דחוף: חייבים למצוא לאמא חתן
אמא, את פשוט חייבת כבר למצוא בעל חדש! דחוף דחוף דחוף!
שרון כמעט הפילה את כוס הקפה שלה. כמה טיפות נשפכו על המפה, והיא הניחה אותה בזהירות על השולחן והתיישרה, בוחנת את בתה במבט חודר.
תסבירי, רוני. מאיפה בא הדרישה הזאת?
רוני הסתובבה על המקום, מבטה נעוץ בריצוף הדמשקאי שעל הסלון. היא נראתה מובכת, אבל בהחלט עקשנית.
את מבינה היום אמרתי לאבא שיש לך חבר היא נשפה עמוקות הוא פשוט חקר אותי בלי סוף! כל הזמן שואל אם מצאת מישהו. עד עכשיו אמרתי שלא, ואז הוא מתחיל עם דרשות שלמות על הטעות שלך שעזבת אותו. שאף אחד אחר לא יאהב אותך כמוהו, ושאם עזבת אותו, את לא מבינה כלום מהחיים שלך.
היא הרימה עיניים לעבר שרון. במבטה היה עירוב של תסכול, מבוכה ומן כעס לאביה.
ועוד כל הזמן הוא טוען שעוד מבינה כמה טעית ושתחזרי אליו, ואין בעולם אף אחד טוב ממנו. אז התפוצצתי וזרקתי לו שיש לך חבר.
שרון העבירה יד בשיער, ובקולה חלפה אירוניה מעודנת כשנזכרה בטון של רועי הגרוש שלה שהכול אצלו חד-צדדי, שהוא צדקני בלתי נלאה.
מדמיינת אילו מילים צבעוניות ליוו את ההסברים שלו חייכה מריר עד היום לא קלט שעזבתי אותו, את היהלום של עצמו. לפעמים אני חושבת שהוא מבקש שתבואי בשישי רק בשביל להשוויץ בעצמו. הוא לא מחפש באמת לדבר איתך, רק לדלות רכילות ולהחמיא לעצמו.
רוני נפלה על הספה, מקפלת רגליים תחתיה. היא חלפה באצבעות על הבד, מנסה להרכיב מחשבות.
כן, זה בדיוק מה שאני חושבת. שעה וחצי של הרצאות על כמה הוא מדהים. כל השאר אני חופשיה הוא אפילו לא שואל מה שלומי בבית ספר, לא מתעניין בלימודים שלי, לא שואל אם אני צריכה משהו
היא אמרה זאת בטון שגרתי, כאילו מפרטת התנהלות יומית מובנת מאליה: השכמה, בגד, כיתה, שיעורים. באמת, רוני כבר לא התייחסה לזה בכלל.
היא נשענה לאחור, נזכרת באותו שיח אחרון עם אביה. שוב התחיל בדיבורים על עוד עסקת הייטק מוצלחת, ואז גלש לעתיד, לצרות בעבודה, לסיפוריו על איך כולם לא מכירים בגדולתו. שעה וחצי בו הוא לא סותם, ורוני, בעודה מקשיבה, עושה לעצמה שעון בראש חובה להזכיר את הפסק הזמן לאמא.
ורק כשסיפרה לו על ההישג באולימפיאדת מתמטיקה, הוא הרים ראש בהיסח הדעת וכבר מיהר להחליף נושא, מסביר: “כל הכבוד, אבל בגיל שלך אני כבר”, ושוב פלג של מחמאות עצמיות.
רוני משכה כתף. ככה זה תמיד, ככה זה היה מאז ומתמיד. אבא ספוג בעצמו עד הטיפה האחרונה. כל שאר המשפחה הייתה בשוליים, קיימת, אבל רק ברקע הוא המרכז, תמיד.
כל שיחה התגלגלה אליו. אם אמא התלוננה על עייפות, הוא מיד סיפר שחוזר הביתה מת עבודה מפרכת. אם רוני ביקשה לדבר על ריבים עם חברות, הוא ישר החליף לפלאשבאקים מהתיכון “של פעם, איפה שחיים היו אמיתיים”. כל עניין שלא היה שלו פשוט לא עניין אותו.
