יחסים משפחתיים: “סבתא, אפשר שאגור אצלך קצת?” התייפחה דשה. “אני לא יכולה יותר לחיות איתו.” “ברור שאפשר, נשמה. תישארי כמה שתרצי,” חיבקה אותה ורה איגורבנה בעדינות. “הוא שוב העליב אותך?” “כן,” נאנחה דשה. “אבל אמא שלי לא מרשה לי לעזוב אותו, כדי לא לריב עם ההורים שלו. אין לי כבר כוחות לסבול יותר.” את אשת בנה, אמא של דשה, ורה איגורבנה לא אהבה – קרה ומחושבת, שמעמד ותועלת אישית חשובים לה יותר מרגשות, במיוחד של אחרים. היא הכריחה את דשה להתחתן עם קולי רק כי לאביו יש תפקיד בכיר. “קולי מרביץ לך?” שאלה ורה איגורבנה. “מרביץ…” דשה פרצה בבכי. “אמא ואבא שלך יודעים?” “כן,” ענתה דשה בבכי. “יודעים ולא מרשים לך לעזוב אותו?!” נדהמה הסבתא. “כן,” ענתה דשה. “הם אומרים שאם אעזוב אותו, אבייש אותם. ושאני אשמה, צריכה להיות ‘קלה ונעימה לאשתו’. אבל איך אפשר, כשהוא רשע ואכזר?” “אם את לא יכולה – אל תחיי איתו,” ליטפה הסבתא את שיערה. “תישארי אצלי, אני אדבר איתם.” “מה זאת אומרת עזבה את בעלה?!” צרחה נלי (אמא של דשה) בטלפון. “שתחזור מיד!” “אל תצעקי,” קטעה אותה ורה איגורבנה. “דשה לא חוזרת.” “את יודעת כמה כסף השקענו בחתונה? יש לו משפחה מכובדת, והיא סתם מבזה אותנו!” “את מבזה אותנו, ואנחנו שותקים,” ענתה ורה איגורבנה. “נמאס לי ממך.” והסבתא ניתקה. אחר כך התקשרה לבנה: “ידעת שקולי מרביץ לדשה?” “אממ… שמעתי אולי, לא בטוח… אולי דשה מגזימה,” גמגם גלב. “אתה באמת מדבר ברצינות, או עושה את עצמך טיפש? הבעל של הבת שלך מרביץ לה ואתה שותק?!” “מה אני אמור לעשות? הוא בעלה.” “אתה צריך להכות אותו עד שיזכור לכל החיים – לא להרים יד על הבת שלנו! שתדע שיש לה מי שיגן עליה.” “עזבי, הם יסתדרו לבד,” ענה גלב. “ברור, מחריבים את החיים של הבת רק בשביל טובות הנאה.” יומיים אחר כך הופיעה דלגציה: בעלה של דשה והוריה. “דשה צריכה לחזור הביתה, מיד!” פקדה נלי. “דשה לא חייבת כלום,” ענתה ורה איגורבנה. “היא הבת שלכם, איך אתם מתנהגים? איזה הורים אתם?” “זו ההשפעה הרעה שלך!” האשימה אותה נלי. “לא אחבל במעמד שלנו בגלל הטעויות שלה!” “תגידי לגריגורי שיחנך קודם את הבן שלו, שילמד לא להרים יד על בחורה.” קולי הוריד עיניים, נלי הגנה עליו: “הוא לא הרביץ חזק, ואחר כך הכל מתפייס…” “גלב, גם אתה חושב ככה?” “מה… דשה פשוט רגישה, צריכה להשתנות…” ורה איגורבנה הביאה לו סטירה מצלצלת, ואז גם לנלי ולקולי. “זה מתוך אהבה. גם אני מתפייסת ככה – לא מתאים לכם? נעלבתם? אז כנראה גם לכם יש ‘אופי נעלב’. עכשיו לכו לשנות את האופי שלכם.” והסבתא סילקה אותם מהבית. “אימא, תלמדי להגן על עצמך תמיד. אל תקריבי את עצמך בשביל אחרים – זה