Life Lessons
תינוקת בשביל חברה: סיפורה של ליה – חודשי הריון אחרונים בצל עוני, אב שברוני, תככים במשפחה וחברה שמנסה לקחת לה את הילדה; על כוחותיה למצוא אהבה, תקווה וזהות כאמא חד הורית בישראל של היום
0144
ילדה בשביל החברה כשהיא בחודשי ההריון האחרונים, אחיה הצעיר של מיכל עוזב את הבית, אבא שלה שוקע באלכוהול, ומאז חייה של מיכל הופכים לסיוט. כל בוקר מתחיל בכך
Life Lessons
En España adoptamos niños de orfanatos, así que decidí sacar a mi abuela de la residencia: mis amigos y vecinos no entendían mi decisión, pero sabía que era lo correcto. Antes éramos cuatro en casa; tras el fallecimiento de mi madre, sentí que aún tenía fuerza para cuidar de alguien. Mi abuela, abandonada en una residencia tras la muerte de su hijo y el abuso de su pensión, volvió a vivir con nosotras. Ahora mis hijas y yo despertamos cada mañana con el aroma a tortitas recién hechas y el cariño renovado de tener a la abuela en casa.
02
Mira, te cuento una cosa que hicimos en casa y que a casi nadie le pareció bien. Resulta que mucha gente habla de sacar niños de los orfanatos, pero yo
Life Lessons
שם העין כבר על אשתו של האחר במהלך החיים המשותפים, דויד דונין התגלה כאדם רכרוכי וחסר עמוד שדרה. יומו ולילותיו היו תלויים במצב הרוח שבו התעורר, ופעמים נדירות היה מתמלא שמחה ובדיחות, אך רוב הזמן שקע במחשבות כבדות, השקה קפה ללא הרף ונדד לביתו כמו ענן קודר – כמו שמקובל בקרב אנשי הרוח. דויד לימד אמנות, מלאכה ולפעמים מוזיקה בבית ספר במושב, אבל חלומו האמיתי היה להיות יוצר. כדי לספק את רצונו באמנות, הפך את החדר הכי גדול, זה שסופיה יעדה בעתיד לחדר ילדים, לסטודיו היצירה שלו – והיא לא העזה למחות, כי הרי הבית היה שלו. דויד מילא את החדר בחצובות ובדים, צבעים וגושי חמר, ויצר שעות ארוכות פסלים וציורים משונים, אותם לא מכר מעולם – וכך התמלא הבית כולו יצירותיו חסרות החן, שככל הנראה לא מצאו חן לא בעיני סופיה ולא בעיני אורחים אמנים מזדמנים. רק המבוגר שבחבורה, לב גירשון פישר, אמר ישירות אחרי ששתה בקבוק וודקה רוסית: “אלוהים, איזו שטות חסרת משמעות! פה בבית הזה אין אף דבר ראוי. חוץ מהמארחת המקסימה, כמובן”. דויד נעלב עד עמקי נשמתו, צרח, דרך ברגליו והורה לסופיה לזרוק את האורח בגסות מהבית. סופיה, כמו תמיד, שתקה. היא קיוותה שיום יבוא, ילדים ייוולדו והתחביבים המוזרים יישכחו, ושסטודיו יהפוך לילדים. אך המציאות לא הייתה קלה – דויד התקרר אליה, הפסיק להביא משכורת, והיא נאלצה לטפל בבית, בבעל, במשק ובחמותה לבדה. כשהתגלה שהיא בהיריון, התלהב דויד – עד שספגה הפלה ויצא מכליו, האשים אותה באובדן הילד ובמצבה הבריאותי של אמו, נשאר סגור בבית והכריז בקור שהיא הרסה לו את החיים. לבסוף, אחרי הידרדרות מתמשכת ובריאות רופפת, דרש לגירושין, והשאיר את סופיה חסרת בית ותמיכה – לאחר שאמה מכרה את דירתה ועברה לחיות מחדש. סופיה עשתה הכל כדי להחזיק את הבית, אכלה שאריות ודאגה לדויד החולה – ואפילו מכרה את התרנגולת האהובה שלה ביריד, לצד פסלים וציורים שניסתה לשווא לשווק. מי שהושיט לה יד עזרה היה דניאל, קונה מסתורי ששב שוב ושוב, רק כי רצה לראות את עיניה העצובות של סופיה ולא את “היצירות” של דויד. המשיכה הפכה לאהבה, עד שלבסוף לקח דניאל את סופיה איתו – והציורים והפסלים של דויד נזרקו לאש, או הוסתרו בשק. דויד נותר לבדו, מבין מרה מדי מאוחר, שאשתו הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לו – ושהפסיד את אהבת חייו, כי לא ידע להעריך את האוצר שעמד מול עיניו.