רוני מעולם לא הבינה איך אמא החזיקה חמש-עשרה שנה עם בן אדם כזה. כנראה, עשתה זאת בשבילה, כדי שלא תגדל בלי אבא. בילדותה עוד קיוותה שפעם ישתנה, שיראה אותן באמת השנים עברו, דבר לא השתנה. רק אחרי הגירושים גילתה כמה נוח בלי כל הזמן שגונבים ממנה את תשומת הלב. סוף סוף אף אחד לא מבטל אותה.
ולמה בדיוק אני חייבת מיד בן זוג חדש? שרון הקצינה את הטון, אולי בלי להתכוון. מה הבעיה שאמרת לו סתם?
את לא מבינה, איך שאמרתי לו, הוא הפך להיות מישהו אחר! רוני חיבקה כרית, מבטה מבוהל בהתחלה החוויר, ואז האדים, התחיל לצעוק כאילו כל תל אביב שומעת! בכנות, פחדתי…
היא נתקעה רגע, חוזרת בסערה לאותו זעם. קולו הצורח, האגרופים הקפוצים, המבט הכואב. היה נדמה שמשהו בו ממש מתפוצץ.
הוא דרש לדעת איך קוראים לו, ומה בדיוק הוא עובד, ואיך נראה. התעקשתי לא לגלות, ואמרתי שרק את תספרי אם תרצי. לא יפתיע אותי אם יתחיל עכשיו להציק לך בטלפונים.
שרון הסתכלה על בתה, וכבר יכלה לדמיין את הסערה של רועי. אין ספק, הבת שלה הצליחה להכניס אותה לבלגן טוב.
היא ישבה לידה בספה ונאנחה, מחבקת את רוני קרוב. אין כבר מה לעשות, המילים נזרקו אי אפשר להחזיר אחורה.
למה סיפרת לו בכלל? היא לחשה, מנענעת אותה קלות היינו שקטות, עכשיו שוב אצטרך להתמודד עם הטירוף שלו בא לי לכבות את הטלפון.
רוני התרוממה, מתמקדת במבט רציני. היה בה ביטחון שלא התרכך אפילו רגע.
כי את מהממת! הכריזה בטח. את יפה, חכמה, כולם אוהבים אותך, גברים גולשים עליך כל הזמן את לא רואה? ואבא כל הזמן מקלל אותך מול עיניים שלי! נמאס לי!
שרון ליטפה את שערותיה בעדינות, מבטה מלא חמלה והתלבטות.
הבנתי מתוקה היא לחשה את מבינה, חששתי שתיפגעי ממערכת יחסים חדשה. הגירושים ממך עוד טריים.
לא היה לה קל להודות בכך. איפשהו עמוק, פחדה שהבת תיקח את זה כבגידה ועדיף להישאר לבד. היא בחנה אותה בזהירות.
שטויות! רוני חייכה בגאווה בוגרת עיקר הוא שתהיי סוף סוף מאושרת.
שרון הביטה בה, והמתח בליבה החל להפשיר. שפתיה נמתחו לחיוך, ורוני נדמתה לפתע כה בוגרת, אפילו מגנה.
את אלופה שלי היא חיבקה אותה חזק תודה שאת פה בשבילי.
רוני נשענה לצידה, השתיים התעטפו ביחד, מחממות זו את זו. המשפחה החזיקה מעמד אפילו התחזקה.
*******************
שרון ישבה מול המחשב במשרד בבת-ים, מנסה להתרכז בדוח הכספים. האותיות רקדו, הכאב בראש דפק, טורד עוד מהבוקר, וצבר תאוצה בצהריים. היא שפשפה את הרקות, מנסה להקל במשהו, הכל מוכני, כמו רובוט.
אחרי רגעים אחדים של התלבטות, ביקשה מעמיתתה לקפוץ לבית המרקחת הסמוך ולקנות אקמול. חצי דקה, ובלעדי הצליחה לשתות אותו עם מים. שום דבר לא עוזר, הראש קודח, כל צליל קטן מהדהד עמוק.
ברגע הלא נכון, הדלת נפתחה ובפתח הופיע מאיר, המאבטח. מבטו אדיב, אבל דרוך.
