אני בת 38, ולא מעט זמן חשבתי שהבעיה היא בי. שאני אמא גרועה, אשת-חיל סוג ב׳. שמשהו פשוט מקולקל אצלי, כי למרות שמבחוץ הכול נראה מתוקתק בפנים כבר לא נשאר לי כלום לתת.
החיים מסודרים ״נועה, אני אוסר עלייך לדבר עם אחותך והמשפחה שלה! להם יש את החיים שלהם, לנו שלנו. שוב התקשרת לרות? התלוננת עליי? הזהרתי אותך.
Mira, te voy a contar algo que jamás le he contado a nadie, pero me da confianza abrirme contigo, porque esto no se escucha todos los días.
מָה שֶׁקִּצַּרְתָּ לֹא תִּשְׁאֶל לְהַחְזִיר כשנעמה הציגה בפני חברותיה את צילומי החתונה, נהגה תמיד לומר בצחוק ובעיניים נוצצות: אוי, כמה סבלתי בשמלה הזאת!
מה שקיצרת, לא תשיב כשהיא הציגה לחברותיה את תמונות החתונה, אמרה נעמה בצחוק: או, כמה סבלתי בשמלה הזו! אמנם יפה מאוד, אבל כבדה ומסורבלת להפליא!
את מה שתקצר לא תשיב כאשר תמרה מציגה לחברותיה את תמונות החתונה, היא נאנחת וצוחקת: אוי, כמה סבלתי בשמלה הזו! נכון שהיא יפה, אבל כבדה ומסורבלת!
אושר מר מה לא בסדר לך עם הבחורה הזו? בחורה טובה, צנועה, נקייה, לומדת. אוהבת אותך, אמרה רבקה מאיר לשלום, מבטה מלא דאגה. אמא, תני לי לטפל בזה…
Recuerdo como si fuera ayer aquella larga espera en la consulta del ginecólogo, hace ya tantos años, en Madrid. Eran otros tiempos, pero la impaciencia
7.2.24 היום הזה התחיל כמו עוד יום רגיל, עד שהטלפון צלצל ובקצה השני הייתה דודה רחוקה, מזמינה אותי לחתונה של בתה בת דודתי השנייה, שאותה לא ראיתי מאז שהייתה בת שש.
את שומעת? תקשיבי לסיפור שלא תאמיני יום אחד מתקשרת אליי דודה רחוקה כזו, מזמינה אותי לחתונה של הבת שלה, איזו קרובת משפחה רחוקה, שבפעם האחרונה שראיתי אותה