אתמול דפקתי על הדלת של השכן שלי, עמית, כדי לבקש מברגה. הוא פתח לי בדלת, לבוש טרנינג וחולצת טריקו:
תכנס, בדיוק סיימתי לאכול ארוחת ערב.
נכנסתי. דירה מסודרת למופת, ריח עוף צלוי ממלא את המטבח. על השולחן לפטופ, לידו כוס יין אדום.
לעמית חמישים ואחת. גרוש כבר שתים-עשרה שנה, לגמרי לבד. עובד כמהנדס ומרוויח ארבעה עשר אלף ש”ח בחודש.
אני מכיר אותו חמש שנים מאז שנכנסתי לבניין. אף פעם לא ראיתי אצלו אישה, אפילו לא בביקור.
הוא הגיש לי את המברגה, מזג וויסקי:
שב, נו, מזמן לא דיברנו.
התיישבנו. שתינו קצת וויסקי.
שאלתי:
עמית, למה אתה לבד? לא נדמה לך שמשהו חסר?
הוא חייך עקום:
בכוונה לא מחפש, אני אסביר. אתה יודע, אורי, אחרי שתים-עשרה שנה לבד גיליתי שזה עדיף לי ככה.
למה?
הוא מזג עוד, נשען לאחור ואמר:
שש סיבות, שאותן עברתי על בשרי.
הסיבה הראשונה סכנת איבוד נכסים בגירושין
עמית חייך באמרו:
נפרדתי לפני שתים-עשרה שנה, אחרי שמונה-עשרה שנות נישואין לאילה. יש לנו בת, היום בת עשרים ושמונה, גרה בדירה משלה.
לגם מהכוס:
התגרשנו בגלל בגידה שלה. תפסתי אותה עם מישהו מהעבודה. הגשתי בקשה לגירושין.
ומה קרה?
בית המשפט פסק חצי-חצי על הדירה, למרות שאני שילמתי רוב המשכנתא. מכרנו, התחלקנו, אני קניתי כאן דירת חדר.
הביט בי ישירות:
אתה קולט, אורי? שנים עבדתי, שילמתי על הדירה, והיא בגדה וקיבלה חצי הכול לפי חוק. למה לי להסתכן שוב? נגיד שאפגוש מישהי, נגור יחד, נכניס עוד רכב או נכס, אחרי שלוש שנים היא עוזבת אני שוב מסכן הכול?
שתקתי. המשיך.
סיבה שנייה חוסר תמיכה בחלומות
יש לי חלום, אורי: אני רוצה לקנות אופנוע ישן, לשפץ אותו ולנסוע בסופי שבוע.
חלום מעולה.
כבר שנה חוסך, עוד חצי שנה ומביא ירושלמי אספנות משנות ה-70, אתקן אותו לבד.
שתה מים אחרי הוויסקי:
גם כשהייתי נשוי היו לי חלומות. רציתי ללמוד גיטרה, קניתי, נרשמתי לשיעורים. אילה אמרה: “בשביל מה זה טוב? אתה בן ארבעים, אתה לא שלום חנוך.” עזבתי.
פעם רציתי לשוט בירדן היא ענתה: “נפל לך בורג? יש לנו משכנתא.” ביטלתי.
הוא הביט החוצה:
נשים רבות חושבות שלגברים אסור לחלום. היום כל חלום שלי זז קדימה, בלי הערות.
סיבה שלישית ציפיות לא מציאותיות אצל נשים
עמית צחק ואמר:
שלוש שנים עברו, ניסיתי אתר היכרויות. מילאתי פרטיי: גיל, עבודה, הכנסה, תחביבים.
איך הלך?
התכתבתי עם כמה. אחת, מירית, בת 46, מנהלת מספרה, מכניסה חמשת אלפים ש”ח. כתבה: “אתה נשמע גבר איכותי. אבל אני מחפשת רק מישהו שמרוויח מעל עשרים אלף.”
גיחך:
עניתי לה: “ומה את מרוויחה?” נפגעה, חסמה אותי.
ברצינות?
לגמרי. רובן חושבות שמגיע להן נסיך. מרוויחות חמש-שש אלף, שוכרות דירה ודורשות דירה, רכב, משכורת גבוהה, אבל מביאות רק “אנרגיה נשית”.
