Life Lessons
¡Mi propia hermana me dejó tirada!
00
Diario de Verónica Sánchez Madrid, abril Luz, ya no puedo más Susana se desplomó en la silla, ocultando la cara entre las manos. No tienes ni idea de lo
Life Lessons
דורכת על גורלי: סיפורה של נינה – כך אמא נלחמה על הבן שלה, כך איבדתי את אהבת נעוריי, וכך אישה אחת מבוגרת עשתה בי שמות, כשבסוף רק הבן הראשון נשאר קרוב לליבי
05
יומן אישי, תל אביב, 1991 בן שלי, אם אתה לא תפסיק עם השובבה הזו, תדע לך שאין לך אמא! כמה פעמים כבר שמעתי את זה מאמא שלי. הדס הזו היא גדולה ממך לפחות בחמש עשרה שנה!
Life Lessons
כשולחים את ואסקה רוגוב מבית החולים ליולדות, המיילדת אמרה לאִמו: “איזה תינוק גדול. יהיה גיבור.” אמו שתקה. כבר אז הביטה בַּסְבָּלת כאילו זה לא התינוק שלה. ואסקה לא הפך לגיבור. הוא הפך למיותר — כזה שנולד, אבל לאף אחד אין בשבילו באמת מקום. “נו, שוב הילד המוזר שלך יושב לבד בארגז החול ומבריח את כולם!” צעקה מהמרפסת בקומה השנייה דודה לאה, ה׳פעילה׳ של השכונה, והשופר הראשי של הצדק המקומי. אמא העייפה של ואסקה רק ענתה בייאוש: “לא אוהבת? אל תסתכלי. הוא לא מפריע לאף אחד.” בפועל, ואסקה באמת לא הפריע. הוא היה גדול, מגושם, ראשו תמיד מושפל וידיו הארוכות השתלשלו לאורך הגוף. בגיל חמש שתק, בשבע גמגם, בעשר התחיל לדבר — אבל עדיף היה שימשיך לשתוק: קולו צרוד, חורק ומוזר. בבית הספר ישב תמיד בשורה האחרונה. המורות נאנחו למראה מבטו הריק. “אתה שומע, רוגוב?” שאלה מורת המתמטיקה, דופקת בגיר על הלוח. ואסקה הנהן. כן, שמע. פשוט לא ראה טעם לענות. בשביל מה? שלוש בתעודה תקבל, בשביל הסטטיסטיקה, וישחררו אותך. הילדים לא הרביצו לו — פחדו. ואסקה היה בריון שקט. אבל גם לא התיידדו איתו. עקפו אותו, כאילו היה שלולית עמוקה. בסלידה, במעגל גדול. גם בבית לא היה טוב יותר. החוֹרֵג החדש, מאז שואסקה היה בן שתים־עשרה, הבהיר: “שלא אראה אותו כשאני חוזר מהעבודה. אוכל הרבה, לא מועיל.” ואסקה היה נעלם. שוטט בבניינים נטושים, ישב במרתפים. למד להיות בלתי־נראה. זה היה הכישרון היחיד שלו — להתמזג עם הקירות, עם הבטון האפור, עם הלכלוך. באותו ערב שבו חייו הסתובבו, ירד גשם דק ומעצבן. ואסקה, כבר בן חמש־עשרה, ישב על המדרגות, בין קומה חמישית לשישית. הביתה אי אפשר — אצל החורג אורחים, רעש, עשן, ואולי גם תבוא יד כבדה. הדלת ממול נפתחה. ואסקה התכווץ, מנסה להיעשות בלתי־נראה. יצאה משם תמרה אילינית. אישה בודדה, שנראתה אחרי שישים, אבל התנהגה כאילו עוד לא הגיעה לארבעים. כל השכונה חשבה שהיא מוזרה — לא יושבת עם נשים על הספסל, לא מדברת על מחירי הקוטג’, תמיד הולכת זקופה. היא הביטה בואסקה. לא ברחמים, לא בסלידה. אלא ב… התבוננות, כאילו הוא מנוע מקולקל, בודקת אם אפשר לתקן. “למה אתה יושב פה?” שאלה בקולה הנמוך והפיקודי. ואסקה משך באף. “סתם.” “סתם רק חתולים נולדים,” פסקה. “רוצה לאכול?” ואסקה רצה. תמיד רצה. גוף צומח צריך דלק, והמקרר בבית ריק כאילו עכברים גרים בו. “נו? אני לא שואלת פעמיים.” הוא קם, נעמד בגמלוניות והלך