גברת שרון, מישהו מבקש אותך למטה הוא לחש. זה הגרוש שלך, מתעקש שתבואי. רוצים שנוציא אותו?
שרון קפאה. גל של עצבנות, מהול בעייפות, הציף אותה. היא נשמה עמוק, מנסה לשמור על שלווה.
אני כבר באה, תודה מאיר קמה בקושי מכיסאה.
היא קללה בשקט. כמה חסר טקט! יום נורא במשרד, הראש בוער, ודווקא עכשיו רועי מגיע בלי להודיע, באמצע כולם. לא יכול היה להרים טלפון? באמת רצה לעשות סצנה לעיני כל הצוות?
לאט, נכנסה למסדרון. מסביב עובדים נעו במהירות, צחוקים מהפינת קפה, הערות סביב הלוח עם הודעות. שרון פסעה ביניהם, כל צעד מכביד.
בחדר הקבלה ראתה את רועי. הוא הסתובב סביב הדלפק בכניסה, נעצר, שב, מנפנף בידיים, מתווכח עם המאבטחים, מחליף צבעים. הצוות הביט בו בחוסר נוחות גובר, מוכנים כבר לקרוא למשטרה.
מה אתה רוצה, רועי? ניגשה קרוב בלי משחקים. קולה היה מתון אך עיניה רשפו אתה מחפש בעיות? רוצה להכיר את תחנת המשטרה בדרום תל אביב מקרוב? אני יכולה לסדר את זה.
רועי הסתובב, פניו אדומות, עיניו בוערות בתסכול. הוא קרב אליה וקרא מאשים, כאילו תפס אותה באמצע שוד:
את! את! רוני סיפרה לי הכול! חצי שנה אחרי הגירושים וכבר יש לך גבר?
בקולו היו הלם, עלבון וקנאה. בפנים שלו רטט הרס עצמי.
שרון הסתכלה בו במבט עייף, גבותיה מורמות.
מה חשבת, שאתחייב אליך לעד? גם אחרי הגירושים? זה מוגזם במיוחד אם זוכרים שגם בנישואין שלך, נאמנות לא ממש הייתה בראש מעייניך.
רועי קפא רגע, אגרופו משתחרר, נבוך. בצוותא כולם המשיכו בעיסוקיהם. אבל עבור שרון ורועי הכול הצטמצם לאותו חלל מלא רעל ישן.
את את פשוט גמגם, אבל שרון קטע אותו מיד.
בוא תעשה לי טובה, רועי, תחסוך את הדרמה. אם יש משהו שצריך לדון, אפשר גם בלי קרקס, בטח לא פה.
את רוצה דרמה? תקבלי דרמה!
רועי צרח, קולו הידהד בכל הגלריה, עורקים בצווארו התנפחו והוא נראה אבוד. הוא התקרב ואז נסוג, לא מתאפס.
לא אתן לבת שלי לחיות עם איזה זר! צעק אני אקח ממך את רוני! את לא תראי אותה יותר!
שרון רק שלחה אליו חצי חיוך מלגלג. תיקח? כן, רק בבית הדין.
סיימת את ההצגה? קולה התחדד, מתריס, ואז אמרה: אולי תעשה מבחן במה?
מה קורה כאן? קול גברי חתך את האוויר.
רועי הסתובב, מופתע. בדלת עמד איל יעקב, מנכ”ל החברה, בחליפה כחולה. נוכחותו שלטה בחדר, והוא קרן קור רוח.
זה עניין פרטי! נבח רועי לא עניינך.
איל לא זז, מביט בשניהם בביטחון נינוח.
עיניינים פרטיים מנהלים בחדר סגור. פה זה משרד כשאתה עושה סצנה, זה כבר עניין ציבורי.
שרון נותרה בשקט. התערבותו של איל הפתיעה אבל היה לה ברור שזה מוטיב שליטה שחיכתה לו. רועי פנה אליו, זועף, מחפש מילים.
מי אתה שתגיד לי מה לעשות? רצה לעבור לאיום, אבל איל התעלם וקירב את שרון אליו, מניח לה יד על המותן.
