קריסטינה ישבה מול המראה, מורחת שפתון “ריבת דובדבנים” – זה שאולג החמיא לה עליו. בגילה כבר לא מצפים לנסים, אבל הנה – פגשה אותו. בתחנת אוטובוס, לא תאמינו! הוא פינה לה מקום, התגלגל שיחה. שלושה חודשים עברו, ונראה שכבר חיים שלמים. — ברסיק, מה דעתך? — פנתה אל החתול שלה, שישב על אדן החלון והתבונן בציפורים. — אני יפה? ברסיק איתה מאז שקברה את בעלה, כבר חמש שנים. ביום ההוא, הביאה אותו גור קטן ואמרה: “נצטער יחד.” יצא שחיים יחד. הידידות בניהם עמוקה, שתיקה שמבינה לב. יום אחד אולג התקשר: — קריסטינצ’קה, אני בדרך! היום מחליטים סופית. הוא אמור להביא מפתחות לדירה שלו, על יד הים. יתחילו חיים משותפים, היא וברסיק בדירה מרווחת ומוארת. “ברסיק,” אמרה, “עוברים דירה! תראה איזה חלון גדול, תוכל לראות עוד ציפורים.” אך כשנכנס אולג — חגיגי, מצליח, עם חליפה וזר — הניח את המפתחות על השולחן והביט בברסיק: — קריסטינה, צריך לדבר. בדירה אצלי אי אפשר בעלי חיים — אלרגיה, ריח, שערות. אני לא אגור עם חתול, תחליטי בעצמך. המילים נפלו כמי קרח. ברסיק הביט בה בעיני זהב, שקט. אחרי שאולג הלך, היא ליטפה את ברסיק. “מה לעשות?” החלה לחפש לו בית חם, דיברה עם השכנה, חשבה לוותר. אבל בלב – מחאה איומה. לבסוף, אחרי הרבה מחשבות ושיחות, ובעיקר לאחר שיחה אחת עם החברה נינה, הבינה: גבר שמציב אולטימטומים כבר בהתחלה, מה יהיה אחר כך? ברסיק הוא המשפחה היחידה שנותרה לה באמת. אולג התקשר שוב: — סידרת את נושא החתול? — אני… צריכה עוד זמן. לבסוף, כשאולג הופיע בדלת — החלטתי, אמרה לו: “אני ובסריק — נשארים יחד.” אולג כעס, הטיח שהיא מפסידה הזדמנות, אך הלך. קריסטינה נשארה לבד. או שמא — אף פעם לא לבד, עם ברסיק לצידה. הגיע האביב, חיים התחדשו לאט, עם תלמידים חדשים, מוזיקה וצחוק. ושוב פגשה שכן טוב, מיכאל — אלמן אוהב בעלי חיים. הבית התמלא שוב צחוק, הידידות האמיתית נשארה. “ברסיק,” אמרה, “תודה שעזרת לי להבין: אהבת אמת — לא באה עם תנאים.” ומאז, לעולם לא חששה להיות לבד, כי עם מי שאוהב אותך באמת, אף פעם לא באמת בודדים.

יעלה ישבה מול המראה ומרחה שפתון באדום עמוק דובדבן ירושלמי. גיל, בן זוגה החדש, אמר לה לא מזמן שזה הצבע שהכי יפה עליה.
בגיל שלה, היא כבר הפסיקה להאמין בניסים. ובכל זאת, זה קרה. בתחנת אוטובוס ברחוב דיזנגוף! פינה של שיחה מנומסת הפכה להיכרות אמיתית. שלושה חודשים עברו מאז כמו חיים שלמים.
נמרוד, מה אתה אומר? יעלה הסתובבה אל החתול שלה, ששכב על אדן החלון ועקב אחר הציפורים שבחוץ. אני נראית טוב?
נמרוד מיאו קצר. אישור שקט ובוטח.
נמרוד חי איתה כבר חמש שנים מאז שאריק, בעלה, נפטר. יעלה אספה אותו מהמקלט, ובאותו ערב לחשה לו: נחיה ביחד, נמצא נחמה. ובפועל, שניהם בנו לעצמם חיים מלאים.
