גיסתי הופיעה פתאום, בלי הזמנה, בליל ערב ראש השנה ומאותו רגע, כל החג הלך והידרדר. וידוי היא עמדה בפתח עם מזוודה גדולה וחיוך, כאילו עושה לי טובה. “
Tengo 41 años y la casa en la que vivo perteneció a mis abuelos. Cuando ellos ya no estaban, fue mi madre quien se quedó aquí y, tras su fallecimiento
יומן אישי, 14 ביוני אני נשואה כבר שנים רבות. הכרתי את בעלי, שאול אביגדור, עוד כשהיינו באוניברסיטת תל אביב. מעולם לא היו לי אחרים בחרתי בו ונשארתי נאמנה רק לו.
אני חיה בעולם שבו הזמן מתפתל כמו מסטיק, ונשואה כבר שנים רבות. הכרתי את בעלי אי שם בין הכיסאות האפורים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ומעולם לא חשבתי להסתכל
אתמול עזבתי את העבודה, כדי לנסות להציל את הנישואין שלי. והיום, אני לא בטוח אם לא איבדתי את שניהם. כמעט שמונה שנים עבדתי באותה חברה, הצטרפתי אליה זמן קצר אחרי שהתחתנתי.
ההורים שלי חיו בירושלים ואני גרתי במשך שנים רבות בתל אביב. עברו למעלה מעשרים שנה מאז הפעם האחרונה שבה נפגשנו. שניהם עבדו כאמנים, הופיעו במקהלות עממיות
אני נשואה כבר שנים רבות. הכרתי את בעלי עוד באוניברסיטה. לא הכרתי אף אחד אחר, בחרתי בו ונשארתי איתו. הייתי אחת מאותן “דינוזאוריות”
Todo sucedía como en una de esas siestas pesadas de agosto en Madrid, cuando el calor te mete en sueños espirales. Tenía una relación con mi novia, Inés
ההורים שלי גרים בישראל ואני חיה עכשיו בתל אביב. עברו למעלה מעשרים שנה מאז שנפגשנו פנים אל פנים. הם אמנים שמופיעים במקהלות שירה עממיות, וכל החיים שלהם סובבים
Life Lessons
לילה אחד חזרתי הביתה והופתעתי מאוד. בתי התחילה לארוז מזוודה בגדים, מוצרי טיפוח, מכשירים. שאלתי אותה לאן היא מתכוננת לנסוע.התברר שעדן, בתי בת ה־18, פתאום