הספסל בחצר יצחק בן-צבי יצא לחצר קצת אחרי אחת בצהריים. הלחץ ברקות הציק לואתמול סיים לאכול את שאריות הסלטים, והבוקר כבר פירק את החנוכייה וארז את הקישוטים.
תקשיבי, רק שתביני מה עבר עליי עכשיו, את לא תאמיני. סיפור מהחיים, אמיתי לגמרי, כזה שמרגיש כמו סצנה מתוך סדרה ישראלית על משפחות מוזרות. אז ערב שישי, די רגוע
אתם הרי מרוויחים טוב, אז כדאי גם שהמתנות שלכם יראו את זה, נזפה חמותי המיתולוגית. היה ערב אביבי חמימות בתל אביב, כשעודד נפל עם אנחה על הספה ליד אשתו, רביד.
בלי “צריך” היום פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה. על השולחן במטבח חיכו לי שלוש צלחות עם פסטה יבשה, גביע יוגורט הפוך ומחברת חשבון פתוחה.
אני אוכיח שאני יכולה לבד. אז הנה כשהבעל שלי, יואב, החליט להטיח לי בפרצוף: “חן, אני מסתדר יופי בלעדייך, אבל את לא שורדת בלעדיי!”
Mi marido y yo fuimos a un pueblo castellano para conocer a sus padres. La madre de Arturo salió al zaguán, puso las manos en la cintura como si fuera
אני אוכיח לעצמי שאני יכולה לבד. כשיהונתן, בעלי, זרק לי בפרצוף “נועה, אני מסתדר מצוין בלעדייך, אבל את בלעדיי לא תחזיקי יום!”, הרגשתי כאילו הרצפה
אני אוכיח שאני יכולה להסתדר לבד. כשהבעל שלי, אורי, פנה אליי בעיניים קרות ואמר: “מיה, אני אסתדר בלעדייך, אבל את לא תסתדרי בלעדיי!”
הקיץ האחרון בבית יונתן מגיע ביום רביעי, כשהשמש כבר נוטה לצהריים והגג מתחמם עד שהרעפים מתחילים לחרוק. השערון בחצר קרס מהצירים עוד לפני שלוש שנים, יונתן
Esra parkte den Wagen eine Straße entfernt vom Haus ihrer Schwiegermutter. Die alte Wanduhr zeigte 17:45 Uhr deutlich früher, als sie verabredet waren.