אחריה. הדירה של תמרה אילינית הייתה שונה מכולן. ספרים — בכל מקום. ריח של נייר ישן ושל משהו טעים, בשרי. “שב,” הנהנה לכיוון השרפרף. “קודם שטוף ידיים. הנה, סבון של פעם.” הוא שטף ידיים, היא הגישה צלחת עם תפו”א ו גולאש אמיתי, חתיכות בשר גדולות. את הטעם של בשר אמיתי הוא שכח כבר מזמן. הוא אכל מהר, בקושי לועס. תמרה אילינית ישבה מולו, לחיה נתמכת ביד, בוחנת. “לאן אתה ממהר? לא ייקחו לך. ללעוס צריך, או שהקיבה תגיד תודה?” ואסקה האט מעט. “תודה,” מלמל, מנגב בפה בשרוול. “בשרוול לא מנגבים. יש מפיות,” הגישה לו. “אתה, ילד, פרא לגמרי אני רואה. איפה אמא שלך?” “בבית. עם החורג.” – “ברור. מיותר במשפחה.” היא אמרה את זה, כאילו אמרה “היום גשום” או “החלה התייקרה”. “תשמע, רוגוב,” פנתה בדרמטיות, “יש לך שני דרכים. או שתסתובב סתם ברחוב ותלך לאיבוד, או שתתחיל להפעיל את הראש. כוח יש לך, זה אני רואה. בראש — סערה.” “אני טיפש,” אמר ואסקה בכנות. “ככה אומרים בבית־ספר.” “בבית־ספר אומרים הרבה שטויות. יש שם תוכנית לאמצעיים. אתה לא אמצעי. אתה אחר. הידיים שלך — מאיפה צמחו?” הביט בכפות הידיים הרחבות, פרקי האצבעות פצועים. “לא יודע.” “נגלה. מחר תבוא. תתקן לי את הברז. נוזל בלי הכרה וסַנְטֵר אי־אפשר לסמוך עליו. יש לי כלים.” מאז אותו יום ואסקה בא אליה כמעט כל ערב. קודם תיקנים, אז שקעים, אז מנעולים. התברר — הידיים שלו באמת זהב. הוא הבין מכונות, הרגיש אותן — לא עם הראש, באינסטינקט של חיה. תמרה אילינית לא התפנקה. לימדה. קשוחה, תובענית. “לא ככה מחזיקים!” פיקדה, נותנת לו מכה בסרגל עץ. כאב, אגב. הביאה לו ספרים. לא לימודיים — על חיים. על אנשים ששרדו למרות הכול. חוקרים, ממציאים, חלוצים. “תקרא. המוח חייב לעבוד, או שיעמוד כמו ביצה.” בהדרגה למד את סיפורה. מהנדסת במפעל כל החיים. בעלה מת מוקדם, ילדים אין. המפעל נסגר, נשארה על פנסיה קטנה ותירגומים מזדמנים. לא נשברה, לא התקלקלה. המשיכה לחיות — זקופה, קשוחה, בודדה. “אין לי אף אחד,” אמרה. “ולך — כמעט אין. זה לא סוף. זה התחלה. הבנת?” הוא לא ממש הבין. אבל הנהן. כשמלאו לו שמונה־עשרה והגיע זמן צבא, קראה לו לשיחה רצינית. שולחן עם עוגות, ריבות, חגיגה. “שמע, ואסילי,” בפעם הראשונה בשם המלא. “אתה לפה לא חוזר. תלך לאיבוד. המקום הזה יבלע אותך. תקשיב לי — אחרי השירות תמצא את עצמך במקום אחר. תיסע לצפון, לבניין, לאן שתרצה. רק לא לכאן, שמעת?” “שמעתי.” “הנה, קח.” הגישה מעטפה. “יש כאן שלושים אלף. כל מה שחסכתי. בינתיים יספיק. תזכור: אתה לא חייב כלום, רק לעצמך. תהיה בן־אדם, ואסילי. לא בשבילי — בשבילך.” רצה לסרב. לומר שלא ייקח את כספה האחרון. אבל ראה את עיניה — הנחושות — והבין: אסור. זה השיעור האחרון. הלך. ולא חזר. עברו עשרים שנה. החצר השתנתה. עצי הפיקוס נגזמו, המדרכה הפכה לחניון. הספסלים ברזליים ולא נוחים ודירות הישנות עוד איכשהו עומדות. ג’יפ שחור וחסון עצר. יצא ממנו גבר גבוה, רחב, במעיל יקר אך פשוט. פניו קשות, מותשות מהרוח הצפונית, אך העיניים רגועות, בטוחות בעצמן. זה היה ואסילי רוגוב. ואסילי