“אתה בושה למשפחה הזאת! באמת חשבת שאגדל את הטעות הזאת שבבטן שלך? מצאתי הומלס שייקח אותך מפה!” הודעת וואטסאפ התנוססה על המסך בנייד של דביר מלמד
¡Mamá, me caso! exclamó alegremente el hijo. Me alegro respondió sin entusiasmo doña Carmen Mendoza. ¿Pero qué te pasa, mamá? preguntó extrañado Alfonso.
את בושה למשפחה הזאת! חשבת שאגדל את הטעות שבבטן שלך? כבר מצאתי הומלס שימשוך אותך! ההודעה שהבזיקה על מסך הטלפון של דוד בר-און הבריקה לרגע את תא הטיסה החשוך
כמה קשה היה להמתין לרגע חתונה שחר, אתה בדרך? כמעט. אני כבר בסוף הכביש. יופי, אל תתעכב! צריך לדבר. קרה משהו? שחר שאל בדאגה. עוד לא קרה, אבל חייבים לדבר
דני, שוב נרדמת! קולו של עובד הנהג נשמע חביב, אבל יש בו משהו מהקנטה זו כבר הפעם השלישית השבוע שאתה רץ אחרי הקו כאילו אתה באולימפיאדה. הפנסיונר, במעיל מקומט
Mira, te lo cuento como si estuviéramos tomando un café: nuestros nietos son adorables, de verdad, los queremos un montón, pero ya no tenemos fuerzas para
נו, עדי, אתה מתקרב כבר? – כן, תמר, אני עוד רגע בבית. – יופי, תבוא מהר, יש משהו שצריך לדבר עליו. – קרה משהו? עדי נשמע מודאג. –
יום חמישי, תל אביב – שי, מתי אתה חוזר כבר? – עוד מעט, עדי, כבר כמעט סיימתי במשרד. – טוב, תזדרז, אני צריכה לדבר איתך על משהו דחוף. –
דָּרְכָה עַל הַגּוֹרָל שֶׁלִּי עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ בני, אם אתה לא מפסיק להסתובב עם העבריינית הזו, תדע שאין לך יותר אמא! תמרה הזו גדולה ממך בשתים עשרה שנה!
דורסה על גורלי רגל קלה – בני, אם אתה לא עוזב את האישה החצופה הזו, תדע שאין לך אמא! זאת נעה הזאת, גדולה ממך בחמש עשרה שנה! שוב ושוב הטיפה לי אמא שלי. –