“מה זאת אומרת את לא הולכת לטפל בילד של הבן שלי?” – לא התאפקה החמות – “קודם כול, אני לא מתנשאת על איגור. אני מזכירה שאני זאת שבבית הזה, אחרי יום עבודה, כמו אישה ואם למופת, עושה משמרת שנייה בבישולים, כביסה וניקיונות. אני יכולה לעזור ולייעץ, אבל לקחת על עצמי את כל האחריות ההורית – זה לא בתכנון שלי.” – “אז מה, את לא מתכוונת?” – הרימה החמות גבה, “ככה? את צבועה?” – “ריטה, מי צריך עבודה שלא משלמים עליה?” – כמו שציפו, במפגש מחזור, סווטה לא יכלה להתאפק מלהעביר ביקורת על כולם. אבל ריטה כבר לא אותה ילדה חסרת ביטחון – יש לה תשובה לכל דבר, ואפילו יודעת לשים את סווטה במקומה. – “אם את צריכה לחשוב כל הזמן איפה להשיג כסף, לא אומר שלכולם אותן בעיות. לי אבא השאיר שתי דירות בתל אביב.” אחרי השיחה, ריטה מתחילה להרגיש מבטים – אבל מתמקדת בחיים שלה: עבודה מספקת, חברים טובים ודירה שמניבה לה שקט כלכלי. בהמשך, היא מכירה את מקס – אבא לגרוש עם ילד מיוחד בשם איגור, שגם אותו מחבקת ריטה בכל ליבה. אבל לאט לאט, “בקשות קטנות” לטפל בילד, לשמור, לקחת אחריות – צפות ועולות עד שבסופו של דבר ריטה נאלצת לעמוד על שלה: הילד הוא באחריות הוריו וריטה לא מוכנה להקריב את עצמה. המפגש עם המשפחה חושף מזימה – הכל היה ניסיון להפיל על ריטה את כל העול. האם ריטה תיכנע? ממש לא – יש לה דירה, עבודה וחברים, והיא לא צריכה להוכיח לאף אחד שום דבר. זו לא בושה לבחור במה שטוב לך – וריטה מוכיחה זאת בגדול.

איך את לא מתכוונת לטפל בילד של הבן שלי? לא התאפקה החמות ופרצה.

קודם כל, אני לא מתחמקת מאחראיות כלפי גבריאללה. תזכירי לעצמך, שבבית הזה, אחרי יום עבודה, אני כמו אשת חיל וטובה, מתחילה משמרת שנייה מבשלת, מכבסת ומנקה.

אני יכולה לעזור ולהמליץ פה ושם, אבל לקחת על עצמי את כל ההורות, אני ממש לא מתכוונת.

מה זאת אומרת, את לא מתכוונת? אז כזו את, צבועה שכמוך?

ע…ללה, את, מרים. מי צריכה עבודה ואם לא משלמים עליה? כמו תמיד, בדייטים בין בוגרי תיכון, שרון לא פספסה הזדמנות להביא עקיצה על כל דבר שזז.

פעם רות לא הייתה יודעת איך להגיב לה, אבל היום אין לה בעיה להחזיר במקום.

אם את צריכה כל הזמן לחשוב מאיפה להביא כסף, זה ממש לא אומר שלכולם מסביבך יש את אותן בעיות, היא משכה בכתפיים. ירשתי מאבא שלי שתי דירות בתל אביב.

אחת מהן, איפה שגרנו יחד לפני שהוא ואמא התגרשו, השנייה עברה אליו מהסבים ואז אליי.

והשכירויות בתל אביב, כידוע, לא זולות יש לי מספיק לחיות בכיף, וגם לפינוקים, אז אני יכולה לבחור עבודה לפי הנפש ולא לפי הכסף.

את הרי בגלל זה עזבת רפואה ועברתי להיות מוכרת, לא?

בעצם זה היה סוד. בעצם רות הבטיחה לא לספר על זה לאף אחד.

