תקשיבי, חייבת לשתף אותך במה שקרה לנו! וואי, אני והחמישה חתולים שלי לא מפסיקים להודות לכל מי שנתן לייקים, תמיכה ובכלל, אין עליכם! והכי תודה על התרומות, מהלב שלנו אליכם. תשוקה אמיתית זה כשאת משתפת סיפור שמרגש אותך, באינסטה או בוואטסאפ, זה עושה טוב גם לסופרת, באמת.
אז תראי מה היה: יום אחד פונה אלי השכן שלי, יונתן, ושואל, “הבת שלך רצתה כלב גזעי, נכון?”
ואני אומרת לו, “רצתה, בטח שרצתה, אבל אין לנו כסף מיותר עכשיו, את יודעת, חיים על התקציב בלי אבא בבית…”
ויונתן רק חייך ואומר: “עליי, שירי, אני נותן לך בחינם, בואי.”
עכשיו, ממש במקרה, שירה’לה שלי, בדיוק חזרה מבית ספר ושמעה את זה. מה זה נדבקה לי לרגל”אמא, נלך, זה בחינם! אני מבטיחה לטפל בו, ואביא רק 100 במדעים, אמא, נו!”
אמרתי ליונתן: “באמת, יונתן, מה אתה מבלבל לה? עכשיו תתמודד אתה עם כל ההשלכות!”
הוא חייך: “שירי, אולי תקשיבי קצת לפני שאת מתעצבנת. אני בן אדם טוב, ישר, עובד קשה, אין עליי כתם. רק מה, אני לבד…”
אמרתי לו: “די, יונתן, אתה צוחק עליי? אני זוכרת כשהיית ילד קטן, אני כבר הייתי בשמינית ואתה עוד בשכבה ה’, תינוק, מה נסגר איתך?”
והוא: “עכשיו אנחנו עומדים אותו גובה בערך, ואת אפילו יותר חלשה ממני! את רואה, שירה, כמה אני גבוה וחזק מהאמא שלך!”
“אבל לא חכם כמוה, כי אתה חונק אותה ליד הבת שלה!” אמרתי לו, מנסה להשתחרר ממנו.
הוא חייך אליי כזה: “דווקא חכמה כזו חסרה לי בחיים, בגלל זה אני עצוב…”
שירה’לה הלכה להיות הפייסרית: “טוב, אפשר להתקדם כבר לכלב?”
יונתן עושה עיניים מסתוריות: “נו, מי יקנה כזה? בחינם, עם כתמים. ויש פה סיפור מטורף, תבואו, אני אראה לכן!”
שירה מחזיקה לי את היד: “אבל, אמאל’ה, הבטחת לי!”
יונתן ראה שאני לא בטוחה ואמר: “מה את אומרת, אני מניע רכב? זה בגבעתיים ליד, לא תצטערו!”
נאנחתי: “טוב, כולם אומרים שזו כלבה קטנה, אבל אם את פתאום נכשלת בלימודים, תדעי שאמרתי מראש…”
בדרך לשם שירה לא הפסיקה: “הכלבה שמחה? איך קוראים לה? דודי יונתן, עוד שנייה מגיעים?”
לבסוף הגענו לבית ישן. “זו דירה של אמא שלי ז”ל,” הסביר יונתן, “השכרתי, אבל יצא בלאגן. סליחה שהכל פה בלגאן, אתמול גיליתי את זה כשבאתי לקחת שכר דירה…”
איך שפתחנו את הדלת חרדה. הבית מבולגן וחצי מזבל, ארגזים ריקים, תיקים זרוקים, וקופסאות שימורים פתוחות.
ובתוך כל זה יושבים חתולה אפורה ועיניים צהובות, וכלבה מפוזרת ומצ’וקמקת, צמודות זו לזו. כולן מטונפות, אבל גיבורות אמיתיותלא נשברו למרות המצב.
יונתן סיפר: “לא הייתי חודש אצל השוכרות, חיפשתי אותן בשביל הכסףופתאום אני מגלה שהן ברחו, השאירו הכל, אפילו את הכלבה והחתולה, נעלו אותן, ולא עדכנו אף אחד…”
הבנות ננטשו שם בתוך הדירה, בלי אוכל, בלי מים, כלואות לגמרי.
שירה נבהלה: “אמא, איך הן שרדו?!”
ברור שראו את כל המאבק להישרדותהן אכלו כל מה שמצאו: עוגיות, ממתקים, פסטה יבשה, דגני בוקר, פתחו שימורי טונה ושוקולד מריר, אפילו סחטו שקיות שוקו!
אבל הכי חשוב מים. נראה שהחתולה איכשהו הצליחה לפתוח את הברז באמבטיה, אולי בטעות ולמזלן יצא זרם קטן, ככה לא הגיעו הצפות ולא גמרו להם את המים מהר…
שירה ישר רצה לחבק ולהאכיל אותן, ואפילו לי היה קשה לעצור את הדמעות…
ויונתן, בשקט, פונה אליי: “שירי, לא טעיתי בך. את אישה עם לב טוב. תקשיבי, מה דעתך שניקח את שתיהן הביתה? ומה עם להתחתן איתי? אני חיכיתי לאישה כמוך, טובה ואמיתית. יש לי רכב, שתי דירותאחת נוכל לשמור בשביל שירה כשתגדל, את השנייה נשכיר רק לנורמליים. נבנה בית שמח, אולי יהיו לנו גם ילדים. והנה כבר יש לנו גם כלבה וחתולה, כמו שצריך! אז מה דעתך?”
“יאללה אמא, תסכימי!” שירה מצטרפת, בטוחה שזו בדיחה טובה.
יונתן לא מפסיק לצחוק, “שירה איתי! מה את אומרת, כן?”
“נו באמת, יונתן, תפסיק לצחוק. מה אתה רציני?” הרגשתי שאני פתאום מתבלבלת, אבל בלב… הוא באמת גבר טוב, מי-יודע, אולי זו ההזדמנות שלי שוב להיות מאושרת. איכשהו כשהוא חיבק, הרגשתי את הלב שלי מתרונן, במקום הכבד שהיה לי שנים.
“טוב, תן לי לחשוב על זה זה לא דבר קטן!” אמרתי תוך שאני מחייכת.
יונתן אומר: “תחשבי על זה. בינתיים, אני לוקח את מיצי, ולך נשאר הכלבה כמו שהילדה שלך ביקשה. מחר אני וקיטי נבוא לשמוע תשובה. תכיני את הכלבה, שיהיה מסודר.”
בסוף, הסכמתי, אין לך מושג איזה החלטה טובה עשיתי…
חודש אחרי זה, כל השכונה הרימה חתונה עשינו חפלות, בישולים אחד אצל השני, כל הבית של יונתן היה פתוחיש לו חלל ענק לרווקים.
והכי מרגש, מיצי וברנש’לה (הכלבה החדשה) לא עזבו אותנו לשנייה. בעלי חיים תמיד מבינים איפה טוב והיכן הלב מחבק.
שנה עברה, וב”ה, נולדו לנו תאומיםנועה ועדי. מיצי וברנש’לה משמשות מלאכות בייביסיטר, אף תינוק לא בוכה יותר מדי. משפחה גדולה, יש מספיק שמחה, מספיק קדחתוכולנו מרגישים בבית.
ופשוט שמחה. לילדים כיף, לחיות יש חיבוקים ומשפחה כזו, עם תוספת של כלבה וחתולה, מה צריך יותר?
