אחי החליט לגור עם חמותו ואנחנו עדיין לא מבינים למה הוא עשה את זה… אחי הקטן התחתן בגיל צעיר מאוד, רק בן 18. נראה שהוא מיהר להוכיח את עצמאותו. מרגע שנולד דאגתי לו, והילדות שלי בעצם נגמרה כשהוא חזר איתנו הביתה מבית החולים. כשהוא התבגר, התחתן ועזב את הבית, חייו השתנו מאוד – אך לצערי, לא לטובה. אשתו, שגם היא התחתנה בגיל צעיר, הייתה בעלת אישיות חזקה למדי ולא כל כך נעימה. מהפגישה הראשונה לא ממש אהבנו אותה: היא לא הייתה עדינה, לא ידעה איך להתנהג, וגם המראה החיצוני שלה לא הרשים אותנו. לא הבנתי מה אחי מצא בה. הם עברו לדירה ליד הבית של חמותו, ברחוב קטן באחת מערי המרכז. חמיו היה שקט ומעט מוזר; דיבר מעט, לרוב רק הנהן בראשו. חמותו אהבה לשלוט ולהכתיב את סדר היום; כל המשפחה עשתה מה שהיא רצתה. היא כל הזמן ביקרה את אחי והעירה לו, ואשתו נראתה תמיד לא מרוצה ממנו. היחס הזה של החמות והאישה עצבן אותי מאוד. ניסיתי לדבר עם אחי על המצב, אבל הוא התעקש שהכל בסדר, שאשתו אוהבת אותו והם מאושרים. אבל עם הזמן, שמתי לב שהוא משתנה – הוא נהיה כמו חמיו: כמעט לא אומר מה הוא חושב, לפעמים רק מהנהן בראש. אבל בסוף, נגמרה לו הסבלנות – הוא פשוט ארז מזוודה ויצא מהבית בלי לומר מילה. מעולם לא ראיתי את אחי במצב כזה… הוא התחרט מאוד שהתחתן כל כך מוקדם. לכל אחד יש סף סבלנות, וכשהוא עובר את הגבול – לפעמים כל מה שנותר הוא פשוט לקום ולעזוב בשקט סיטואציה שכבר אי אפשר לחיות בה.

Life Lessons

אחי הצעיר החליט לגור עם חמותו ואף אחד מאיתנו לא מבין עד היום למה הוא עשה את זה…

אחי הקטן התחתן בגיל מאוד צעיר, רק בן שמונה עשרה. הייתה תחושה שהוא ממהר להוכיח לכולם שהוא עצמאי.

מאז שהוא נולד, תמיד שמרתי עליו, למעשה, הילדות שלי הסתיימה ברגע שהוא חזר הביתה מבית החולים. כשהתבגר, התחתן ועזב את הבית החיים שלו קיבלו תפנית גדולה, אבל לצערי זה לא שיפר את מצבו.

אשתו, שגם היא התחתנה בגיל צעיר מאוד, הייתה עם אופי חזק ולא ממש סימפטי. מהפגישה הראשונה שלנו לא התחברנו אליה. היא לא ממש ידעה להתנהל בצורה נאותה, וכמה שניסינו, לא הצלחנו להבין מה הוא ראה בה. הם עברו לדירה קטנה ליד הבית של חמותו בחולון. החם שלו היה איש שקט ומעט מוזר; כמעט שלא דיבר ורוב הזמן פשוט הנהן בראש. חמותו אהבה לשים את כולם במקום, להכתיב לכל אחד מה לעשות, והיה ברור שכולם מרגישים מחויבים לציית לה. היא כל הזמן ביקרה את אחי על כל דבר קטן, וגם אשתו תמיד נראתה לא מרוצה ממנו.

הדרך בה התייחסו אליו כל כך הכעיסה אותי. ניסיתי לדבר איתו על זה, להסביר לו שזה לא נורמלי, אבל הוא כל הזמן התעקש שהכול בסדר, שאשתו אוהבת אותו והם מאושרים יחד. בכל זאת, עם הזמן ראיתי שהוא משתנה. הוא הפך להיות דומה לחם שלו, כמעט ולא הביע דעה, רק לפעמים הנהן בראשו. בסוף, פשוט נשבר לו. יום אחד הוא ארז תיק ויצא מהדירה בלי להגיד מילה לאף אחד.

זו הייתה התמונה הכי עצובה שראיתי אחי במצב שלא הכרתי. פתאום הוא הצטער שהתחתן כל כך מוקדם, שהכל הלך מהר מדי.

לכל אחד יש סף סבלנות מסוים, וכשהוא מגיע אליו הוא פשוט בוחר לעזוב בשקט, כדי לא להמשיך לסבול במקום שכבר בלתי נסבל עבורו.

Rate article
Add a comment

18 − six =