רק יהרוס אותך, ואף אחד לא יגיד תודה.” “גלב, אתה חייב לשכנע את אמא שלך לא להתערב לנו! מה יגידו כולם? הנישואים של דשה פתחו לנו דלת ל’אליטה’, ואם יתגרשו – הכל נהרס! אני רוצה כסף, מעמד, שיקנאו בי!” גלב רק נשם עמוק. למחרת בא לגור אצל אימו. “היא הציקה לך כבר עד כדי כך?” “כן, לא יכול יותר.” “אשמתך”, ענתה. “צריך לדעת להציב גבולות ולדרוש כבוד.” דשה הניחה ראש על כתף אביה. היא ידעה: אימה רמסה את אביה והוא שתק. “וטוב שלדשה היה אומץ לצאת מזה. תדעו לכם – אתם אחראים על החיים שלכם!” לבסוף גם גלב עזב את נלי. קולי התחיל לאיים על דשה שתשוב, אך היא נשארה חזקה. כעבור שבוע הגיע גריגורי: “מה קורה פה? אחת ברחה מבעלה, שני ברח מאשתו – אתם השתגעתם? חזרו מיד הביתה!” ורה איגורבנה ענתה: “תלמד את הבן שלך איך מתנהגים! אל תאיים עליי, או שאגלה לכולם עליך דברים מהילדות…” “אבל לא תגידי, נכון?” “אולי… זה תלוי בך.” גריגורי נכנע וקנה לורה איגורבנה ולדשה נופש יוקרתי – “לטיפול בפצעים נפשיים”. “גרישה, תחיה לפי המצפון שלך, לא לפי מה שאנשים יאמרו. אם תהיה הוגן – לא ילעגו לך.” גריגורי הנהן ויצא, וכפי שהבטיח – גם קנה את החופשה. הגירושים של דשה וקולי קרו רק אחרי שנה, וכבר לשניהם היו מערכות חדשות. דשה התחתנה מחדש, מאושרת עם בעלה ושני ילדיה, את סבתא ורה לקחה אליה – בדיוק כמו שסבתא פעם לקחה אותה. וגליב? לא התגרש, אבל גם לא חזר אל אשתו.

סבתא, אפשר להישאר אצלך בינתיים? שאלה תמר, ממררת בבכי אני לא יכולה יותר לחיות איתו.
ודאי, מתוקה שלי, תישארי כאן כמה שתרצי, אמרה ברוך אסתר והושיבה את נכדתה לחיבוק. שוב הוא פוגע בך?
כן, נשמה תמר. ואמא שלי לא מרשה לי לעזוב אותו כי היא לא רוצה לריב עם ההורים שלו. אבל לי נגמרו הכוחות לסבול אותו.
את כלתה, אמא של תמר, אסתר מעולם לא אהבה. אישה קרה ומחושבת, שבשבילה אינטרסים ותדמית היו תמיד מעל לרגש וללב במיוחד של אחרים. היא אפילו הכריחה את תמר להתחתן עם אמיר, רק בגלל שלאביו יש ג’וב חשוב באחד המשרדים.
אמיר מרביץ לך? שאלה אסתר.
כן, פרצה תמר בבכי.
ואמא ואבא יודעים? שאלה אסתר בעיניים מצומצמות.
כן, ענתה תמר בבכי חנוק.
יודעים ולא מרשים לך לעזוב? הופתעה אסתר.
כן. הם אומרים שאם אעזוב, אני אבייש אותם מול כולם. ושזו אשמתי שאני צריכה להיות יותר מתפשרת. אבל איך אתפשר עם אחד כזה אכזרי? אני פשוט לא יכולה יותר, סבתוש.
אם את לא יכולה אז אל תישארי, הרגיעה אסתר וליטפה את שיערה. תישארי כאן, אני אדבר עם אמא ואבא שלך.
מה זאת אומרת עזבה את בעלה?! צרחה רונית כשאסתר התקשרה לכלתה. שתמר תחזור מיד לבעלה!
אל תצעקי, חתכה אסתר בתקיפות תמר לא חוזרת לשום מקום.