אבל אם שרון באמת רצתה להשאיר את זה ביניהן, אולי כדאי שהיא לא תעליב ככה בפומבי.

היא באמת חשבה שיעבור לה בלי תגובה? אם כן הבעיה לא אצל רות.

את מוכרת, ברצינות?

הבטחת לא לדבר על זה! נעלבה שרון, ותוך שנייה אספה את התיק וברחה מהמסעדה, מחזיקה דמעות.

הגיע הזמן שמישהו יסגור לה את הפה, העיר יונתן אחרי שקט קצר.

סוף סוף. אי אפשר איתה, משגעת תחיים. מי בכלל הזמין אותה? הוסיפה דנה.

אני, אני אספתי את כולם, ענתה חנה, האחראית על כל האירוע, בטון מתנצל זכרתי ששרון הייתה קצת קשה בבית ספר, אבל חשבתי שאולי אנשים משתנים עם השנים. כנראה לא כולם.

טוב, לא תמיד רות חייכה.

החבר’ה צחקו, ואז התחילו לשאול את רות על העבודה שלה.

הסקרנות הייתה ממש הגיונית זה תחום שרוב האנשים בכלל לא מכירים (והלוואי שלא היו צריכים), מסביבו יש מיליון מיתוסים.

ורוב אותם מיתוסים היא פוערת וניפצה תוך כדי שיחה.

למה בכלל לטפל בהם, אם אין טעם? מישהו מהכיתה שאל.

מי קבע שאין? תקשיב, יש לי ילד בן חמש. בלידה הסתבך, הייתה לו היפוקסיה, אז היום יש לו עיכוב התפתחותי.

דווקא יש אפיק טוב פשוט התחיל לְדַבֵּר בגיל שלוש, ועכשיו ההורים צריכים לקחת אותו להמון טיפולים.

אבל יש לו סיכוי להגיע לכיתה א’ רגילה, ואולי בכלל לגדול בלי בעיות.

אם לא היו מטפלים בו, המצב היה שונה מאוד.

הבנתי. בקיצור, כשאת לא רצה אחרי שקל, את עושה משהו עם ערך חברתי, סיכם אמיר.

ואז עברנו לדבר על החיים ושאר הכיתה.

ופתאום רות הרגישה שמסתכלים עליה. רגע חשבה שהיא סתם מדמיינת, אבל אחר כך חשה שוב את אותה תחושת מבט בגב.

היא סובבה את הראש, ורק אז נרגעה באמת אף אחד שם לא הסתכל עליה.

אז היא חזרה לשיחה, ותוך רגע שכחה מזה.

שבוע אחרי המפגש, בוקר אחד כשיצאה מהבניין בדרכה לעבודה, ראתה שמישהו חסם אותה במגרש החניה.

התקשרה למספר שהיה על השמשה, וענו לה עם מלא התנצלות ומבטיחים לרדת מיד.

סליחה ענקית, פשוט הגעתי לכאן לסידורים ולא היה מקום אחר. אני, אגב, ליאור.

רות, נעים מאוד. היה משהו בליאור שממש משך אותה.

הגישה שלו, הלבוש, הריח הכול היה לו נעים ומרגיע אותה.

ולכן הסכימה בקלות לצאת איתו לדייט.

ואחר כך יצאו לעוד דייט. שלושה חודשים אחרי, היא כבר לא יכלה לדמיין את החיים בלעדיו.

במיוחד אחרי שגם אמא שלו וגם בנו מנישואין ראשונים, רוני, קיבלו את רות באהבה.

הילד היה עם צרכים מיוחדים, אבל רות, עם הניסיון שלה, הצליחה לבנות איתו קשר חם.

גם עזרה לליאור בשיטות חדשות, איך להתקרב ולפתוח תקשורת עם רוני, לסייע לו יותר להשתלב.

בתום שנה הם עברו לגור יחד. בעצם רות עברה לדירה של ליאור עם רוני.