חתול נבון, רגיש. תמיד יודע מתי היא זקוקה לעידוד; מתלטף ומגרגר. כששמח לה מצטרף לקפיצות מסביב לבית. ובכל בוקר, מעיר אותה בעדינות בכף רכה על הלחי.
הטלפון צלצל.
יעלי, אני כבר בדרך אלייך! קולו של גיל היה שמח וחגיגי, היום אנחנו סוגרים את הכול.
מחכה לך, צחקה יעלה.
היום הוא עמד להביא את המפתחות לדירה החדשה שלו בבת ים. הם החליטו לעבור לגור יחד בדירה שלו ליד הים. מרווח ונעים, והרבה יותר אוויר צח.
יעלה כבר ראתה בעיני רוחה: בוקר על מרפסת שמש, ים במרחק נגיעה וגיל קורא עיתון בתה נענע.
נמרוד, אמרה, אנחנו עוברים דירה. ימצא חן בעיניך, יש חלונות גדולים והרבה יותר ציפורים.
החתול התמתח, קפץ מהחלון, בא אליה והתחכך לה ברגליים.
ברור שגם אותך אני לוקחת, איך אפשר בלעדיך?
דפיקה בדלת.
גיל עמד שם, מחויך ועם זר פרחים גדול ביד. אלגנטי, לבוש למשעי איש עסקים מרשים.
נסיכה, אמר, ונשק לה בלחי, מוכנה לפתוח דף חדש בחיים שלנו?
מוכנה! יעלה זהרה כאילו הפכה שוב צעירה. תיכנס, אני מרתיחה מים לתה.
במטבח גיל שלף חבילה קטנה של מפתחות. הניח אותם על השולחן בגאווה.
הנה, המפתחות של הבית החדש שלנו.
נמרוד נכנס למטבח, התבונן בגיל. התקרב, לקח רחרוח זהיר.
שוב החתול הזה… גיל סינן, ומבטו התקשח. יעלה, צריך לדבר רגע.
על מה? נלחצה יעלה, חשה פתאום דקירת חשש.
זו דירה חדשה, שיפוץ יוקרתי, חתולים משאירים שערות וריח, וגם יש לי אלרגיה.
יעלה קפאה, כוס התה רעדה בידה.
זאת אומרת…?
אני לא מתכוון לחיות עם חתול בבית. תחליטי מה עושים איתו.
הדברים נשמעו לה קרירים כתלת קרח.
נמרוד הביט בה, אחר כך בגיל. מבט מלא הבנה וכאב.
גיל עזב והשאיר את המפתחות. יעלה נשארה עם התה, מביטה במפתחות הארורים.
נמרוד קפץ לה על הברכיים וגרגר.
מה אעשה, נמרוד? לחשה, מלטפת את פרוותו הרכה. מה עושים?
מילים של גיל הדהדו: זו ההחלטה שלך.
איך אפשר להחליט? חמש שנים הוא שם, משפחה לא פחות מאף אדם. כשאריק נפטר, החתול הקטן הזה הציל אותה.
היא נזכרה איך האכילה אותו מבקבוק, טיפלה, טיפחה. כל אותם בקרים רגועים, ערבים שקטים, הימים בהם חלתה והוא לא עזב אותה לרגע. כשנעצבה היה מביא את העכבר הצעצוע, מניח לצידה.
נמרוד הרים ראש, הביט לה בעיניים. מלאות אנושיות.
יעלה הסתובבה בבית, לקחה נייד וחשבה להתקשר לרות, החברה הכי טובה שלה. אבל עוצרת. מה תגיד לה רות? יעלי, בשביל גבר שווה למצוא לחתול בית חדש…
אבל האם באמת שווה?
היא הביטה דרך החלון. יפו החלה להתכסות בגשם ראשון של דצמבר, החגים באופק.
אלך לבדוק אצל וטרינר, החליטה. אולי מישהו ירצה לאסוף אותו. נמצא לו בית טוב.
אפילו כשהגתה את זה, הרגישה שבלב משהו מתקומם.