את יודעת כמה כסף השקענו בחתונה? זעקה הכלה למשפחתו של אמיר יש כבוד, והיא מבזה אותנו!
מי שמבזה זו את, ובינתיים אנחנו עדיין סובלות אותך סגרה אסתר את השיחה ולחצה על ניתוק.
רונית, שינתה פניה בכעס וזרקה את הנייד לקיר, מלווה בקללות עסיסיות נגד חמותה. מיד אחר כך אסתר התקשרה לבנה:
ידעת שאמיר הזה מרביץ לתמר? שאלה אסתר את בנה, נעם.
נו, גמגם נעם שמעתי אולי… אבל אולי תמר מגזימה, את הרי מכירה אותה.
אתה שומע את עצמך? קראה עליו אסתר הבת שלך סופגת מכות, ואותך זה לא מעניין?!
מה אני יכול לעשות? השיב נעם זה בעלה…
לתת לו אחת שיזכור! צעקה אסתר שיידע שלא מתעסקים ככה עם ילדה שלנו.
אל תתערבי, הם יסתדרו לבד אמר נעם בעצבים.
די, הבנתי, התרגזה אסתר מכרנו את הילדה בשביל שקט בבית.
יומיים אחר כך, הופיעו אצל אסתר כל החבורה רונית, נעם, ואמיר.
תמר חייבת לחזור לבעלה! פתחה רונית מיד כשנכנסה.
תמר לא חייבת שום דבר. ענתה אסתר היא הבת שלכם, איך אתם מתנהגים כאילו היא זרה?
זה הכול בגלל ההשפעה המזיקה שלך! תקפה רונית בגללה אני אצטרך להרוס קשרים עם אשר פרידמן!
שידאג קודם שהבן שלו לא ירים ידיים על בת, אמרה אסתר בעיני ברק לעבר אמיר.
אמיר עמד מושפל, ורונית הגנה עליו:
הוא לא הרים עלייה חזק… בכל זוג יש חיכוכים.
נעם, גם אתה חושב כך? שאלה אסתר.
הם צריכים להסתדר לבד, אמא נאנח נעם לתמר פשוט קשה לקבל דברים, היא צריכה להשתנות.
אסתר נתנה לבנה סטירה מצלצלת, אחר כך לרונית ואמיר. שלושתם נעלבו והסתגרו, אסתר אמרה:
זה מאהבה! כך אני “מתפנקת”. לא אוהבים? כנראה שיש לכם אופי רגיש מדי. אז לכו הביתה ותתחילו לשנות אותו.
אסתר פתחה את הדלת והוציאה את כולם.
קדימה, קדימה, המשיכה וקחו את אמיר. ותגידו לאבא שלו שיתחיל לחנך אותו באמת. ואם כל כך בא לך, רונית, להתחנף לפרידמן, אז תתחתני את בעצמך עם הבן שלו.
אני לא נכנסת יותר לבית הזה! צרחה רונית, גולשת במדרגות.
תענוג! ענתה אסתר כלה לא משהו, ואמא גרועה פי כמה.
אסתר סגרה את הדלת, שפשפה את הידיים ופנתה לתמר שפחדה לצאת מהחדר:
תמרי, תלמדי להגן על עצמך. העולם מלא אנשים שתצטרכי להתמודד מולם. לחיות כדי לרצות אחרים זה להקריב את עצמך, ואף אחד לא יודה לך על זה.
רק תדאג לשכנע את אמא שלך המשוגעת לא להפריע לנו! צרחה רונית על נעם עכשיו מה יגידו כולם? חתונה של תמר זה היה כרטיס כניסה למעלה, ואם היא תתגרש הכול אבוד!
בשביל מה לך בכלל כל זה? אמר נעם בעייפות חסר לך משהו?
כן! צעקה רונית חסר לי כסף, מעמד, יוקרה! אני רוצה שיקנאו בי!
נעם נשען אחורה, ראשו מתפוצץ מהצעקות. הוא שנא ריבים, היה מעדיף להסכים לכל דבר מאשר להתווכח.
למחרת הגיע נעם לאמו.
אפילו אל תתחילי לבקש, אמרה לו אסתר.
