כשחמותי הכריזה בקור רוח, “בבית הזה אני קובעת,” אני כבר הנחתי את המפתחות שלי בקערת קריסטל כבדה על השולחן. הדבר המפחיד בנשים מסוגה, זה לא הרוע
נתתי את הדירה שלי לבת שלי ולחתן שלי. עכשיו אני ישנה על מיטת שדה מתקפלת במטבח. שכבתי שם על המיטה המתנדנדת, שומעת את הצחוקים מאחורי הקיר. הטלוויזיה עשתה
בניתי את ביתי על המגרש של חמותי בפתח תקווה. בעלי מת, והיא החליטה למכור אותו בשביל בתה. התקשרתי אל הכלי קניין. כשפגשתי את בעלי, היינו צעירים, מאוהבים, ומסביב
Corazón de madre Hace años, en una cocina del Madrid de aquellos días, Santiago se sentaba a la mesa, ocupando su lugar de siempre. Frente a él, humeaba
ואין לך מה לשבת לשולחן. את צריכה להגיש לנו! קבעה חמותי בנוקשות. עמדתי ליד הכיריים בדממה של בוקר ישראלי עם פיג’מה מרוטה, שיער אסוף ברשלנות.
Luis, no te entiendo. ¿Te has vuelto loco? ¿Qué significa eso de me voy? Lo que oyes. Hace tiempo que tengo otra. ¡Es mi amante! Es dieciséis años menor que yo.
החתול הביט בה בדממה. נוטלת אוויר ונאזרחת באומץ, נגה שלחה יד לעברו, מקווה ששרוולי מעיל העור שלה יצילו אותה מציפורניו של הפרוותי הטרמפיסט המשמרת הסתיימה
על הגירושים אשתי אמרה: “קח את הכול!” ושנה אחר־כך, הצטערתי שהאמנתי לה הבוקר ההוא, מול מסמכי עורך־הדין, עדי הייתה שקטה. אפילו לא כעס רק שלווה. אז החלטת באמת?
María Leonor enfermó de repente. Ninguna de sus hijas fue a visitarla mientras estuvo postrada. Solo su nieta, Inés, se ocupó de cuidarla.
בערב חנוכה ערכתי שולחן לשניים, למרות שידעתי שאשב לבד. הוצאתי משקית הבד את שתי כוסות הזכוכית. הנחתי אותן בעדינות, מרפרף מהצד לבדוק שכל דבר במקומו. שני סטים של סכו”