לגם את הוויסקי:
אני עם ארבעה עשר משלי, דירה, רכב ועדיין עבור רבות אני “לא מספיק מוצלח”. למה לי להיות עם מי שלא מעריך אותי?
סיבה רביעית עצמאות וסדר
שאלתי:
ומה עם הבית? לא חסר לך קצת ביתיות, אוכל ביתי?
עמית צחק:
תסתכל, אורי. מסודר? מסודר. כל שבוע מנקה בעצמי, שעה וזהו. מבשל? היום עוף עם ירקות, חצי שעה גג. מכבס? המכונה עושה. פשוט.
הציג את המטבח:
אני לא צריך אישה בשביל חיי היום-יום. חצי מהנשים שאני מכיר לא יודעות לבשל. מזמינות משלוחים, או אוכל קפוא.
יש גם כן עקרות בית?
בטח. נדיר. ואם עולה בקנה אחד עם דרישה לפרנסה מלאה מצידי עדיף לי להכין אוכל לבד.
סיבה חמישית חשש מרמאות ומניפולציות
עמית מזג שוב וויסקי לו ולי.
אחרי הגירושין יצאתי עם שתי נשים. שתיהן לא היו ישרות.
איך בדיוק?
הראשונה, דניאלה, אמרה שהיא גרושה. חודש נפגשנו עד שגיליתי במקרה היא נשואה, רק ניסתה למצוא רומן כי בעלה לא מרוויח.
בלע קמצוץ:
השנייה, שירי, סיפרה שאין לה ילדים. חודשיים נפגשנו, בסוף הפתיע שני ילדים בבית. הסתירה ממני.
קשוח
בהחלט. נמאס לי משקרים. נשים מסתירות כדי להחזיק גבר, ואז מתפלאות שאין אמון.
סיבה שישית יוזמה שגובלת בבעיה
עמית נשען אחורה:
לאחרונה ניסיתי להכיר מישהי, בחנות ספרים. עמדה במדור קלאסיקה, נראית נחמדה, בערך בת ארבעים וחמש.
ומה היה?
ניגשתי, הצעתי המלצה על ספר. הסתכלה כאילו אני מטרידן, ענתה בקור: “אסתדר לבד”, והסתובבה.
חייך לעצמו:
היום כל יוזמה של גבר נחשבת להטרדה. פונה באדיבות זה כבר “מטריד”, שולח הודעה ברשת “סטוקר”, מזמין לקפה חי על חשבונה.
אבל לא כולן כאלה
נכון, אבל לרוב כן. נמאס לי מסירובים ומבטים קרים. לא יוזם יותר. אם אישה רוצה שתדבר היא.
המסקנה שלי ממה ששמעתי
עמית סיים את המשקה, הביט בי:
אורי, אני לא אומר שכל הנשים רעות. יש טובות. לחפש אחת זה כמו למצוא מחט בערימת שחת. ואם אתאהב בטעות עלות הטעות יקרה: כסף, עצבים, זמן.
הוא קם:
אני בן חמישים ואחת. יש לי עבודה מסודרת, דירה, רכב, תחביבים, חברים. מאושר לבד. למה להמר על אושר בשביל מערכת יחסים שכנראה תיגמר בגירושין ועצבים?
חזרתי הביתה, התכרבלתי במיטה, והמילים שלו הדהדו לי בראש.
אני בן ארבעים ותשע. נשוי 23 שנה. אצלנו הולך בסדר. אבל אם הייתי לבד הייתי בוחר כמוהו?
כנראה שכן.
האם עמית צודק שהוא חי לבד למען השקט והבריאות שלו או שמא הוא סתם פוחד מהלב שלו?
האם באמת גירושין גורמים לגבר לאבד הכול, או שזה סתם הגזמה?
האם הגיוני למישהו בגיל חמישים לוותר על קשרים כי הסיכון גבוה מדי או שמדובר בפחדנות לחיות בנתיב לבד?
האם נשים אכן לא תומכות בחלומות של גברים, או שאנחנו פשוט בוחרים לא נכון?
המחשבות האלו ליוו אותי עד שנרדמתי. אולי בסוף, כל אחד צריך ללמוד לבחור לעצמו מה עושה לו טוב, ולהפסיק לשפוט אחרי התנסויות של אחרים.
כי האושר האמיתי לא תלוי במי שנמצא לידך אלא בשקט והשלמה פנימית שלך עם עצמך.