089
ביום הראשון שהתחלנו לגור ביחד, היה כבר ברור לי שלאיתן לוין אין עמוד שדרה. כל יום שלו תלוי היה ברוח שבה הוא קם בבוקר. לפעמים התעורר מרוצה, סיפר בדיחות
Life Lessons
Recientemente estuve en casa de mi nuera y me sorprendió ver que una mujer se encargaba de la limpieza y las tareas domésticas Siempre le dije a mi hijo que el estatus económico de su futura esposa no importaba para nosotros, así que él fue feliz y se casó con María, que nunca había tenido dinero y solía vivir bastante bien sin preocuparse mucho. Tras la boda, los niños se mudaron a la vivienda que les compramos. Mi marido y yo la reformamos y ahora intentamos ayudarles económicamente y llevándoles comida. Mi nuera está bien, ha dado a luz a mi nieto, así que no trabaja en este momento, y mi hijo tampoco tiene un puestazo ni cobra gran cosa. Os podéis imaginar cómo me sentí cuando entré en la casa donde viven mis hijos y mi nieto, y vi a una mujer desconocida limpiando. Mi nuera contrató a una empleada del hogar, pero ella no hace nada en casa. ¿Cómo puede permitirse eso? ¿Dónde está su conciencia? Eché a esa señora, porque miradlo como lo miréis, ¡sigue siendo MI casa! Y ella limpia con mi dinero. ¿De dónde sacan mi hijo y su mujer el dinero para estos servicios? Decidí esperar a mi nuera, que estaba fuera con mi nieto. Cuando llegaron, le planteé la cuestión sin rodeos. Le hablé y ella me respondió: – Mamá, durante la baja de maternidad he empezado a trabajar como “influencer” en redes, así que ahora gano bien, y de verdad necesito ayuda en casa porque paso mucho tiempo trabajando. ¿Pero qué es eso de ser influencer? ¿Eso es un trabajo de verdad? ¿Se gana dinero con eso? No quiero a una extraña limpiando mi casa. – Si tienes tanto dinero, págame a mí y yo limpio, aquí no pinta nada gente ajena –le solté. Mi nuera apenas musitó unas palabras y se fue a dar de comer a mi nieto. Esperé a mi hijo para contarle lo último de la familia y él me dijo: – Mamá, ya sabía lo de la limpieza. María trabaja muchísimo y a mí también me gusta pasar tiempo con nuestro hijo después del trabajo, así que no me parece mal. No entiendo a los jóvenes, ¿cómo pueden permitirse estos lujos? Me fui a contárselo a mi marido y ¿sabéis lo que me dijo? – No tienes que meterte en la vida de los chicos, ¡son mayores y pueden decidir ellos mismos! Hacía mucho que no me enfadaba tanto. ¡Estoy segura de que tengo razón en todo esto! ¿Qué opináis vosotros?