סרגייביץ’, כך קוראים לו עכשיו העובדים. בעל חברת בניה מצליחה בצפון הארץ. מאה עשרים עובדים, שלושה פרויקטים גדולים, מוניטין של אדם שבונה ביושר. התחיל מנמוך באתרי הבנייה בצפון. היה פועל פשוט, אח”כ בריגדיר, אז מנהל. למד בערבים, תעודה קיבל. חסך, סיכן, נכשל פעמיים, קם פעמיים. את שלושים אלף הש”ח של תמרה החזיר לה עשרות מונים — שלח כסף כל חודש, למרות שכעסה ואיימה לזרוק, קיבלה. עד שהעברות חזרו. “הנמען לא נמצא.” הביט בחלונות קומה חמישית — חשוך. נשים יושבות בחצר — חדשות, זרות. הישנות כבר אינן. “סליחה, את יודעת מי גר בדירה 45? תמרה אילינית?” הנשים זעפו, אך במהרה התעניינו — גבר כזה, כזו מכונית. “נו, חביבי… תמרה… לא טוב איתה. איבדה זיכרון, מתבלבלת. הדירה שלה נרשמה על שם איזה קרוב. בעצם, מי יש לה בכלל קרובים? סיפור מוזר. אומרים העבירו אותה לכפר, לבית עזוב.” “סוסנבה, נדמה לי,” הוסיפה השנייה. “בית ישן, בן משפחה פתאום צץ. את הדירה כבר מוכרים.” ואסילי הצטמרר. הכיר את הטריק: מוצאים קשיש בודד, מתחברים, שותים את הדירה, מגרשים לגמרי, והזקן – שייגמר איפה שהוא נידח. “איפה זו סוסנבה?” “ארבעים ק”מ מפה, מעבר למועצה. הכביש גרוע.” הוא הנהן, נכנס לרכב וטס. סוסנבה — כפר קורס עם שלוש רחובות. מחצית הבתים סגורים, דרכי בוץ. נשמות בודדות — זקנים ומשפחות שקועות. מצא את הבית לפי התיאור — שיקום רעוע, הגדר נפולה, חצר שוממה, על החבל תלוי סמרטוטים. בתוך החצר, גבר בגופיה מזוהמת, לא מגולח, עיניים עכורות של שותה סדרתי. “מה אתה צריך, אחי? הלכת לאיבוד?” “תמרה אילינית כאן?” “איזו תמרה? אין פה תמרה. עוף מפה.” ואסילי דחף אותו הצידה כחסר־משקל. נכנס. ריח טחב, ריקבון. חדר ראשון — כלים מלוכלכים, שאריות שתייה. חדר שני — על מיטת מתכת שכבה היא. קטנה, שדופה, שיער שיבה, פנים אפרפרות. עיגולים כהים מתחת לעיניים, שפתיים סדוקות. אבל זו היא. תמרה אילינית. זו שלימדה אותו להחזיק מברג ולהאמין בעצמו. זו שנתנה לו את כספה האחרון וביקשה: “תהיה בן־אדם.” פקחה עיניים. מבט עכור, מבולבל. “מי זה?” בקול חנוק וחלש. “זה אני, תמרה אילינית. ואסקה. רוגוב. זוכרת? זה שתיקן לך את הברז.” הביטה בו ממושכות. פתאום דמעות בקצות העיניים. “ואסקה… חזרת… גדול נהיית. בן־אדם…” “בן־אדם, בזכותך.” עטף אותה בשמיכה — קלה, כמעט ללא משקל — והרימה. מתחת לריח מחלה, עוד היה ניחוח של נייר ישן וסבון של פעם. “לאן אנחנו?” שאלה בבהלה. “אליי. לבית שלי. שם חם. יש הרבה ספרים. תאהבי.” ביציאה הגבר ניסה לעצור: “הי, לאן אתה לוקח אותה? תראה לי מסמכים! היא השאירה לי את הבית, אני דואג לה!” ואסילי הביט בו — קר, רגוע. האיש החוויר. “את כל זה תסביר לעורכי הדין שלי. למשטרה. לפרקליטות. ואם יתברר שרימית אותה לכאן, ואני אדאג שזה יקרה — תקבל מה שמגיע לך. הבנת?” הנהן, נבהל. הסיפור לא נגמר — בדיקות, בתי משפט, בירוקרטיה. חצי שנה להחזיר את הדירה — ההסכם בטל. האיש — רמאי ידוע. אבל לתמרה אילינית הדירה לא נדרשה עוד. ואסילי בנה בית — עץ, בתכנונו, לא אחוזה גרנדיוזית, אלא בית יציב, עם תנור, חלונות