למחרת קפצה לבקר את לאה, השכנה מהקומה מתחת, שמאכילה את חתולי השכונה.
לאה, אולי את מכירה מישהו שירצה חתול? טוב, חכם.
נמרוד? הופתעה לאה. מה קרה?
עוברת דירה. שם אסור חיות.
לאה נעצה ביעלה מבט חודר:
יעלה, נמרוד זה כמו בן אצלך. זוכרת איך טיפלת בו?
יש נסיבות, נאנחה יעלה.
אין נסיבה שמצדיקה לבגוד בחבר. לאה נענעה בראש. אני לא אעזור לך בזה.
המילה בגידה דקרה אותה בלב. יעלה נפרדה בחופזה וחזרה הביתה.
נמרוד חיכה לה בדלת, התרפק על רגליה. היא ידעה הוא מרגיש הכול.
תסלח לי, לחשה והרימה אותו.
בערב התקשר גיל:
פתרת את הנושא עם החתול?
עדיין לא. אני מחפשת.
די לסנטימנטים. את איתי או לא? אני צריך אישה רצינית. לא אחת שמעדיפה חתול על פני אהבה.
תן לי עוד קצת זמן.
יש לנו דדליין. אני רוצה אותך אצלי לפני חנוכה.
יעלה ישבה שעות בשקט.
אולי הוא צודק, אמרה לנמרוד. אולי את ילדית מדי, תקועה בעבר?
מילים חלולות.
ביום השלישי רות התקשרה:
יעלי, את נשמעת שפופה.
יעלה ספרה הכול האולטימטום, הדילמה, הכאב.
מה, הוא ממש אמר לך לבחור או הוא או החתול?
בערך, כן.
ואת יודעת מה יקרה בהמשך?
מה?
בפעם הבאה יאמר אל תלבשי יותר מכנסי ג’ינס, אני לא אוהב את חברה שלך. אם כבר על ההתחלה הוא מציב תנאים…
אבל אני אשאר לבד! כמעט בכתה יעלה.
את באמת לבד? ונמרוד?
יעלה שתקה.
לאחר השיחה הסתכלה על נמרוד.
תגיד לי באמת, תהיה בודד אם תעבור לבית חדש?
החתול גרגר בשקט.
ואני? אצליח להיות מאושרת אם אפגע בך?
נמרוד הביט בה באמון ושקט.
אוי, מה אני עושה?
הטלפון צלצל. גיל.
מחר שבת, אני בא לאסוף אותך. סידרת את הסיפור?
גיל, אני עוד חושבת.
על מה יש לחשוב? לשבור חיים בגלל חתול?! נמאס לי!
אולי תנסֶּה להתרגל אליו? הוא חמוד מאוד, לא משיר הרבה שיער.
אמרתי שאני אלרגי! קבלי החלטה, זהו, מחר אחרון.
יעלה הניחה את הטלפון. השקט היה מוחלט, רק נמרוד מגרגר.
ככה זה, אמרה. פעם אחרונה. יפה, לא?
ופתאום פחדה. לא מהבדידות מזה שכמעט בגדה בחבר שאהב אותה תמורת אולטימטום מצער.
שבת בבוקר, קמה מוקדם אחרי לילה של חלומות מוטרדים. בחלום צעדה במסדרון ארוך: בסוף עמדו גיל ונמרוד, והיא אמורה לבחור. ההתעוררות הייתה כבדה.
נמרוד התמתח, עלה אל כרית ראשה והצמיד את פניו ללחיה.
בוקר טוב, מתוק, לחשה וחיבקה.
במטבח הרתיחה מים, האכילה את נמרוד ופינתה לו מים טריים.
מה עושים? פנתה אליו, מה אתָה אומר?
נמרוד הביט בעיניה. הבנה עמוקה, אי אפשר להתווכח איתה.
אולי באמת איני מוכנה לזוגיות רצינית?
המילים נשמעו זרות.
בשעה אחת-עשרה רות התקשרה:
יעלי, יש לך תשובה?
הלב והראש אומרים דברים הפוכים, רות.