אל תדאגי, ענה ברוגע אני רק רוצה לשהות אצלך בינתיים.
מה, שברת את הכלים? שאלה בחמלה.
עייפתי מהמריבות, נשף היא פשוט לא עוצרת.
באשמתך, אמרה אסתר כדי לשמור על הגבולות שלך ולדאוג לעצמך צריך לדעת מתי לעמוד על שלך. במקום זה הסכמת להכול והפכת לכלי.
נעם הנהן, ותמר התקרבה אליהם והשכיבה ראשה על כתפו. היא ידעה שאמא תמיד הלחיצה את אבא, והוא שקט ועדין מכדי לעמוד מולה.
טוב שתמר יצאה מזה בזמן, אמרה אסתר בחיבה כל אחד אחראי לחייו, תזכרו את זה.
תמר ונעם הנהנו, ואסתר עקצה:
צריך עוד ללמד אתכם הרבה.
באותו ערב ארז נעם את חפציו והודיע לרונית שהוא עוזב. היא הגיבה כמו תמיד בצרחות, שבירת כוסות וזריקת דברים עליו.
אמיר המשיך להתקשר לתמר תחילה לבקש, ואז לדרוש, ואז לאיים. תמר עמדה על שלה, לא הסכימה לחזור לעולם הישן שלה. עכשיו גם חשבה על חיים חדשים.
שבוע לאחר מכן הופיע אשר פרידמן, אביו של אמיר ובוס גדול, בפתח הדלת וצעק:
מה כאן, השתגעתם כולם? אחת ברחה מבעלה, השני מאשתו! מיד חוזרים הביתה! ואת, אסתר, תפסיקי לעודד שטויות!
תמר ונעם לא הספיקו להוציא מילה, ואסתר, ידיים על המותניים, ענתה בלגלוג:
ומה אתה חושב, שתלמד אותי לנהל חיים? תלמד קודם את הבן שלך איך מתנהגים לגברת.
כבר דיברתי איתו, הוא לא יעשה יותר, אמר פרידמן ברוגע יותר.
היית צריך לדבר איתו קודם, ענתה אסתר.
למה לקלקל לילדה ככה חיים? ניסה אשר בפיתוי הבן שלנו אוהב אותה, הוא ישתנה. חבל להרוס מוניטין עם גירושין, אני גם יכול להגיד לאנשים שאמיר עזב אותה בגלל שהיא לא בסדר, או לא מסודרת…
אשר, אותי אל תפחיד, אמרה אסתר בנחת אולי אני אספר בתגובה איך בבית ספר היית עושה במכנסיים. תחשוב, מה יצחיק את השכונה יותר סיפור על בנו של “איש גדול” שלא מתנהג כבעל, או שאביו פעם ברח לשירותים בבהלה?…
אשר החוויר:
לא באמת תספרי…
אסתר הייתה מחנכת שלו, ואם תרצה כולם יאמינו לה. קל להפריך, אבל הרושם יישאר.
לא בטוח, חייכה אסתר בציניות הכול תלוי בך.
אשר חזר להיות ילד, ואז קלט במהירות למי הוא מתמודד.
הבנתי אותך.
כל הכבוד! חייכה אסתר עכשיו, תארגן לתמר ולי נופש בספא “להחלים את הלב” ותגיד לכולם שתמר נסעה לטפל בסבתא.
אשר היסס ואז הנהן. אסתר, לראשונה מזה שנים, זכתה בסיפוק קטן.
וכמו שהבטיח, אשר פרידמן דאג לנופש, ולמרות הכול העריך מאוד את אסתר. גם תמר תמיד הייתה חביבה עליו, והוא הצטער שבנו לא שמר על נישואיו.
הגט של תמר ואמיר התקבל רק אחרי שנה. עד אז כל אחד כבר פנה לדרך חדשה, כך שהיה שקט. תמר נישאה מחדש, חיה באושר עם בעלה ושני ילדיה, ואף הביאה את סבתה לגור עמה, כפי שאסתר עשתה פעם עם סבתא שלה.
ואילו נעם לא התגרש, אך נשאר להתגורר אצל אמו.