גדולים. תמרה אילינית גרה בחדר הגדול והבהיר בקומת קרקע. מיטב הרופאים, מטפלת, אוכל בריא. השתפרה, הסמיקה. הזיכרון לא חזר לגמרי — בלבלה שמות ותאריכים — אך האופי נשאר. שוב התחילה לקרוא, שוב נתנה פקודות לבית. “מה זה, קורי עכביש בפינה? זה בית או לול?” ואסילי חייך. אבל הוא לא עצר בזה. יום אחד חזר מהעבודה עם נער רזה, פצוע בלחי, עיניים נבוכות, בגדים גדולים מדי. “הנה, תמרה אילינית, תכירי. זה אלכס, מהאתר. אין לו איפה לישון. בן שמונה־עשרה, ידיים זהב, במוח סערה.” הניחה את הספר, סידרה משקפיים. סקרה אותו. “מה אתה עומד ככה? לך תשטוף ידיים. היום יש קציצות.” נער נוסף הופיע אחרי חודש — קטיה, ילדה בת 12, צולעת, ראש מורכן. לקח תחת חסותו. הבית התמלא. לא משום חסד אלא משפחה. משפחה של מיותרים, כאלה שכולם ויתרו עליהם. ואסילי צפה איך תמרה מלמדת את אלכס ללטש עץ, איך קטיה מקריאה ספר בקול רועד, אך קוראת. “ואסילי! מה קפאת? בוא תעזור! צריך להזיז ארון — הצעירים מתקשים!” “בדרך!” הוא צעד אליהם, למשפחה המוזרה, הלא־מאורגנת והלא־מושלמת שלו. לראשונה ב־40 שנה הרגיש: הוא לא מיותר. הוא במקום הנכון. “נו, אלכס,” שאל בערב, כשכולם נרדמו, “איך פה?” הנער ישב על המדרגות, מביט בכוכבים. “סבבה, אבל… “למה?” “אתה לא חייב לי כלום.” ואסילי הושיט לו תפוח. “אתה יודע, פעם מישהי אמרה לי: ‘רק חתולים נולדים סתם’.” “ומה זה אומר?” “שום דבר לא קורה סתם. לא טוב ולא רע. אתה כאן — זה לא במקרה. גם אני.” בבית נדלק אור בחדרה של תמרה אילינית — שוב קוראת עד מאוחר, בניגוד להוראות. “אלך לישון, אלכס. מחר הרבה עבודה. צריך לתקן את הגדר.” “לילה טוב, דודי.” “לילה טוב.” נותר על המדרגות בתהום השקט, ללא צעקות או פחד, רק צרצרים ורעש הדרך הרחוקה. ידע שלא יציל את כולם — את כל הזאבים הקטנים שהשליכו לשוליים. אבל את אלה הוא כן הציל. את תמרה. את עצמו. ובינתיים — זה מספיק. ומחר, ימשיך ללכת. בדיוק כמו שהיא לימדה אותו פעם.
02
Когда маленького Итайя Бен-Шимона выписывали из роддома в Ашкелоне, акушерка сказала его матери: «Какой крепыш! Настоящий герой вырастет».
Life Lessons
כשהוציאו את וסילי רוגוב מהמחלקה, המיילדת אמרה לאמו: “איזה תינוק גדול, יהיה גיבור!” ואמא שתקה, הסתכלה עליו כאילו אינו שלה. וסילי לא הפך לגיבור, אלא לאחד שמיותר — כזה שכולם שואלים למה בכלל הביאו אותו לעולם ואין מה לעשות איתו. “הילד המוזר שלך שוב הבריח את הילדים מהארגז חול!”, צרחה דודה לאה מהמרפסת. אמו העייפה רק השיבה: “לא מתאים לך? אל תסתכלי. הוא לא מפריע לאף אחד.” וכך עברו ימיו של וסילי — דחוי בבית, בשכונה, בבית הספר, עד שדמות מפתיעה — תמרה אילינית’, אישה זקופה וקפדנית מהדירה ממול, ראתה בו משהו אחר: מישהו שצריך רק הזדמנות, מישהו שאפשר ללמד. זהו סיפורו של וסילי, הילד המיותר, שהפך לבעל חברת בנייה מצליחה בצפון הארץ, וחזר אחרי שנים כדי להציל את תמרה — האישה שהאמינה בו כשאף אחד לא רצה. יחד הם בונים בית לאלו שאין להם, מגלים שמשפחה אמיתית נוצרת מהלב, ושאף אחד — גם אם נראה מיותר — לא באמת לבד.
