דוד מגיע הביתה – בית קטן בקצה המושב, שבו היא גרה לבד מאז שבעלה נפטר. הוא מביא מאפים מהעיר הגדולה, מניח על השולחן. יושב קצת, שותק. אחר כך אומר: “
אורי נוסע הביתה – אל הבית הקטן בפאתי המושב, שם אמו שרה גרה לבדה מאז שבעלה נפטר. הוא מביא איתו מאפים מהעיר הסמוכה, מניח אותם על השולחן. יושב רגע, שותק.
Kære dagbog. Da jeg blev gift, vidste jeg, at vores familie aldrig ville blive helt almindelig. Min mand havde allerede en søn fra sit første ægteskab.
Da jeg blev gift, vidste jeg, at vores familie aldrig ville blive helt almindelig. Min mand havde allerede en søn fra sit første ægteskab.
Da jeg blev gift, vidste jeg, at vores familie aldrig ville blive helt almindelig. Min mand havde allerede en søn fra sit første ægteskab.
כשהתחתנתי, ידעתי שהמשפחה שלנו לעולם לא תהיה לגמרי רגילה. לבעלי כבר היה בן מנישואיו הראשונים. הוא היה בן עשר כשנפגשנו, ובאותו זמן הוא נראה רגוע, מנומס ואפילו ביישן.
אז ככה, כשהתחתנתי, ידעתי שהמשפחה שלנו לעולם לא תהיה לגמרי רגילה. לבעלי כבר היה בן מנישואים קודמים. הוא היה בן עשר כשנפגשנו, ובאותו זמן הוא נראה רגוע, מנומס
יומן יקר, כשהתחתנתי, ידעתי שהמשפחה שלנו לעולם לא תהיה רגילה לגמרי. לבעלי כבר היה בן מנישואיו הראשונים. הוא היה בן עשר כשנפגשנו, ובאותה תקופה הוא נראה רגוע
Der i landsbyen kendte alle Mikkel. Og det var ikke fordi, han var sjælen i byen eller en gavmild velgører – det var bare, at hans store gård lå lige ved
בכפרּוֹת הַשָּׁרוֹן כולם הכירו את יַעֲקֹב. לא כי הוא היה נשמת החברה או נדבן גדול, אלא פשוט כי המשק הענק שלו בלט בכניסה למושב, ובלעדיו כמעט שום דבר לא הוכרע.









