורת? יש לך את השכנה, לא?” *** זו הייתה הפעם האחרונה שבה מָשָׁה הסכימה להישאר ברקע, בזמן שכל גבר סביבה רודף אחרי תחושת חידוש ומניח שנשים צריכות להמתין בשקט בבית. ולפעמים, חופשה אחת בים – ושקית מרינדה אחת – משנים את הכול. מָשָׁה, תישארי בבית? לא עוד.

מאיה, תישארי בבית. אני באמת חייב לסחוב אותך איתי לכל מקום, רק כי אנחנו נשואים? רטן אלון, בעודו מסדר את השרוולים מול המראה. מאיה בקושי הקשיבה לו. היא ארגנה את הדברים לביקור אצל חברים במושב. כמו שמקובל אצל מארחת טובה, היא התכוננה ליציאה ביסודיות. אבל הפעם הכול היה שונה.

בכניסה לבית ראתה את בעלה בחולצה לבנה דקה, הופתעה ושאלה: אלון, למה התלבשת ככה? אין לי כוונה לכבס לך את הכתמים מהעל האש היא נענעה בראשה בייאוש. קח כבר את השקיות, האוכל מוכן. רק אחליף שמלה ונתקפל.

אלון התבונן בשני הסלים הכבדים שמאיה הושיטה. מה זה? שאל בפליאה, לוקח באי רצון את השקיות. מה זאת אומרת, מה? הרי נוסעים למושב. וליודית, אמנם חברה שלי, אבל היא לא יודעת לבשל. אז הבאתי איתי הכל תפוחי אדמה טריים, סלטים, פשטידה… אם רועי רוצה בכיף יאכל את היצירות של אשתו, אני לא מסכנת אותך. מספיק הפעם ההיא עם מדא. סליחה שאני מזכירה.

אלון התקדר עוד יותר. מאיה, תקשיבי רגע. עדיף שתישארי בבית היום. אני אשמח שתכיני משהו דיאטטי בעצם, למה שלא תלכי לסיבוב בספורטק? את הרי כל היום בישיבה. אני אקפוץ לרועי לכמה דקות, אחזור כבר.

מה? אתה נוסע לבד? הופתעה מאיה, ואלון פלט צקצוק קצר. לא רציתי לספר, אבל נו, אין לי ברירה. רועי ויהודית נפרדו. הוא החליט שנמאס לו משגרה. עכשיו יש לו מישהי חדשה. האמת גם לי לא היה חשק לנסוע, אבל רועי ביקש שאבוא לעזור עם המנגל. אתה יודע, כולם אומרים שאני עושה את זה הכי טעים.

אלון חייך לעצמו בזחיחות, והזיז בכוונה תחילה את הסלים הצידה.

מאיה הייתה המומה. היא ויהודית היו קרובות, אבל בזמן האחרון מאיה הייתה עסוקה הדירה הישנה שלה בתל אביב, לפני הנישואים, הכניסו בה בעיות: הדיירים השאירו הרס וברחו. היא שוקלת למכור…

חסר לה זמן. לא דיברה עם יהודית כבר שלושה שבועות, אבל לא העלתה בדעתה ש”המשפחה המושלמת” תתפורר בשקט כזה.

באמת חדשות, נשפה מאיה. בטח יש שם עכשיו סיליקון בלונדיני במטבח, בגלל זה לא רצית שאבוא, נכון?

מה פתאום? כולה מישהי רגילה, כמוך בערך. תישארי בבית, מאילה. עתיד יהיה לכן זמן לרכל עליה, ענה אלון בחיוך מזויף.

אבל משהו בוער מאיה. אולי סולידריות נשית, אולי סתם סקרנות. היא לא ויתרה, הכריחה את אלון לקחת אותה איתו.

***
חצי מהדרך למושב, אלון שתק וקלל כל נהג ישראלי שלא עושה מה שצריך. מאיה השיבה להודעות מהמתווכת.

נו? מסתדרת בלעדיי? הטיל אלון מבט עוקב.

אתה מדבר על הדירה… יש כאלה שדורשים להיכנס מיד, אחרים רוצים ריהוט חדש, תאמת, לא פשוט.

כסף לשיפוץ לא חסר, טען אלון.

אבל אני רוצה לנסוע לכנרת או לאילת. אולי ניסע? הציעה מאיה.

תבחרי: או שיפוץ, או כיף. וחוצמיזה לי יש עבודה! מה פתאום עכשיו חופשות?