01
Когда Яна Барак вышла из хадла, акушерка сказала её маме: Большая какая! Гибורת будет. Мама на это не ответила. Уже тогда смотрела на завернутую дочку
Life Lessons
Cuando Beatriz descubrió que estaba embarazada, su familia se quedó en shock. No les agradaba la idea de que tuviera una relación con alguien que, según ellos, no iba a durar mucho tiempo.
01
Cuando Lucía supo que estaba embarazada, su familia se quedó en shock. No les convencía la idea de que saliera con alguien que, según ellos, no iba a permanecer
Life Lessons
כשהוציאו את ואסיק רוגוב מבית החולים, המיילדת אמרה לאמו: “איזה ילד גדול, בטח יהיה גיבור”. אמו לא ענתה, כבר אז הביטה בתינוק כאילו זה לא בנה. ואסיק לא הפך לגיבור – הוא הפך למיותר, כזה שנולד אבל אף אחד לא יודע מה לעשות איתו. “הילד המוזר שלך שוב הבריח את כולם מהחול”, צעקה דודה לובה, הוועד של השכונה. אמו של ואסיק, עייפה ומכבה מבט, רק ענתה: “לא מתאים – אל תסתכלו, הוא לא מפריע לאף אחד”. כך התחיל ואסיק את דרכו. אבל אז פגשה אותו תמרה איליניצ’נה, הפנסיונרית הקשוחה עם הבית המלא ספרים והלב הישר, ופתחה לפניו דלת – ותוך שנים, הילד שנחשב ל”מיותר”, חזר בתור איש עסקים מצליח ובנה בית לאלה שאין להם לאן, לאלה שרק חיכו שמישהו יגיד: “אתה שייך”. זהו סיפורו של ואסיק רוגוב, הילד שתמיד היה מיותר – עד שמצא את מקומו והקים משפחה לכל המיותרים, במקום שבו לומדים שגם מי שאף אחד לא סופר, יכול להיות לגיבור של עצמו ושל אחרים.
02
Когда Машика Левина выносили из родильного отделения, акушерка сказала матери: “Крупный какой. Будет настоящий גיבור.” Мама не ответила.
Life Lessons
הכלב הנאמן שבחר במשפחה חדשה: כיצד רקס, רועה גרמני מזדקן, סירב לשוב לאדוניו שנטשו אותו בקור המקפיא של שכונתנו והפך לבן בית אמיתי אצל זוג גמלאים ברחוב התל אביבי שלנו
03
Собака при виде хозяев опустила голову, но с места не двинулась Все началось во втором месяце, когда по тельавивским дворам закружили первые дожди и песок
Life Lessons
הכלב הרכין ראש כשראה את בעליו, אבל לא זז ממקומו הכול התחיל בדצמבר, כשהשלג כבר כיסה את החצרות והשבילים בשכונתנו. רקס, כלב רועים גרמני מבוגר עם שיער אפור בזנב, הופיע לפתע ליד הכניסה השנייה – כאילו צץ מהאוויר הקר של החורף. “עוד פעם הכלב הזה מייבב מתחת לחלון!”, התעצבן ולדימיר, מזיז את הווילון. “אנה, את לא שומעת?” “אני שומעת, וולודיה”, השיבה בעייפות. איך אפשר שלא לשמוע? היבבות חילחלו עד העצמות. המשפחה הצעירה מדירה 23 – אנדריי וקריסטינה – עברו לפה רק בספטמבר. עם הכלב. רקס היה פוגש אותם בכל ערב בכניסה, קופץ משמחה, מלקק ידיים. נאמן כמו שעון. אבל עם הגל הראשון של הקור משהו השתנה. “אנחנו החלטנו סופית, כלב בדירה קטנה זה סיוט. פרווה בכל מקום, ריח של כלב, והלכלוך. וגם השכנים מתלוננים על נביחות. אם את רוצה, תקחי אותו – כלב גזעי, יש תעודות”, אמרה קריסטינה לחברתה בטלפון במדרגות. כנראה שחברתה סירבה. אנה פטרובנה הבינה זאת כשראתה שרקס כבר לילה רביעי ישן בין הקומות – שוכב על רצפת בטון קרה ורועד מהלחות. “ומה עכשיו?” – ולדימיר אפילו לא רצה לשמוע את קינות אשתו. “גם לנו יש מספיק צרות”. הוא בן 45. מאז