ומה הלב אומר?
יעלה הביטה בנמרוד על אדן החלון.
שהלב לא מסוגל לבגוד בו.
אז הנה, זו התשובה שלך! מי שכופה בחירות כאלה לא ראוי לך.
יעלה התיישבה עם נמרוד על הברכיים.
אני לא לבד. אני איתך. וטוב לנו.
החתול גרגר והתמקם בנוחות.
ואם האיש הנכון בשבילי הוא יאהב גם אותך.
בשעה שתיים צלצול.
גיל על הסף, תיק בידו, פניו נעולים.
את מוכנה?
בוא, צריך לדבר.
מה לדבר? מה עם החתול?
נמרוד יצא מהמטבח, ישב מולם.
יעלה, ביקשתי פתרון.
קיבלתי החלטה.
ו…?
אני לא יכולה להשאיר אותו.
הפתעה ואז כעס הבזיקו על פניו.
ומה אני?
יקר לי, אבל נמרוד אף פעם לא דרש לבחור.
את משווה אותי לחתול?!
לא. פשוט הוא אוהב אותי בלי תנאים.
את שוברת לנו את החיים בשביל חתול?!
לא, אני פשוט בוחרת במה שחשוב לי.
גיל התקרב:
אני איש עסקים מצליח. הייתי מעניק לך חיים טובים, ואת עוזבת בשביל חתול.
לא חתול, נמרוד.
מה כל כך מיוחד בו?!
רק דבר אחד: הוא אף פעם לא הכריח אותי לבחור.
גיל עמד בדממה.
ככה? בוחרת חתול?
הסתובב ויצא בסערה.
יעלה נשארה לבדה. בתוך הדממה של הבית.
התיישבה במטבח, נמרוד על הברכיים.
שוב שנינו.
החתול הרים מבט, נצמד אל ידה וחיכך ראשו בפרוותה.
ופתאום תחושת הקלה. כאילו הוסרו ממנה משקולות.
עשינו נכון, נמרוד, חייכה.
האביב הגיע ליפו. יעלה השקה סיגליות שהציפו את חלונה.
נמרוד, תראה איזה יופי!
החתול בדק את העציץ ומיאו בשביעות רצון.
שלושה חודשים עברו. היו רגעים לא פשוטים תהיות, הצפה של מחשבות. מה אם פספסתי את ההזדמנות?
אבל הבית התמלא מחדש.
יעלה חזרה ללמד פסנתר. קיבלה שתי תלמידות חדשות ליאל הילדה הקטנה, ויותם בן הנוער. הבית התמלא שוב בצלילים, בשמחה, בקולות.
יעלה, למי החתול החמוד הזה? שאלה ליאל.
זה נמרוד, החבר הכי טוב שלי.
אפשר ללטף אותו?
בטח.
החתול אפשר, אפילו גרגר בהנאה.
לאחרונה פגשה יעלה את ירון מהקומה החמישית מורה לפנסיה, אלמן.
יש לך חתול מקסים, העיר כשנמרוד הציץ מהחלון.
תודה, אתה אוהב חיות?
מאוד. הייתה לי פעם כלבה, דינה, נפטרה לא מזמן.
הם שוחחו שעה, ואז עוד שעה. ירון היה אדם טוב לב, רחב אופקים.
החתול שלך אוהב אורחים?
נמרוד שופט היטב אנשים, מיד תדע אם אתה בסדר…
ירון צחק ועבר את המבחן מייד.
עכשיו יעלה התבוננה בנמרוד משתזף בשמש וחשבה בלבה הכל מסתדר. אולי לא כפי שתכננה, אבל לטובה.
יעלה הכינה תה, ישבה בכורסה. נמרוד קפץ אליה והתמקם.
תודה, לחשה לו, מלטפת, שלימדת אותי: אהבה אמיתית לא דורשת בגידה.
החתול גרגר חרישית, חם ונעים.
ולראשונה לא פחדה יותר מבדידות.
כי ידעה מי שאוהב אותך כמו שאתה, לעולם לא משאיר אותך לבד.