מאיה סיפרה שהשכנה שלה ביקשה להשכיר את הדירה לבת שלה. אלון התנגד נחרצות לא מאמין שיזרום מזה משהו טוב. תשכחי משכירות. נשפץ, ואז נמכור אני אטפל בזה בעצמי. חבל עלייך, את תתני להם להוריד לך במחיר, ונתחרט כל החיים!

“שלנו?” שאלה מאיה.

כן, שלנו. משפחה, גוף אחד אנחנו.

כשהגיעו, רועי רוסו כבר חיכה בשער. נו, מה קרה לכם, קצב של צבים! צחק.

הגברים לחצו ידיים, מאיה ירדה מהאוטו והביטה ברועי לפתע עם חולצה אדומה צמודה, גינס עם קרעים, שום דמיון למה שהלך ליד יהודית.

מאילה, מה את עומדת ככה? קרא רועי בשעשוע, וחיבק אותה.

האוכל בבגאז’, ענתה מאיה בחיוך עייף, הבאתי במיוחד.

עזבי הכול, שתהיי אורחת. החברה שלי כבר הזמינה הכל מהמסעדה, הודיע רועי, וגרר את מאיה פנימה.

הסלים נשכחו בבגאז’, ואף אחד לא חשב עליהם יותר.

בפרגולה כבר נשמעו צעקות שמחה. מאיה שמעה צחוק נשי שנון. התקרבה, ראתה שתי צעירות אהובה החדשה של רועי, בלונדינית מוזהבת, וחברתה, צוחקות בבגד ים מינימלי.

חלחלה עברה בה. רועי באמת החליף את יהודית במין שואו-גירל עם שפתיים עבות, ציפורניים, שיער מלא תוספות… היא, מאיה לא דוגמנית, גם לא מכוערת אבל בכל זאת, לא היתה שייכת לשיח הזה.

אלון פתח שרוולים והלך להכין על האש בלי להסתכל עליה, ורק פנה ישירות לאנגל וקשרי החוטים שלה.

בואי נכיר. זו מאיה, אשתו של אלון, פרילנסרית בעצם, מובטלת, לעג רועי בקול, העליב אותה. וזאת המלכה שלי, אנג׳לה, והחברה שלה מיכל.

את אלון הוא בכלל לא טרח להציג.

אנגלה היא קוסמטיקאית, התפאר רועי.

וכן, אני קוסמטיקאית ומאפרת. גם לך אני יכולה לעשות הנחה. אם תרצי, כמובן, אנגלה קרצה.

מאיה הרגישה לא שייכת בין שתיהן, עם בגדי קיץ שלהם ותסרוקות בלתי אפשריות.

סשה פתח במלאכת המנגל, מאיה ניסתה להתערות, אך ללא הצלחה.

דברי קצת, תשתחררי, עודד רועי. מיכל, ספרי למאיה איזה תספורת את מסוגלת לעשות לאלון!

חמודה, אלון דווקא נראה אחלה, חייכה אנגלה, לדעתי, אשמח בו כל קוסמטיקאית.

אנגי, בואי איתי לבריכה, קרצה מיכל, בא לך להצטרף, מאיה?

לא, ממש לא, קמה מאיה. רועי, למה בכלל לא התקשרת? לא הייתי באה אם הייתי יודעת שיש פה כזה קרקס. יהודית הייתה עושה על האש אמיתי, לא פיצה על חד־פעמי.

מאיה, עזבי אותי מהפולנייה ההיא! הן סבבה, את סתם עוקצת.

סבבה, תגיד? קיבלתי הנחה על קוסמטיקה כי אני לא יפה! ולאון כבר מציעים תספורות! שתדעו אלון הרי קמצן, והשכנה שלנו גוזזת לו שיער בחינם, כן? והוא מרוצה!

מאיה קמה בכעס וברחה למנגל.

אלון חנק רוק בגרון, בוהה בבנות הדוגמנית של רועי. הבין שמתגבש ריב רציני בקרוב.

אלון, אני רוצה הביתה, פנתה מאיה בתקיפות.

מאיה, מה קרה? סתם, נחמד פה!

לא, איתך היה טוב כשיהודית הייתה כאן, ועכשיו זה סיוט! מה זה הברביות האלו?

מאמי, תחזירי אותה הביתה, ענה רועי, ולקח את כל החבורה חזרה לבריכה.

אלון התרחק מהאש, פנה לאשתו:

מאיה, השתגעת? הפכת פראית עם כל הפרילנסינג הזה… לכי לטייל בספורטק או אצל אמא שלך. אני אקרא לך מונית.

