עשה לתמרה שיעור לחיים ביום האישה הבינלאומי.
תקשיבי, נועה, זה כבר מוגזם!
אם כבר מתחילת החיים שלנו יחד, אמא שלך ככה מתנהגת, מה יהיה כשיהיו לנו ילדים? היא בכלל לא תצא לנו מהדירה!
היא לא תיתן לנו רגע של שקט! התעצבן אלכס, כששמע מנועה שאמא שלה ממשיכה לפרוץ לדירה שלהם כאילו זה מובן מאליו.
טוב, אם תמרה לא מבינה במילים, מחר אני מזמין מנעולן שיחליף את כל המנעולים! מלמל אלכס בעצבים.
אלכס, גם בשבילי זו אמא שלי, אתה יודע… בסוף היא בכל מקרה תמצא דרך לקבל מפתח לדירה. אתה מתכוון להחליף מנעולים כל פעם מחדש? והיא בטוח תיעלב אם תראה שהחלפנו. עדיף שתקבל את זה בטוב, שתבין לבד שזה לא ראוי! ניסתה נועה להרגיע אותו.
תשמעי, נועה, אם אמא שלך לא מבינה רמזים, גם לא את הנפנוף ידיים שלי כשאני חולם לא נסתדר בלי צעדים חריפים! ענה לו אלכס ברצינות.
מה אתה מתכוון לעשות? שאלה נועה מופתעת לגמרי.
הבנתי נכון? אם לתמרה יש מפתח אלינו, אז גם לך יש מפתחות לדירה של ההורים שלך? שאל אלכס את אשתו ההמומה.
בשבת בבוקר, יעקב ותמרה החליטו לקפוץ לשוק העירוני. בשוק שהתקיים במיוחד לכבוד יום האישה, אפשר היה למצוא ירקות ודגים של מגדלים מקומיים במחירים משתלמים.
רוב הקונים היו גמלאים, שקמו עם שחר כדי להרוויח כמה שקלים עשרה שקלים פחות על תריסר ביצים מכל סופר.
יופי, יעקב, קנינו נתח בשר טוב. תראה את הדגים, חיים וצוהלים בתוך השקית! אני עכשיו מטגנת אחד, ואת השני אקפיץ אל נועה, אולי היא תטגן בערב. מדמיינת את הפרצוף של אלכס כשהקרפיון שלנו יתעורר ויתחיל לזוז בשקית! צחקה תמרה לעצמה.
תמרה, אולי תשחררי את הילדים? תני להם לחיות לבד, את דוחפת את האף לכל פינה. כבר בני שלושים! כל יום את מחפשת איפה אלכס השאיר את הגרביים. חסר לך עיסוק? ניסה יעקב לרכך אותה.
שקט, שקט… אתה שומע מים? השארת ברז פתוח במקלחת?! פתאום קלטה תמרה, ורצה ישר לאמבטיה ומיד חזרה בזעקה, נבהלת כמו ילדה.
אוי, ריבונו של עולם! יש פה מישהו! במקלחת! ערום! צרחה והחלה להסתובב בדירה בחוסר אונים.
מי שם ערום? תסבירי לי כבר! פחד יעקב לשלוף את הראש למקלחת.
אלכס! החתן שלנו! מה הוא עושה פה, במקלחת שלי?! ייללה תמרה.
מה אני עושה? המים אצלנו בבית כתומים, אחרי משמרת חזרתי מזיע ולא נעים להיכנס למיטה מלוכלך… אז באתי להתקלח אצלכם! אמר אלכס, יוצא רגוע עם חלוק ביתי, כאילו זה ביתו.
ולכבוד יום האישה יש לי הערה קטנה אלייך, תמרה לא מתאים לך לפזר ולייבש את כל הכבסים שלך על הרדיאטור, ובטח לא בעירום! לו לפחות היית נערה צעירה, עוד היה חן בעניינים… אבל זה… יעקב, אני לא מקנא בך! המשיך בנחת, והלך להכין קפה במכונת הקפה שנתנו להם לפני חצי שנה מתנה.
איך אתה מעז?! זה הבית שלי! איפה שבא לי אני תולה כביסה! נעלבה תמרה.
תמרה, אפילו את המכונה שנתנו לכם לא ניקית פעם בשבוע! אצל החזירים במכון החזירים נקי יותר! הוסיף אלכס, מוציא חוצפה מארץ החוצפות.
די, אלכס, זה כבר מוגזם… ניסה יעקב לעמוד לצידה של אשתו.
מה מוגזם? זה לא נורמלי. תראי איזה מבולגן פה, כמו מוסך ישן! היה צריך לשלוח אותך לטירונות, שנה אחת, ללמוד לסדר ולנקות כמו שצריך! עבר על הדירה והמשיך לעשות רשימה של כל הלכלוכים.