00
Hace poco, fui a visitar a mi nuera y, al entrar en la casa, me encontré con una señora que se encargaba de la limpieza y el orden. Siempre le dije a mi
Life Lessons
Permanecer Humano: Un Viaje de Autenticidad y Reflexión
02
A mediados de diciembre, la ciudad de Zamora se muestra grisácea y ventosa. La nieve apenas cubre el suelo. La estación de autobuses, con sus corrientes
Life Lessons
גם בשמחה וגם בעצב: סיפורה של אנטונינה – מאבדת בעלה בגיל 42, בתה נינה עוברת עם בעלה הצפונה, העבודה בבית הספר בכפר נגמרת, והחיים הופכים למאבק יום-יומי בין בדידות, שכנים חדשים, אהבה וכאב, חלום הבית הגדול הנבנה ליד, והרפתקאותיה עם גבר עשיר, בתו ואיש הכפר גבריאל, שמובילים אותה דרך אכזבות, פרידות ותחיה מחודשת שיוצרת מעגלים חדשים של חברות, אהבה ותקווה דווקא בסביבה הכפרית.
089
ובשמחה וביגון רבקה התאלמנה מוקדם, בגיל ארבעים ושתיים. באותו הזמן, הבת שלה, יעל, כבר הייתה נשואה לבחור טוב ממושב סמוך ועברה עם בעלה למרכז, לעבוד ולהרוויח משכורות טובות.
Life Lessons
No toques las cosas de mi madre, – advirtió el marido
03
No toques nada de lo que era de mi madre dije, y él me miró con la cara de quien no quería reconocerlo. ¿Y esas ropas? ¿Para qué las has juntado?
Life Lessons
אישה ואבא קרין רק העמידה פנים שהיא רוצה להכיר את ההורים של ודים. למה היא צריכה אותם בכלל? הרי היא לא מתכוונת לגור איתם, ומהאביו, שהוא כנראה אדם די עמיד, לא תקבל שום דבר חוץ מבעיות וחשדות. אבל אם כבר הולכים לחופה — צריך לשחק את המשחק עד הסוף. קרין התלבשה יפה, אך לא בצורה מוגזמת, כדי שיחשבו שהיא בחורה נעימה וצנועה. פגישה עם ההורים של החתן היא תמיד אירוע מלא במוקשים חבויים, ופגישה עם הורים חדים זה כבר מבחן אמיתי. ודים חשב שהיא זקוקה לעידוד: “אל תדאגי, קרינצ’וק, רק אל תילחצי. אבא שלי נראה קשוח, אבל הוא גמיש בסוף. הם לא יפילו עלייך שום הפתעה רעה. וגם תאהבי אותם. אבא קצת מוזר, אבל אמא — נשמה של כולם,” הרגיע אותה מול דלת ההורים. קרין חייכה, העיפה קווצת שיער לאחור. אז אבא עגמומי, אמא אהובת קהל — שילוב משעשע. היא צחקה לעצמה בשקט. הבית לא הפתיע אותה. כבר הייתה בבתים הרבה יותר מרשימים. קיבלו אותם מיד. קרין לא חששה. מה כבר יכול לקרות? אנשים רגילים. נינה פטרובנה, כפי ששמעה מודים, עקרת בית ותיקה, כמעט לא עבדה, נוסעת מדי פעם עם חברות לטיולים קטנים, אבל חוץ מזה — כלום. אבא — ולרי אלכסנדרוביץ’, אולי לא מאוד סימפטי, אבל שותק. רק השם נשמע לה מוכר… קיבלו אותם… וקרין קפאה, לא נכנסה פנימה. זה הסוף… את החמות העתידית היא לא הכירה, אבל את חמי העתידי זיהתה מיד — הם כבר נפגשו, שלוש שנים קודם. לא הרבה, אבל היה כדאי לכולם. בברים, במלונות, במסעדות. ברור שאשתו של