VesperUm

Hoy fui a casa de mis padres en tren, en un coche de segunda clase. Mi asiento era el de arriba, pero no me incomodaba en absoluto. Los asientos de abajo

În acele vremuri îndepărtate, când eram copilă în Ierusalim, fratele meu mai mic, Erez, era mereu lumina ochilor mamei mele, Avigail, și a bunicii mele, Chava.

בילדותי, אחי הקטן תמיד היה כוכב הערב מול עיני אמא וסבתא שלי. זה היה כמו הצגה בפסטיבל ישראל, בה הוא זכה לראשי תיבות של חיבה מכל כיוון. אני, לעומת זאת, התנדנדתי

בילדותי, אחי הצעיר תמיד היה המועדף בעיני אמא שלי וסבתא שלי. הן העריצו אותו, שמו אותו במרכז, בעוד אני נשארתי בצד. תמיד קיבל את הצעצועים הכי טובים, את השוקולדים

Recuerdo aquellos años con nostalgia y algo de tristeza. Mi madre falleció cuando yo apenas tenía ocho años, en Madrid, dejando un vacío profundo en nuestro hogar.

Aveam șaisprezece ani când universul s-a împletit și am început să plutesc, cu burta plină de mister, copilul unui băiat ce purta numele Yonatan.

Aveam 16 ani când am rămas însărcinată cu băiatul pe care îl iubeam foarte mult. Numele lui era David, și eram împreună de un an. Ne-am cunoscut la liceul

יומן, הייתי בן 16 כשחברה שלי, מיכל, נותרה בהריון ממני. היינו יחד כבר שנה, אהבתי אותה מאוד. מיכל הייתה תלמידה איתי בכיתה, והיינו די טובים בלימודים.

הסיטואציה הזו קרתה בקיץ שעבר, ביום שישי, כשבעלי היה בעבודה ואני ובתי הלכנו לשוק לקנות מצרכים. לאחר שסיימנו את הקניות, חזרנו הביתה. כשנכנסנו, התחלנו במטלות