מי אני? קולו היה יציב, ממלכתי זה שבא לעשות את שרון מאושרת. ואם תמשיך להרים עליה קול ככה? דואג שתחזור לדבר עם המשטרה. ואם תעז לסחוט דרמה עם הבת שלך, תבין שאתה בצרות.
רועי החוויר, נסוג צעד. פניו הלבינו, והוא לא הצליח להוציא מילה. אחרי שניות ארוכות, לחץ שפתיים, הסתובב, קרא “על מזונות תשכחי!”, ונעלם.
גם ככה לא רציתי ממנו כלום חייכה שרון לפחות רוני לא צריכה לנסוע אליו יותר.
רק אז היא הרגישה את ידו של איל עדיין מונחת על מותנה. פניה סמקו, היא התרחקה קלות וחייכה אליו:
תודה רבה, איל. הצלת אותי.
איל חייך, עיניו רכות.
אולי נדבר על זה בארוחת צהריים? הושיט לה יד בהצעה.
שרון היססה,הספק הרים ראש לא מוקדם מדי? אבל מיד הרגישה שהיא רוצה לראות לאן זה הולך.
היא הניחה את ידה בידו. מגעו היה יציב, בזכות. פתאום, רגשות כבדים פינו את מקומם להתרגשות רכה, משחררת.
בהמשך במסעדה קטנה עצמאית ביפו הם שוחחו בצורה חופשית, אור מנורות עדין המיס את כל המטענים. איל סיפר שזמן רב יש לו רגשות כלפיה, דיבר בפשטות מלאה כנות.
פחדתי לגשת הוא לגם מהאספרסו את תמיד נראית עסוקה, וידעתי שעברת תקופה לא פשוטה. לא רציתי להכביד.
שרון הקשיבה, מרוכזת, מכבדת את הרגישות שלו. ואז הוא הוסיף:
כשראיתי אותו צועק עלייך פשוט לא יכולתי להישאר אדיש.
היא חייכה בשקט. איפה כל הפעמים שהתבונן בה ועכשיו הכול מסתדר.
*******************
שלושה חודשים אחרי אותה דרמה, שרון ואיל נישאו בטקס מהודר מול כל המשפחה. איל הגשים לשרון כל חלום, לא חסך בכלום.
רוני הרגישה באמת שמחה. ביום החתונה עזרה לכל פרט מהשמלה ועד העגילים. כשקשרו טבעות, רוני חיבקה את שניהם ובכתה מרוב אושר.
היא כן אמרה מראש:
איל, אתה אחלה, ואני שמחה שאמא לא לבד. אבל לא אוכל לקרוא לך ‘אבא’. אבא זה אבא, יש לי כבר.
איל הנהן ומלמל בחיוך:
זה בסדר גמור, רוני. הכי חשוב שנהיה משפחה כל אחד בדרכו.
רועי קיבל הזמנה סוג של קריצה, לא ברצינות. שרון שלחה לו בדואר פשוט, בלי ברכה.
כמובן, הוא לא הופיע. במקום, בילה כמה ימים בטלפונים מתלוננים לחברים. “אתה קולט? היא מזמינה אותי לחתונה שלה! אחרי כל מה שעשיתי בשבילה!” צעק לאחד מהאוניברסיטה. החבר משך כתפיים, מציין: “לכל אחד יש חיים”
אף אחד מהחברים לא תמך ברועי, לא קרא לשרון “חסרת לב” להפך. יותר ויותר התברר לו שהוא משחק לבד, מסרב לשחרר.
בסוף, רועי התעייף מהשיחות, נשאר לבדו בבית, בחדר מבולגן מוקף בזכרונות. קליפס שיער ישן, אלבום משפחה, בגדים קטנים. לא משנה איך יתהפך החיים זזים קדימה. רק הוא עוד לא מוצא לעצמו מקום חדש בתמונה.
ושרון, איל ורוני? המשיכו ללכת בשקט חדש, בארוחות משפחתיות קטנות, בטיולים לים, בוויכוחים על סרט משפחה חדשה מלאה תקווה, שמרשה לעצמה סוף סוף לחייך.