ולרי ולא בנו ידעו על כך. נגמר הסיפור. גם ולרי זיהה אותה. מבטו הבהיל עם ברק מורכב — אולי הפתעה, אולי עוד משהו אפל, טרפה שהוא כבר מתכנן. אבל הוא שתק. ודים, שלא ידע כלום, הציג אותה להוריו בהתלהבות. “אמא, אבא, הכירו, זו קרין. כלתי לעתיד. רציתי להביא אותה קודם, אבל היא מתביישת תמיד…” אוי ואבוי… ולרי לחץ את ידה. הלחיצה הייתה חזקה, אפילו נוקשה. “נעים מאוד, קרין,” אמר ודרך קולו חלפה נימה דקה… קרין לא ידעה אם אלה כעס או אולי אזהרה. או ש… היא חשבה איך תתפתל, ממתינה שכעת ולרי יספר לכולם מי הייתה. “גם לי מאוד נעים, ולרי אלכסנדרוביץ’,” שיתפה פעולה, משתדלת לא להיחשף מיד. היא לחצה את ידו, מרגישה איך הלב רץ לאדרנלין. מה יקרה עכשיו… אבל — כלום. ולרי, עם חיוך לא לגמרי אותנטי, הזיז לה את הכיסא לשולחן. בטח מתכנן להביך אותה אחר כך… אך כלום לא התחיל. ואז נפל לה האסימון — הוא לא יספר. כי אם יסגיר אותה — יסגיר גם את עצמו. כשנרגעה קצת, האווירה הייתה קלילה למדי. נינה סיפרה סיפורי ילדות על ודים. ולרי שאל את קרין על העבודה שלה, מבלי להראות שהוא יודע עליה לא פחות ממה שהיא יודעת על עצמה. אפילו הצחיק אותה. רק שהבדיחות שלו כללו רמיזות דקות שרק שניהם הבינו. כשהביט בקרין אמר: “אז קרין, את מזכירה לי מאוד קולגה לשעבר… גם היא ידעה לקרוא אנשים. כל מיני אנשים.” קרין לא התרשמה: “לכל אחד יש את היכולות שלו, ולרי אלכסנדרוביץ’.” ודים — מנותק מכל הסיפור — התאהב יותר. מביט בה בהערצה, לא מבין את הרמזים. אוהב אותה באמת. זה הכי חשוב — וגם הכי עצוב. עבורו. כשדיברו על טיולים, ולרי בחן את קרין: “אני, למשל, אוהב מקומות מבודדים. בלי בלבול מוח. אפשר לשבת בשקט עם ספר טוב. ואת, קרין, לאן אוהבת לטייל?” ניסה להפליל. “אני אוהבת מקומות תוססים, עם אנשים, רעש ושמחה — למרות שלפעמים עודף אוזניים מסוכן,” ענתה ללא התרגשות. נינה הרימה גבה, אך הסיטה את החשש. ולרי ידע שקרין לא מחפשת שקט. והוא ידע למה. כשנגמר היום, ולרי חיבק את בנו: “ודים, תשמור עליה. היא… מיוחדת.” זה נשמע גם כמחמאה וגם כזלזול. אף אחד לא שם לב — חוץ מקרין. קרין הרגישה את הצינה החדשה בחדר. “מיוחדת”. הוא בחר דווקא במילה הזו. *** בלילה קרין לא יכלה להירדם. התהפכה, חושבת איך להמשיך לחיות אחרי הפגישה שנפלה עליה פתאום. לא היה לה מושג מה לעשות עם זה. הייתה בטוחה שגם ולרי לא ישן. היא קמה, זרקה קפוצ’ון מעל טישרט ומכנסי שורטס — הלוק הביתי שלה — וירדה בשקט. עשתה קצת רעש כדי להעיר את מי שלא ישן, יצאה לוורנדה, יודעת שוולרי יבחין בה. לא חיכתה הרבה. “לא ישנה, קרינה?” הופיע מאחור. “לא הולך לי עם השינה,” ענתה. נשבה רוח קלה, הבושם שלו היה מוכר לה היטב. הוא הסתכל עליה מקרוב. “מה את רוצה מהבן שלי, קרין? אני יודע למה את מסוגלת. אני יודע שהיו לך הרבה כמוני. ותמיד מה שעניין אותך היה כסף. את לא התביישת — תמיד דיברת ברור. למה את רוצה את ודים?” אם הוא לא רוצה להיזכר בעבר — גם היא לא מחויבת להיות חביבה. היא חייכה חיוך זדוני: “אני אוהבת אותו, ולרי אלכסנדרוביץ’,” שרה. לא שכנע אותו. “את? את לא אוהבת. תאמיני לי, אני יודע מי את, קרין. ואני אספר לו הכל. גם מה עשית, גם מי את באמת. את באמת חושבת שיתחתן איתך אחרי זה?” קרין התקרבה, נשאר רק מרחק יד. “תספר, ולרי אלכסנדרוביץ’, תספר,” ענתה לאט, “אבל אז גם אשתך תשמע את הסיפור שלנו.” “זו…” “זאת לא סחיטה. זו הדדיות. אם תספר איך הכרנו באמת — כבר אי אפשר להחביא מה עשינו. אני אשלים לך את הסיפור, תסמוך עליי.” “זה לא אותו דבר…” “באמת? גם לאשתך תספר שזה ‘לא אותו דבר’?” ולרי קפא. הניסיון להרתיע את קרין נכשל. הוא הבין — סגרו עליו. הם יחד בתוך זה. “מה תספרי לה?” “לא רק לה. גם לודים. אספר איזה משפחתי אתה, ואיפה באמת עבדת אז. אני אשפוך הכל, לא יהיה לי כבר מה להפסיד. רוצה להציל את הבן? קח סיכון.” החלטה קשה. להגיד לבן לא להתחתן — זה לחתום על הגירושין של עצמו. “לא תעשי את זה.” “אני לא אעשה? אתה תעשה ואני לא? אם לא תחשוף אותי, לא אחשוף אותך — אבל אם תדאג לספר, גם אני אספר. ונינה פטרובנה… היא הרי כל כך מעריכה נאמנות.” פעם, שיכור, הודה בפניה בבגידותיו. נינה לא תסלח. אף פעם. הוא ידע — קרין לא מבלפת. “טוב,” הוציא, “אני לא אגיד כלום, וגם את — שקט. נשכח הכל.” ולכן קרין לא דאגה. הוא יפסיד הרבה יותר. “כפי שתגיד, ולרי אלכסנדרוביץ’.” למחרת עזבו את בית ההורים. תחת מבט שונא של עתידו חמור, נפרדה קרין מאשתו, שכבר כינתה אותה “ילדה”. עין של ולרי קפצה. הוא התייסר — לא יכול להזהיר את ודים מהכלה המסוכנת, אבל גם לא להיחשף. לאבד את נינה זה לא רק לאבד אשה — זה גם נתח גדול מהרכוש. ברור — היא לא תצא מהנישואים בלי כלום. וגם הבן לא יסלח… פעם אחרת נשארו קרין וודים שבועיים אצל ההורים. חופשה בשיאה. ולרי הניף תירוצים להיעדרות, אבל יום אחד כשהיה לבד בבית — הסקרנות הרעה גברה. הוא החליט לבדוק את התיק שלה. אולי ימצא משהו. הפך את התיק — קוסמטיקה, יומן, פנקס, ואז ראה חפץ כחול-לבן. בדיקת היריון. עם שני פסים ברורים. “חשבתי שהאסון זה שהבן שלי מתחתן עם… לא, זה באמת אסון!” החזיר את הבדיקה למקום, לא סגר את התיק. קרין כבר תפסה אותו. “אוי, כמה לא נעים לחטט בדברים של אחרים,” נזפה בעוקצנות. אבל לא נראה שהתרגשה. ולרי לא הכחיש. “את בהריון מודים?” קרין ניגשה אליו, לקחה את התיק והביטה בעיניו. “נראה שגילית את ההפתעה, ולרי אלכסנדרוביץ’.” ולרי יצא מדעתו. עכשיו קרין בטוח לא תעזוב את הבן שלו. ואם יגלה — כולם ייפגעו. עכשיו חייב לשתוק, גם כשהשתיקה מכבידה פי כמה. *** תשעה חודשים… ועוד חצי שנה. ודים וקרין גידלו את אליס. ולרי עשה הכל כדי לא להגיע אליהם. לא לראות, לא לדעת. הנכדה לא הרגישה לו אמיתית. קרין הפחידה אותו — עם עבר מסוכן ויחסים קרים עם בנו. ושוב. נינה התכוננה לבקר את ודים וקרין. “וָלֵר, תבוא איתי?” “לא, יש לי כאב ראש.” “שוב? זה כבר סימן מדאיג.” “לא, רק עייף. תסעי לבד.” הוא, כמו תמיד, הציג תירוץ משכנע. אפילו בלע כדורים. לא יכל לשאת את קרין, אבל גם לא לחשוף את האמת. הערב היה שקט — רק המחשבות נדנדו. נשכב. קרא ספר. ואז שם לב שנינה מאוד מתעכבת. כבר אחת-עשרה. אין מענה בסלולרי. התקשר לודים. “ודים, הכול בסדר אצלכם? נינה כבר חזרה? היא לא פה.” “אני האחרון שתרצה לדבר איתי עכשיו, אבא.” וסגר… ולרי כבר תכנן לנסוע אל בנו, כשראה מכונית — של קרין. כמעט התעלף כשראה אותה. “מה את עושה פה?? דברי! מה קרה?” קרין נראתה שלווה באופן מחשיד. מזגה לעצמה יין. התיישבה בנינוחות. “קרה אסון.” “איזה אסון?” “שֶלנו. ודים מצא באתר של בית קפה תמונות ישנות שלנו, מלפני ארבע שנים. מהמסיבה ההיא ב’אואזיס’, זוכר? ודים רצה להזמין משהו לאירוע שלנו, חיפש באתר… ואז גילה אותנו שם. צלם, שיתפוס אותו… העלה הכל לרשת. עכשיו ודים משתולל. נינה בדרך לגירושין. וגם אני, נראה לי, מתגרשת ממך.” ולרי הביט בה, בראשו עוברות סצנות שלמות. האתר, המסיבה… הוא זכר — ביקש שלא יצלמו אפילו… אבל מי דמיין שככה זה יתפוצץ! הוא התיישב לצידה, מותש. “למה הגעת אליי?” “הייתי צריכה לברוח לכמה שעות,” חייכה קרין, “הבית בבלגן. אליס עם בייביסיטר. רוצה יין?” הציעה לו את היין שלביתו. הם ישבו בוורנדה, רק הצרצרים נשמעו. “הכול בגללך,” סינן ולרי. קרין הנהנה לעבר כוסה. “נכון.” “אין לך טיפת רחמים על ודים.” “יש, אבל על עצמי יותר.” “את אוהבת רק את עצמך.” “לא אתווכח.” הוא פתאום אחז בסנטרה, הפנה אותה אליו. “את הרי יודעת שמעולם לא אהבתי אותך,” לחש. “מאמינה בשמחה.” *** בבוקר, כשנינה פטרובנה הגיעה, החליטה לסלוח לבעלה — גם במחיר חצי מנפשה — מצאה את קרין וולרי ביחד, ישנים עדיין. “מי שם?” התרוממה קרין. “אני,” ענתה נינה, צופה מקרוב איך מתפרקת לה המשפחה. קרין רק חייכה בשלווה. ולרי התעורר מאוחר יותר — אבל אחרי אשתו כבר לא רץ.
0294
אשת הבן ואב המשפחה נועה כל כך רק העמידה פנים שהיא מתה להכיר את ההורים של עומרי. למה היא בכלל צריכה את זה? בסוף היא הרי לא הולכת לגור עם ההורים שלו, ומה
Life Lessons
Boda con un discapacitado: Un relato cautivador
00
Gracias por el apoyo, los me gusta, los comentarios y las donaciones de mis cinco gatitos. Compartid los relatos que os gusten en las redes;
Life Lessons
אשתו של גיא ארזה מזוודות ונעלמה בלי לומר לאן: כשרק דאג להמשכיות ושבר את האמון – הוא לא הבין למה אישה לא חוזרת, אבל המשפחה נבנית על אמת, לא על מניפולציות
0189
האישה ארזה מזוודה ונעלמה אל הלא נודע. די כבר עם משחקי הקדושה שלך, הכול יסתדר בסוף. נשים סולחות, היא תצעק, תירגע ותשכח. העיקר המטרה הושגה.