מאיה בערה. הצחקוקים של אנגלה ומיכל הרעידו אותה מבפנים.

אי אפשר אפילו להירגע? את נהיית נודניקית! ירה אלון. משעממת אותי!

אתה צריך צעירות, כמו רועי?! למה לא טרחת לספר על ההיכרות איתן?

כי לא רציתי! ושכן, ישבנו איתן בפאב. מה רע בזה? התגונן.

הבנתי אותך. אין צורך לחזור הביתה יותר, אמרה, ושפכה על אלון את שאריות המרינדה. החולצה הלבנה נהרסה.

מאיה ברחה למושב, לצומת האוטובוס הבודד. ידיה רעדו מכעס. עכשיו הכול היה ברור למה בעצם אלון העדיף שתישאר בבית.

בדרך התקשרה ליהודית, שתשמע איך רועי הידרדר ומי שותה לו מהסודה בבית.

מה את רוצה? יהודית ענתה בעצבים.

יהודית, זו אני, מאיה, נאלמה מאיה לשנייה.

אל תתקשרי אליי! אני לא רוצה לשמוע ממך או מאלון! הוא… הוא… יהודית התמוטטה בבכי.

מאיה ניסתה להבין מה קרה.

בעלך חיבר לי את רועי לזו הבלונדינית! בגללו, אני לבד. ואל תגידי שלא ידעת!

מאיה באמת לא ידעה את רוב הפרטים. יהודית פרסה בפניה את כל הסיפור על הקשר שצמח דרך אלון, שעזר לרועי בעבודה, והמעבר לקרבה רומנטית. בסוף השיחה, התפייסו אך מאיה כבר לא תוכל לשכוח.

מאיה ידעה היטב לבעלה יש אינטרסים אחרים, והוא מסתיר ממנה הרבה. לא תוכל להבליג עוד.

***
מאיה עלתה על מונית לבית אימה, בשכונה צפונית בפתח תקווה. הבנים שלה, תומר וניב, בילו אצל סבתא. היא לא ציפתה שמאיה תגיע פתאום.

מאיה, מאמי, מה קרה? דאגה טליה.

נמאס לי מהבית. רוצה לנוח, ליהנות עם הבנים. אלון כל הזמן בעבודה.

הוא עובד קשה, זה טוב. את יכולה לקחת חופש.

למה תמיד אני צריכה לוותר? תמיד רק לפי המגבלות שלו, התפרצה מאיה.

את אשה נשואה. לא תסעי עם הילדים לבד לחופשה, נבהלה טליה.

אני כן. הוא הרי מבלה בלעדיי, נכון?

טליה הציעה כוס תה, ומאיה סיפרה מה עברה שעה קודם. הוא לוקח ברבי למסעדות ובזמן הזה אני והבנים יושבים כמו זומבים. הפעם אני נוסעת עם הבנים. כסף ששמרנו לשיפוץ הדירה נבלה בו.

טליה תמכה בבתה, התחננה שלא תקבל החלטות רדיקליות אך למען הילדים.

בינתיים הילדים חזרו מבילוי.

אמא! איך הגעת? שמח ניב.

באתי לאסוף אתכם, ענתה.

הביתה? לא רוצים! מחו.

ניסע לים, לדודה יעל. תראה, היא מזמן מחכה לנו, חיבקה אותם מאיה.

האירועים האחרונים העלו בה הרהורים קשים. ייתכן שגם אצלם המשבר הגיע.

אלון עבד, היא פעלה מהבית וטפטפה למקום שבו בן זוגה קובע הכול לבד, בלי לשאול. היום שיקר לה, מחר יעשה לה מה שעשה רועי ליהודית?

מאיה שלפה בחוזקה טלפון ושלחה הודעה לשכנה: מסכימה להשכיר את הדירה לבתה. באותו בוקר קיבלה תשלום ראשון.

היא עשתה זאת דווקא ובצדק.

***
בזמן שהתארחו אצל יעל בבת ים, אלון העביר את השבת בבית אמא שלו. מנסה לנסח איך לבקש סליחה, איך להחזיר את מאיה בלי להחמיר את הפרידה הפומבית שהייתה במושב.

הרסה לי ערב! התמרמר אלון, מחייג לאשתו ללא הפסקה, לשווא.

תיתני לה זמן, תעבור לה, רטן, תוך שהוא מנסה לנקות את החולצה מהמרינדה.

אחרי שלושה ימים ברח לבית ומצא דירה ריקה, מקרר שומם, ובגדים שהעלו אבק. הטלפון של מאיה לא ענה.