את הדירה הישנה שלה, אותה דירת חדר, היא כרגיל השכירה דרך סוכן הנדל”ן שלה, כמו שהיא עושה עם התל אביביות.

עברה אליו עם כל הדברים, והשתלבה בחיים שלהם.

אבל אז התחילו הבעיות.

בהתחלה זה היה קטן “תעזרי לי רגע להכין את רוני”, או “אפשר לשמור עליו רגע? אני חייב לסופר”.

עוד היה אפשרי, כי היה טוב ביניהם, ולא תמיד היו לה דברים חשובים באותו רגע.

אבל לאט לאט, הבקשות הגיעו לרמות עמוסות.

עד שרות נאלצה לשבת עם ליאור ולהגיד לו שבסוף האחריות על רוני היא שלו.

היא שם בשמחה לעזור, אבל לא מתכוונת להיות האמא שלו, ולא לתפוס חצי מהנטל.

ובכל מקרה בעבודה שלה היא מטפלת כל היום בילדים כאלה, זה די לה.

ליאור, לפחות לפי מה שאמר, הבין.

ואז, רגע לפני החתונה, ליאור ואמא שלו התחילו לדבר על תוכנית השיקום של רוני.

הקיצר סיפרו על זה לרות, כדי שיהיה ברור שהם מצפים ממנה שתיקח את זה עליה בזמנה החופשי.

שניה, חברים, בואו נעצור, רות חתכה. ליאור, יש לנו הסכמות מראש אתה מטפל בבנך, ואני עוזרת בגבולות והכל ברור.

אני לא מבקשת שתסע לנקות לאמא שלי או לסדר לה דברים אני עושה בעצמי, מתמודדת.

נו באמת, אי אפשר להשוות העירה אמא שלו אמא זה אמא. היא אישה בוגרת. אבל ילד זה ילד.

את באמת חושבת שאחרי החתונה תמשיכי ככה, לא להשתתף עם רוני, וכולנו נקבל את זה?

קודם כל, אני כן שותפה, אבל להעמיס עליי את כל השיקום של רוני על הראש זה כי הוא הבן שלך, ליאור, ואחריותך.

אני מייעצת ועוזרת, לא לוקחת הכל עליי.

מה זאת אומרת לא לוקחת? אז את באמת צבועה? לספר לחברים על העבודה שלך אוהבת, אבל כשצריך להיות שם לילד, קשה לך פתאום?

סליחה, מה את מבלבלת? רות לא הבינה.

ואז קלטה אמא של ליאור עובדת במטבח בדיוק באותה מסעדה של המפגש.

הכל התחבר.

הבנתי הכול. תיכננתם את זה כדי להוריד עליי את ההתמודדויות של רוני?

את באמת חושבת שרציתי להיות איתך? לא התאפק ליאור לולא רוני והמקצוע שלך, לא הייתי מסתכל עלייך בכלל

באמת? תיהנה. רות הורידה את הטבעת וזרקה לו בפנים.

עוד תצטערי אמא וליאור איימו גבר אמיתי לא צריך אחת אפורה בלי עתיד ובלי כסף.

לי יש שתי דירות בתל אביב, תודה רבה החזירה רות בנימוס.

ואז נהנתה לראות איך הפנים שלהם התחלפו.

אחר כך ניסו לפייס אותה: “נתקן הכול, נעזור, נאהב, נשנה את ההתנהגות.” הבטחות והבטחות.

רות, שהיא ממש לא פראיירית, לא האמינה.

רק חייכה ואמרה שליאור איבד את העכברה, וקצת לא נראה לה שמישהו כאן מתחרט חוץ ממנו.

אחר כך הם צחקו על זה עם החברה, ורות לא מפסיקה להאמין שיבוא היום והאדם הנכון יאהב אותה פשוט בגלל מי שהיא.

ובינתיים מספיק לה עבודה שהיא אוהבת, החברים שלה ואולי גם איזה חתול שאפשר לאלף, כי יש דברים שאפילו גברים לא לומדים אף פעם.