התקף הלב בשנה שעברה נהיה עצבני, כועס על כולם – אפילו עליה. “הוא לא כלב רחוב”, לחשה אנה פטרובנה, “יש לו בעלים. הם בדירה 23.” “יש בעלים? שייקחו אותו. אין בעלים? תתקשרי לעירייה שייקחו.” קל לומר. אבל איך מסבירים לכלב שזרקו אותו? שמי שאהב אותם, בגד באמונו? בבוקר לא יכלה להתאפק – ירדה עם חתיכת נקניק ולחם. רקס הרים ראש כבד, הביט בה בהכרת תודה. לא התנפל על האוכל, רק לקח בעדינות. ובערב עשתה צעד נועז. “מה את עושה?!” ולדימיר עמד בפתח, אדום מכעס. “למה הבאת את הכלב הביתה?!” רקס התכווץ בפינה, מבין שהוא סיבת הריב. אוזניים שמוטות, זנב בין הרגליים – כאילו מתנצל על קיומו. “ללילה אחד, וולודיה. קר היום, הוא יקפא בחוץ.” “לילה אחד? ומחר – עוד לילה? ואז עוד פעם? אנה, את סנילית? אנחנו מוציאים את הכסף האחרון על תרופות, ואת מביאה עלוקה!” אנה קלטה את האמת במילותיו. המצב הכספי קשה, הקצבאות זעומות. “מי יקנה אוכל? מי ייקח לוטרינר? לנו אין על מה לחיות!” “וולודיה…”, קולה שקט אך תקיף. “הוא זקן. ברחוב הוא לא ישרוד.” “שימות! מאות כלבים מתים כל יום! את תצילי את כולם?” רקס הזדעזע מהצעקה, השתדל להיעלם. אנה התיישבה איתו על הרצפה, חיבקה. פרוותו עבה אך סבוכה – מזמן לא דאגו לו. “לא את כולם”, מלמלה, “רק אותו.” חמישה ימים חיו כמו על חבית חומר נפץ. ולדימיר טרק דלתות, התעצבן על כל שיערה של כלב בשטיח, תבע “להיפטר מהעלוקה”. רקס הרגיש את מצב רוחו – אכל מעט, לא נכנס כמעט לחדרים, מביט בעיניים מתנצלים. וביום ראשון הגיעו הבעלים. הדפיקה בדלת הייתה נחרצת, תקיפה. “מה את חושבת לעצמך?!” קריסטינה עמדה בפתח במעיל פרווה, ליד אנדריי במעיל פוך. “גנבת לנו את הכלב! זה גניבה!” “גניבה? הוא שכב בין הקומות…” התבלבלה אנה פטרובנה. “זה הכלב שלנו!” קטע אותה אנדריי. “יש לנו תעודות, דרכון! לקחת אותו בלי רשות!” רקס יצא מהמטבח כששמע קולות מוכרים. הזנב התעורר – לשמוח? להסתתר? “קדימה רקס, הביתה!” פקדה קריסטינה. הכלב ניגש, הריח ידה. אך נשאר לעמוד ליד אנה פטרובנה. “מה זה השטויות האלה!” התעצבן אנדריי. “רקס, אליי! מהר!” הכלב הרכין ראש, אך לא זז ממקומו. “סליחה,” פתחה אנה פטרובנה בעדינות, “הוא ישן כל הלילה בקור, בטון… חשבתי…” “אל תחשבי! זה לא הכלב שלך, לא הבעיה שלך! איפה ישן הכלב שלנו – זה עניין שלנו!” התפרצה קריסטינה. “בין הקומות על הבטון?” לא התאפקה אנה פטרובנה. “שיישן במרפסת! הכלב שלנו – נעשה מה שנרצה!” “מה קורה כאן?” נכנס ולדימיר עם עיתון ביד, רק חזר מהעבודה השנייה. “אשתך גנבה לנו את הכלב! שתחזיר מיד, או שנפנה למשטרה!” אנה פטרובנה צנחה פנימה. אלוהים, רק לא הסתבכות עם החוק. ולדימיר ממילא כועס. “אנה, תחזירי את הכלב ותעזבי, אנחנו לא צריכים צרות עם המשטרה.” אבל כשביט בטוח בכלב, משהו התרכך בפניו. רקס עמד ליד אנה והביט תחנונים בו. “תראו תעודות”, אמר ולדימיר לפתע. “מה?” הופתעו הבעלים. “תעודות על הכלב. אילן יוחסין. יש לכם, לא?” אנדריי וקריסטינה החליפו מבטים. “שכחנו בבית.” “תביאו, נדבר”. חתך ולדימיר. “אתם לא נורמליים!” השתולל אנדריי. “זה רקס שלנו!” “אם שלכם – למה הוא קופא בין הקומות?” “לא עניינך!” “ועוד איך ענייני! כשהתעללות בחיה לעיני – זה ענייני.” ולדימיר התקרב, קולו נחוש. “מי מתעלל?!” קריסטינה פערה עיניים מאופרות. “לא מתעללים! אתם בסדר?” “לא? כלב זקן בקור