**24. maj 20XX** Kære dagbog. Jeg sidder her i parken og kigger på Mikkel, der løber rundt og jager duer. Han ligner mig så meget, at det gør ondt.
אני כותב את זה עכשיו, אחרי כל מה שעבר. הלוואי שיכולתי לחזור אחורה, לסתום לעצמי את הפה, או יותר נכון, לא להקשיב לה. אבל אי אפשר. המטבח בדירה החדשה שלנו
– את בטח מבינה שהילד יכול להיות לא שלך? – אמרה החמות באירוניה לבנה, על ספסל המטבח. המטבח בדירה החדשה של אלי ומירב הריח מקפה יקר ומהדק – צבע טרי.
המטבח בדירה החדשה של אורי ונועה הריח כמו קפה יקר ומשהו דקיק, כמעט בלתי מוחשי – צבע טרי שעוד לא התייבש לגמרי. השיפוץ הסתיים רק לפני חודש, בדיוק לקראת תחילת השליש השלישי.
**Tirsdag den 14. maj** Kære dagbog. Jeg kan næsten ikke skrive, mine hænder ryster stadig. Grethe kom brasende ind ad havelågen først på eftermiddagen
– Mette, du må hellere sætte dig ned… Din mand hentede i går en ung kvinde fra barselsgangen! – spruttede Bente ud, næsten mens hun rev den skrøbelige
Mette, du må ikke tage det så tungt… Din mand hentede i går en ung kvinde fra fødeafdelingen! – Grethe nærmest råbte, mens hun faldt ind over den vakkelvorne låge.
היום הזה ייחרת בזיכרוני לעד. נינה פרצה דרך השער כאילו השטן רודף אחריה, הפילה את המנעול החלש, רצה במהירות לביתי. היא התנשמה בכבדות, פניה אדומים מהליכה מהירה
– נורית, רק אל תתרסקי… בעלך אתמול אסף את הצעירה מבית היולדות! – פלטה עליזה, כמעט תולשת את התפס הרעוע של השער. השכנה התנשמה בכבדות, פניה האדימו מכתמים
שירה, רק אל תיפלי… בעלך אתמול פגש יולדת מבית החולים! – פלטה נועה, כמעט שוברת את התפס הרעוע בשער. השכנה התנשמה בכבדות, פניה האדימו מכתמים סגולים מההליכה









