לא יכול פשוט ללכת
למרות ההתנגדות של אמו, מרים כהן, נועה לוי נישאת לדני ברק.
בתי, את לא צריכה כזה בן, מה אתה רואה בדני? הוא גדל על ידי סבתו, אין לו הורים. הוא עובד במוסך עובד קשה, בלי שם תפקיד.
אמא, דני לא אשמה שהוריו מתו כשהיה קטן, הוא סיים קולג׳, יודע לתקן כל דבר.
מה הוא יודע? רק להסתכל על פחמן, הוא לא יספק שכר. איך תחיי משכרו, כשאת בשנה הרביעית באוניברסיטה? עליך לסיים את הלימודים. בלי העזרה של אבא שלנו, לא תצליחי.
נועה מקשיבה לכעוס של מרים, בעוד שדני מתעורר לעבודה ולא שומע. מרים מנסה להכניס ריב בניהם, לא מחבבת את דני בכלל.
דני, בחור רציני ששירת בצבא, אוהב את נועה עד אין קץ, והיא גם לא רואה את חייה בלעדיו. לפני החתונה הוא מציע:
נגור אצל סבתי, יש לנו דירת שני חדרים, לא כמו דירת ארבעה חדרים של הוריך.
דני יודע שמרים לא אוהבת אותו, אבל הוא מצליח עם אבא של נועה. המשפחה מנוהלת על ידי מרים קשה וחריפה.
אם מרים מחליטה משהו, היא תמצא דרך לממש אותו. נועה יודעת זאת, ולכן עומדת על דעתה ולא מקשיבה לאמא, מסתמכת על עצמה. מרים מתוסכלת מהעצמאות והחוסר ציות של בתה, אך מבינה שהאופי של נועה נגזר ממנה.
נועה יודעת שהאמא של דני מציקה, אבל משכנעת אותו לשהות אצל הוריה:
דני, אני לומדת, ואתה עובד לבד, קשה לחיות משכר אחד, אימא תמיד תעזור.
בסדר, ננסה.
דני מקבל משכורת, הולך לסופר לקנות מצרכים. נועה עדיין בחשבון. האישה של דני, מרים, רואה אותו וקוראת בקול:
מי ביקש ממך לקנות את זה?
החלטתי לבד, נועה אוהבת את הגבינה הזאת, ואני יודע
מי אתה? אתה לא אף אחד כאן, ואני סובבת איתך רק בגלל הבת.
דני נשאר שקט, מרים ממשיכה:
תקשיב, כל המשכורת הבאה תעבור לי, זה יהיה כך תמיד. אני אחלק את הכסף לרכישת מצרכים. מבין?
דני מנסה להסביר:
למה אני צריך להכניס את המשכורת אליך? יש לנו משפחה משותפת.
אין לכם משפחה, תן לי את הכסף.
הרווחתי אותו, ואתן אותו לאישה שלי.
אז צא מדירתנו עכשיו, איני רוצה לראותך יותר.
דני עוזב. שלושה ימים עוברים ללא הודעה. נועה מחכה, לא רוצה ללכת אליו, למרות שהיא יודעת שהוא לא הלך ככה סתם. היא גם יודעת שהיא בהריון.
אף שיחה לא מתקבלת, הוא כנראה אצל סבתו של דני, אנה.
מרים סופרת לנועה בקצרה על הסיבה לעזיבה, מציגה את האירוע כאילו דני העליב אותה, בלי לציין שהיא דרשה ממנו את הכסף ושגרמה לו לצאת מהדירה.
אמא, את אומרת לי את האמת?
בת, למה אני אשקר לך?
ביום הרביעי נועה מחליטה לנסוע לבית של סבתו, דני לא עונה לשיחות.
אני הולכת לדני, מודיעה לאמא.
לאן?
אל הבית שלו, הוא כנראה אצל סבתו.
אם הוא לא חוזר, אולי אינך חשובה לו.
זה לא נכון, הוא לא יעזוב ככה… אינני יודעת מה קרה ביניכם, אבל את לא אומרת לי הכל.
בטח, הוא בשבילי בראש ובראשונה, את לא חשובה לי. כמה כסף וכוח אני משקיעה בכם, ואתם לא מודים.
תודה על העזרה הכלכלית, אבל את אף פעם לא מפסיקה לבקר אותו.
נועה תופסת תיק ועוזבת את הדירה, משקפת מה לומר לדני.
לא צריך להתנהג כענף פגוע, לא משנה מה תגיד האמא, צריך לשמור על רוגע. הוא מבוגר, צריך לשלוט בעצמך.