מאיה, מה קורה?! צרח לתוך הטלפון.

אבא, אין פה את אמא, ענה לו תומר.

איפה היא? אצל סבתא?

לא, בים. אצל דודה יעל בבית ים, ואמא הלכה לשחות.

מתי אתם חוזרים?

לא יודע. אמא אמרה שחופש. ביי, אבא! ופשוט ניתק.

***
השבוע חלף במהירות. מאיה והילדים חזרו הביתה, מלאי חיים. אלון המתין כועס, עצבני.

הכעס של אלון לא היה רק על כך שאשתו ניתקה איתו מגע, או על הכסף שהוציאו על החופשה… זו הייתה תחושת הבגידה והיא זו שדקר בו.

מאיה דילגה לעבר החדר עם המזוודות, התעלמה ממנו לחלוטין.

כשתמיר וניב הסתערו על הפיתות שאמא של אלון הכינה, אלון עקב אחריה אל החדר.

אין לך מה לומר לי? סינן.

מה בדיוק? שאלה, כאילו לא מבינה.

גם לאלון נמאס. מאיה, החסכנו לשיפוץ. ואת הרצת הכול על חופשה.

שלי הדירה. אתה הוספת חמשת אלפים, כל שאר הכסף שלי.

אל תעשי לי הפנים האלה! אני לא ילד. ומה עם הדירה?

השכרתי אותה לבת של השכנה. זהו.

היא עצרה, פונה אליו לראשונה. הוא נראה מרוקן, חיוור. כועס כמו שלא היה שנים.

היית צריכה למכור את הדירה ולשפץ! אני שותק כי נסעת לים בלי לשאול, אבל עכשיו הגזמת.

באמת? ולמה אני לא יכולה לצאת לחופשה לבד? למה בגללך תמיד אני מחכה?

הבומרנג חזר אליו.

ומה שתעשי את לא מיידעת אותי? בשום שלב?

אתה הרי לא מספר לי כלום. זו הדירה שלי.

לא! נחלק חצי חצי. אני גבר, מגיע לי! צרח, לא מצליח להתאפק.

אבל מאיה עיקשת. את חלקי לא תראה. אחליט לבד מה לעשות. אחרי הגט נמכור.

גט?! אין על מה לדבר! יש לנו שני ילדים, אל תעשי שטויות!

עכשיו אתה זוכר שיש ילדים? כן, יש המון “סיבות”. אתה מאפשר לעצמך כל מה שבא לך, בוגד ובודק אותי. שיקומו כל הברביות שישרתו אותך, לי הספיק.

היא פתחה תיק, ומיד פתחה תיק גירושין.

איך מסתדרים ככה עם גבר זר בדירה קטנה? קודם כל, שלחה שוב את הבנים לאמא שלה, הפסיקה לבשל, הפכה לאדישה להכול. התקשתה, אך התקינה לעצמה דיאטה, כעצת אלון…

אלון פתח מקרר ריק שוב ושוב, הבין שבאמת, הפעם, היא לא מתבדחת. אכל בחוץ, קילל חשבונות, ישן על מזרן ילדים במרפסת כי לא רצה לחלוק מיטה. ואחרי כמה ימים של סבל, עבר שוב לגור אצל אמא.

שם האשים את אשתו, ספר לה שהכול בגללה שמאיה “ברחה לחופשה”, שהוא זה שנפגע.

מאיה ראתה אותו רק במסדרון או במטבח, מתקשה שלא לפרוץ בצחוק.

אחרי שבוע של אינסטנט נודלס ומרכזיות קרות, אלון נכנע עבר לאמא בצפון.

***
שבועיים אחרי אותו ערב, אלון התקשר למיכל, בתקווה לפתוח דף חדש. הוא היה כמעט חופשי, אישה וילדים מאחור, בטוח שעכשיו הדרך אליו סלולה.

אלון, היה נחמד לבלות. זה הכל. לא חייבים לחזור על זה, סיננה מיכל.

מיכל זכרה את הקמצן, שרק פער עיניו מפנטזיה ולא שלח אפילו פרח קטן.

מה, מיכלי? חשבתי שתזמיני אותי, הייתה כזו אווירה.

לא, יש לי תכניות אחרות. אולי יום אחד. ובינתיים, תמשיך להסתפר אצל השכנה שלך, חתכה.

אלון ניסה להתחנף, אך ללא הועיל. מיכל נעלמה, לא התקשרה, לא פתחה לו דלת. למאיה, אגב, כבר לא היה אכפת.

סוף.