זה לא התעללות?” הוא עוד צעד קדימה. “לא גירשנו – שיפוץ בבית!” מחה אנדריי. “שיפוץ? עברתם לפה לפני שלושה חודשים!” הם גמגמו. הכל היה ברור על פניהם. “זה ענייננו”, גימגמה קריסטינה. “עניינכם לצער חיה?” ולדימיר הרעים. “שמעתם? קחו את הכלב הביתה עכשיו, או אל תחזרו לפה יותר!” אנה פטרובנה נדהמה. זה ולדימיר? הוא בעצמו דרש לגרש את הכלב! “וולודיה, מה קרה?” “שקט!” קטע את אשתו, נועץ עיניים באורחים. “אז מה – לוקחים או לא?” “בוודאי שלוקחים!” ניסתה קריסטינה טון תקיף. “רקס, הביתה!” הכלב הרים ראש, הביט, ונשכב. כאילו אמר: “אני לא הולך”. “רקס!” נבח אנדריי. “קום!” הכלב לא זז. “מה עשיתם? הרסתם אותו נגדנו!” נשבר קולה של קריסטינה. “לא הרסנו, הוא בוחר לבד”, ענתה אנה פטרובנה. “מה בוחר? זה רק כלב!” “כלב, שכבר לא מכיר בכם”, אמר ולדימיר בקור. “יודעים למה? כלב לא סולח בגידה.” “מה אתם יודעים עלינו?” צווחה קריסטינה. “אהבנו אותו, האכלנו!” “ואז זרקתם כמו אשפה מיותרת!” ולדימיר רתח. “תחליטו: לקחת לדירה ולהתנהג כמו שצריך – או לעוף ומעכשיו הכלב פה.” “אין לך זכות!” מחה אנדריי. “יש לי זכות לקרוא למשטרה!” שלף ולדימיר נייד. “אתה מגזים!” “תבדקו אותי!” רקס שכב, נושם בכבדות. אנה פטרובנה לצד בעלה, לא מאמינה לשינוי. “אנחנו נחשוב”, אמר אנדריי. “יש לכם זמן עד מחר בערב. לא – רקס נשאר פה.” “אין לך זכות!” “אבל לכם לא הייתה זכות לזרוק אותו!” הרעים ולדימיר – הקול הדהד במדרגות. שכנים הציצו מהדירות. “מה קורה?” דאגה דודה עליזה מהקומה החמישית. “הנה, האנשים האלה השאירו את הכלב במסדרון – בקור”, הצביע ולדימיר. “אני ראיתי! הכלב רעד מקור”, אישר השכן משה. גם משפחת כהן הצטרפה. התאספו כולם, כאילו בית משפט שכונתי. “בושה! לקחת חיה – תתנהגו באחריות!” נענע משה בראש. “האוגר שלי חי טוב יותר!” הוסיפה שכנתי רבקה. בעלי הכלב נתקעו במעגל מבטי אשמה. קריסטינה בכתה, אנדריי הביט עוין בכולם. “די!” פסק ולדימיר. “תחליטו – עכשיו: או הביתה לכלב, או הוא נשאר פה ואתם – לא חוזרים!” “נסגור משפט…” בכתה קריסטינה. “תנסו! תסבירו לשופט חודשיים במסדרון!” קולות הסכמה מכל עבר. פתאום קרא אנדריי: “קחו את הכלב! לא רוצים אותו יותר.” ויצאו. טרקו את דלת הכניסה, החלונות רעדו. רקס הרים ראש, הביט בדלת וייבב. השכנים התפזרו, מדברים על מה שראו. נשארו רק בעל ואישה, והכלב ששייך רשמית אליהם. רקס ניגש בזהירות אל ולדימיר, נשען בראשו עליו. “נו, חבר, נשאר איתנו?” הזנב חזר לזוז באיטיות. כן, הוא נשאר. “וולודיה,” לחשה אנה פטרובנה. “היית נגד…” “עכשיו כבר לא”, ניגב מכנסיו. “הבנתי משהו. כשראיתי איך מתנהגים אליו.” “מה הבנת?” שקע במחשבות, התיישב בכורסה; רקס מיד התכרבל לידו. “הבנתי שאנחנו כמעט כמותם. גרים יחד, אבל כל אחד לעצמו. אני עם הכאבים שלי, את עם הדאגות שלך. כמו זרים. ופתאום חשבתי – מה אם גם אותנו מישהו יזרוק ככה? מיותרי ערך? נהיה לבד… מפחיד, אנה. מפחיד מאד”. היא התיישבה לצדו. “מה, משאירים?” לחשה. “משאירים”, חייך לראשונה חודשים. “נהיה משפחה אמיתית, נכון רקס?” הכלב ליקק אותו והניח ראש על ברכיו. שבוע אחר כך כולם התפלאו: ולדימיר מהדירה השנייה יוצא כל בוקר לטיול עם כלב – שמח, כאילו מחק עשר שנים. והמשפחה הצעירה? שמעו שעברו דירה – בשקט, בלי הסברים. אולי התביישו. חבל עליהם. רקס בטח היה סולח.