היא משכנעת את עצמה שהפרשנות של האמא גרמה לו לעזוב, ושעתה היא מחכה לו.
כאשר נועה מגיעה לבית של סבתה, אנה פותחת את הדלת במבטים עצובים ומזעים, מזמינה אותה פנימה. היא רואה את דני יושב סביב שולחן המטבח, עליו בקבוק וודקה פתוח במעט. היא נדהמת דני מעולם לא שתה, ולא עישן.
דני, שלא נראה מזועזע, שותה רק קצת ונהנה, מזיז כיסא למול נועה. היא מתיישבת, מביטה בעיניו, כל המילים שהיא תכננה נעלמות, לבה מתכווץ מצער.
מה אם אמי פתחתי בקבוק וודקה? חושבת, ואז לוחשת:
דני, בוא נלך הביתה.
לא, משיב בחוזק.
למה?
איני רוצה לחיות עם אמך היא שולטת בכל, אפילו איך לאכול, איך לדבר, איך ללבוש. בקרוב תספר לי איך לנשום. היא גם דורשת את כל הכסף שאני מרוויח ואני לא מתכוון להעניק לו.
נועה שותקת, מבינה שמרים הסתירה אותה לגבי הריב.
ומה נעשה עכשיו?
לא יודע, משיב דני, בוא נגור אצל סבתי.
אבל אנחנו צריכים כסף, הילד עומד לבוא, צריך להכין לו הכול
אני עובד ומשתלם, יכול לעבוד עשר שעות, ואף יותר.
אך עם הלימודים שלך והעבודה שלי, לא נוכל לגדל ילדם נכון. נצטרך לקנות מזון, לבשל אולי נחזור להוריי עד הלידה?
לא, דני, אני לא אחזור לבמאמי.
אולי נפלג?
אם אינך מוכן לחיות איתי, אם אינך מוכן לוותר על העזרה של הוריך, אולי באמת נצטרך להיפרד.
נועה קופצת ומנסה לצאת למרפסת, אך אנה מעצרת אותה:
שבו, נועה, נרגעי סלחי לי ששמעתי את שיחתכם, יודע שזה יסתיים כך אני אעזור. אין לי הרבה כסף, פנסיה אחת, אבל אוכל לתמוך בכם, לבשל ולטפל בנכד שלי. רק אל תתפזרו על הגירושין. תבואי לגור אצלנו.
נועה מקבלת את ההצעה. היא חשבה על כך פעמים רבות, והנוחות והעזרה של ההורים קבועים, אך בשביל אהבה לבעלה היא מוכנה לוותר על ההסתמכות על ההורים.
דני מתבונן בנועה, מרגיש שהצעת הסבתא תשפיע עליה. לבסוף נועה מחייכת:
טוב, אני מסכימה, אליי, דני.
דני קופץ ומחבק אותה בחום, מנשק אותה, ואנה מחייכת וצועקת ברכה.
נועה מתמודדת עם קונפליקט האמא כשאוספת חפצים כדי לעבור לדני. הוא עומד על המדרגות ולא נכנס לדירה, שומע את ברזי המריבה של האמא.
תמותי עם דני ברעב, תחיי בעוני, הילד אינו רצון שלי. הוא יגדל כמוך, חזק כמו אביו.
היא מתרוממת, משאירה מזוודה על מדרכה, דני קולט את החפצים ויורד, והקולקנות של האמא מתפזרות סביב.
אלוהים, האמא שלי נכון שעזבתי את הבית, עכשיו מבינה את בעלי, מדמיינת מה היא אומרת לו.
חייה של דני ונועה מתייצבים בבית של סבתא. היא מתמודדת עם כל העבודות הביתיות. נועה עוברת הריון בריא ויולדת בן יפה, אנטון. סבתא אנה והורים חדשים שמחים עד השמיים. מרים לא מתקשרת איתם והבן אינו מבוקש. סבא, בטח, מתקשר בפעם ופעם ושואל על אנטון, ונועה שולחת לו תמונות של נכדה.
בגיל שלוש, אנטון נכנס לגן הילדים למרות שסבתא הציעה לשמור עליו. נועה עובדת במקום.
סבתא, אנטון צריך להיות עם ילדים אחרים, בגן הוא יתפתח מהר יותר, ואת תאספי אותו מהגן, קרוב לבית אומרת נועה. ואז, את צריכה לנוח, את עדיין חשובה לנו, אנחנו רוצים עוד בת.
החיים של דני ונועה מתקדמים בשלום, עם סבתא שמטפלת, ותוכניות למשפחה מתרחבות.