ולמקרר כבר הצצתי! שמנת ומיונז בתוקף? פג תוקף כבר מזמן! גבינה עטופה בניילון קרוע, הכול מתקלקל! אלכס החל להשליך לפח כל מה שמצא מקולקל.
והקציצה בפינת הצלחת, מי משאיר פה אוכל? את לא חושבת על הכלים אחרי? או שאם יש מדיח כלים, את יכולה להרעיב אותו?! רצה כבר לבדוק את המדיח ומצא את תמרה חוסמת לו את הדרך.
מספיק! צא לי מהבית עכשיו, או שאני מזמינה משטרה על פריצה! גם אם אתה נשוי לנועה, זה לא נותן לך רשות להיכנס ככה ולזלזל בי! צעקה עליו תמרה בכל כוחה.
יעקב עמד בקצה המטבח וחייך לעצמו, כבר הבין מה אלכס רצה לעשות, ותמרה, נסערת, עדיין לא קלטה.
הנה, תמרה, בדיוק מה שרצינו! נשף אלכס ועשה לה חיוך רגוע.
כל מה שצעקת עליי תהפכי ותחשבי את עושה לנו כבר חודשים אותו דבר: פורצת, מתחקרת, מפזרת הערות!
ובעניין המשטרה, תיזהרי כי גם לי יש מפתחות, ואם עוד פעם תיכנסי, אני לא אעצור בעצמי! אני מקווה שהבנת. אלכס החליף את החלוק למכנסיים, נעל נעליים ועמד לצאת.
יעקב, תמרה, חג שמח! השארתי לך, יעקב, את הקוניאק שאתה אוהב, ולך, תמרה, יין טוב ובושם נועה אמרה שזה הכי אהוב עלייך! שוב חייך חצי מתנצל, יצא בנימוס וסגר אחריו את הדלת.
תמרה, כועסת ונפגעת, פתחה את בקבוק הקוניאק, מזגה לעצמה, שתתה שוט אחד ושתתה אותו עם קפה שחור שהכין לה אלכס במכונה שכבר הבריק.
תמרה שלי, יש לך חתן דיפלומט! איזה תיאטרון עשה פה, ובסוף הביא גם מתנה. יצא שכל המרירות עם טעם טוב, והסיום? תענוג! הביט יעקב בקוניאק וביין ואמר בחיוך,
נו, מזל טוב, תמרה, יוצא שדווקא אלכס בירך אותך ראשון ליום האישה: קיבלת הופעה בבית, קוניאק, יין, ובושם נשאר רק לשים שמלה ולצאת איתי להצגה. הנה, הבאתי כרטיסים, הרפתקאות השובב.
מאז, תמרה לא הופיעה בלי סיבה וגם לא כעסה על נועה ועל אלכס, כיוון שהעריכה את החוכמה וההומור של החתן.
קו הגבול נסרטט בעדינות, ואף אחד לא נשאר נעלב אלכס סוף סוף נח בשקט אחרי המשמרת, בלי לדאוג שתמרה תחטט לו בארון הגרבייםביציאה מהדירה, חייכה תמרה אל יעקב, העבירה זרוע סביבו ואמרה בשקט:
אתה יודע מה? יש משהו נחמד בלהיות לפעמים רק שניים בבית. בלי הפתעות, בלי מתכונים שלא ביקשתי, בלי מפתחות שלא שייכים לי.
יעקב הרים גבה, חצי מתפלא, חצי משועשע:
ולפעמים, מתברר שיש גבול לחוצפה אפילו אצלנו במשפחה. אולי זה זמן להתחיל שנה של שקט?
השקיעה זרחה על מודעת התיאטרון בכיסו. בחוץ נועה ואלכס טיילו יד ביד, מחויכים, יודעים שתמרה כנראה קיבלה את המסר ושכולם יחד, סוף-סוף, הרוויחו קצת אוויר לנשימה.
בערב, בכניסה לאולם, יעקב החזיק לה את הדלת. תמרה הסתובבה אליו, לבושה בשמלה היפה שלבשה מזמן רק לאירועים מיוחדים, חייכה חיוך גדול ואמרה:
לכבוד יום האישה, החלטתי: את המפתחות אני תולה על מסמר ליד הדלת אם יבוא יום, אשאל רשות לפני שנכנסת.
אולי למדת משהו מהחתן הזה אחרי הכול? קרץ יעקב,
אולי, אבל את ההצגה הבאה אני בוחרת.
והם נכנסו לאולם, לא בלי להסתכל אחורה פעם אחת לראות שהדלת סגורה.
המפתח נשאר תלוי, המשפחה מצאה מינון חדש, והחיים המשיכו עם הרבה פחות דאגות, והרבה יותר חיוכים.