02
Все началось в декабре, когда тельавивская зима выдавила очередной ливень, а лужи на тротуарах превратились в мини-озера, отражающие рекламные вывески.
Life Lessons
Mi hijo buscó durante años a la mujer adecuada para casarse, pero nunca cuestioné sus decisiones. Finalmente, cuando cumplió 30 años, conoció a Agata, quien parecía perfecta para él. Casi a diario escuchaba lo maravillosa y guapa que era. Mi hijo estaba plenamente enamorado y yo también sentía simpatía por Agata. Con entusiasmo, él nos contaba a mí y a sus amigos todas sus virtudes; le parecía la mujer ideal y no dudó en casarse con ella enseguida. Como madre cariñosa, por supuesto apoyé su elección. Organizar la boda fue toda una aventura, pero mis amistades me ayudaron muchísimo. Los padres de la novia fueron encantadores y, desde el principio, conectamos muy bien. Al principio todo era idílico, pero con el tiempo la situación cambió. Su matrimonio comenzó a resquebrajarse y las discusiones se hicieron frecuentes. Sabía que era solo su primer año casados y que todo podía mejorar, pero me preocupaba porque deseaba verles felices y unidos. Aquel día me llevé un gran disgusto. Tarde por la noche, mi hijo llegó a casa con sus cosas. Me dijo que no tenía dónde quedarse porque su mujer lo había echado de casa. Pasó varios días conmigo y Agata no apareció ni una sola vez para arreglar la situación. Esto se repitió varias veces. Cuando mi nuera me anunció que estaba embarazada, decidí sentarme a hablar con ellos. Quería darles algunos consejos para evitar futuros malentendidos. Sin embargo, acabé empeorando la situación. Sus conflictos se hicieron aún más frecuentes y mi hijo empezó a quedarse en mi casa más a menudo. Veía que lo pasaba muy mal, era una sombra de sí mismo, y en sus ojos se reflejaba la decepción. No podía soportar ver a mi hijo atrapado en una relación así, así que le aconsejé que reflexionara si realmente valía la pena seguir en ese matrimonio. Podría ser un gran padre aunque viviese separado. Al poco tiempo, él mismo solicitó el divorcio. Poco después, Agata vino a pedirme ayuda. Me rogó que convenciera a mi hijo de retirar la demanda de divorcio, pues no quería romper la familia. Ya le había aconsejado antes que cuidase a los suyos. Al final, cuando empecé a involucrarme más, empezó a acusarme incluso delante de otros de entrometerme. Ahora dudo si hice bien presionando a mi hijo para que se divorciara. Su mujer no me soporta, y él cada vez se distancia más de mí. ¿Y si aún se aman? Vivir separados no es bueno, pero seguir juntos tampoco parece la solución ideal.
01
Diario personal, Madrid, 16 de abril de 2024 Qué vueltas me da la cabeza estos días. Mi hijo llevaba mucho tiempo buscando una mujer adecuada con la que
Life Lessons
הכלב השפיל מבט כשראה את בעליו, אך נותר במקומו – וכך התחילה הדרמה שלנו בדצמבר, כששכבת שלג עבה כיסתה את רחובות השכונה שלנו. רקס, רועה גרמני גדול עם שיער מלבין על הלוע, הופיע פתאום ליד הכניסה השנייה – כמו שצמח מתוך האוויר החורפי. קולות קשים מהדירה, שכנים שמאבדים סבלנות, סערות משפחתיות, המאבק להציל כלב מהרחוב ומאבק על חמלה לבעלי חיים – עד לרגע בו הגיעו הבעלים לדרוש את הכלב בחזרה, אך למול הבחירה – הוא נשאר אצל אלו שבאמת פתאום הפכו למשפחה.
09
הכלב, כשראה את בעליו, השפיל את ראשו אבל לא זז. הכול התחיל בדצמבר, כשעל כל הרחובות והגנים ברמת גן כבר נפרש שטיח עבה של גשם ובוץ חורפי. דובי, כלב זקן מגזע