סבבה, תני שהאישה שלך תישאר בחוף הכפר של המשפחה, קראה בקול פקודתי של סבתא ריבקה מהמטבח. החברה שלי עם הבת שלה באות. הן מתכננות לשהות שבוע, אולי אפילו יותר.
הסתכלתי על בעלי, אור, שגם הוא נבהל.
אמא, איזו חברה? צעק איתו בתגובה.
האחת והיחידה! חייכה ריבקה ונכנסה לחדר.
לאן אני אמורה להעיף? שאלתי במצב של תוהו.
ליזה, את שמעת כל מה שאמרתי, נאנחה באכזריות ריבקה.
ריבקה חפרה בארון שלה והוציאה כוסות קריסטל, כאל לאורחים מיוחדים.
אז מתי תשלח אותה? פנתה לבנה אור.
למי זה? שאלתי.
עומד להיות טיפש, ריבקה גלגלה עיניים. האישה שלך, החסרת חכמה.
אמא, למה לא תזמין לחברה שלך חדר במלון?
מה? ראית את המחירים? 400 ללילה! ליזה תישאר בחוף עד שלא תבזוי לי.
אז אני גם עוברת לחוף. עכשיו הקיץ, ננצל חופשה, נרגע.
זה רעיון טוב, אמרתי לבעלי.
אל תנסי! אתה, בנה, חשוב לי כאן!
אמא, יש לנו דירת שלושה חדרים. לך חדר שלך, לנו חדר שלנו, וסלון ריק החברה שלך יכולה לשהות שם.
***
מאוד אחרי הפגישה הראשונה עם האישה הזו הבנתי זה יהיה מסובך. ריבקה הייתה נגטית לנישואינו. היא אפילו לא רצתה לבוא לחתונה של בנה, רק האחות של אור הלבישה אותה בטבעיות.
עברו כבר שני חודשים מהחתונה, וריבקה עדיין לא קיבלה אותי למשפחתה. עכשיו אנחנו חיים בדירת ההורים של אור. אביו נפטר לפני כשנה, וריבקה פוחדת לבד.
טוב, אם כך, תני שהאישה שלך לא תצא מחדרה. אמרה ריבקה.
ריבקה, איך את מדמיינת את זה? קראתי בקושי.
בסדר, משהו אמצא.
מתי תגיע החברה המסתורית שלך?
היא אמורה להיות כאן עכשיו, ריבקה קראה לשעון.
באותו רגע נשמע פעמון הדלת.
איזה זמן מדוייק, הפתעתי.
ריבקה רצה לפתוח, ואני עם אור הלכנו אחריה.
בוקר טוב, תמר!
שלום, ריבקה!
בתוך הדירה נכנסה אישה גבוהה, ולאחריה בתה.
תכירי, זאת הנסיכה שלי!
איזה יופי, ריבקה חיבקה בזריזות.
ויש לה שם? חייך אור.
צופיה! הציגה בתה.
צופיה הייתה ילדה גדולה, משקל של כ-55 ק”ג, מראה של חצי קוסמת.
ריבקה, תכירי את שלנו, ריבקה הביט עלי יחד עם אור.
זה הבן שלי, אור, כבר סיפרתי לך עליו.
זוכרת? זה הילד הטוב, חייכה תמר.
וזו, ריבקה הצביעה עלי, אחותו, בן-דוד!
הלסת שלי נפל, ואור צחק בקול רם.
ריבקה, מה קורה כאן? נשמע קולה של ריבקה.
באותו רגע בן זוגי משך אותי לחדר.
ליזה, בואי לא נזהירים מי את.
למה? תהיתי.
לא הבנת מה קורה?
תסבירי.
אמא כנראה הזמינה את החברה שלה לא במקרה.
אני מתחילה להבין. אמא שלך מצאה לך אישה חדשה.
בוא נצפה מה הם יעשו, נצליח תמיד לומר האמת.
חזרנו למעבדה, שם האורחים התפשטו.
אור, תעזור לצופיה להסיר את התיק המדהים שלה, ציוותה ריבקה.
ריבקה, איפה הדירה שלנו?
כאן, תמר, ריבקה הובילה אותם לסלון.
בערב ישבנו לאכול ארוחת ערב. ריבקה ערכה שולחן מפואר, כמו בחג הסוכות. במרכז ישבה צופיה, סביב לה אמא וסבתא.
ישבתי בנפרד מבעלי, לפי החלטת ריבקה. “הנסיכה” הכניסה עוף עם תפוחי אדמה, ושתי נשים מבוגרות הציצו בה והתרגשו.
צופיה, תאי בלי בושה, קראה ריבקה.
היא לא טורחת לאכול בימים האחרונים, טענה תמר. היא התעקמה, ירדה במשקל.
מה קרה? שאלה ריבקה.
אהבה לא ממול! היא התאהבה בנער, והוא ברח ממנה!
אולי רצתה לאכול אותו! קרא אור בחיוך.
צחקתי עד כמעט נפלתי תחת השולחן.
אור, איפה המנהגים שלך? ריבקה הקימה מבט קפדן.
סליחה, לא רציתי לפגוע בכבוד!
הארוחה נמשכה, האמהות שיכו יותר מידי.
אני רוצה להכריז על משהו חשוב! אמרה תמר.
עכשיו יתחילו להתחתן, לחש לי אור, שעבר לצידי.
ריבקה, אור, אחות! אני רוצה שמשפחותינו יתאחדו, הנסיכה שלי חייבת להינשא לאור!
אנו מסכימים! קראה ריבקה והקפיצה בידיים.
אור צחק שוב, ואני ברחה מהמטבח.
גם אני רוצה להכריז על משהו! חזרתי אחרי דקה.
מה יש לך? נזעקה ריבקה.
אני מצפה לתינוק! הכרזתי בקול רם.
מתלהבת, ענתה ריבקה.
מה של אור ריבקה? הנה הוכחה! הוצאתי בדיקת הריון, שתי פסים ברורים.
צופיה נבלעה בעוף, ותמר שתתה וודקה שלא הלכה למקומה.
מבן-דוד? קפצה האישה בעיניים.
מה בזה? אנחנו חולמים יחד, לא מסתירים דבר! אפילו ערכנו חתונה! קרא אור.
צופיה, קומי מהר ויצאי! ציוותה תמר.
אבל אמא, עדיין לא סיימתי את העוף, טענה הנסיכה.
אנחנו לא נשאר כאן יותר! הכריזו ריבקה ונשמתה.
האישה והנסיכה רצו אל היציאה, ריבקה רצה אחריהם.
תמר, אל תתייחסי אליהם, הם רק מתלוצצים.
הצחוקים שלכם טיפשיים! ריבקה, אולי נסגור את הקשר!
לאחר המילים האלה, השתיים הלכו, משאירות אותנו בחדר עם צחוקים.
ריבקה הלכה שבוע שלם מתוסכלת, אבל אנחנו נזנחנו אותה.
