Life Lessons
“מה אתם עושים? זה הבית שלי! התגרשתי מהבן שלכם כבר לפני שלוש שנים!” – זעקה אישה כשראתה את גרושתה לשעבר מביאה מנעולן ומנסה לפרוץ לה לדירה
09
מה אתן עושות פה? זה הבית שלי! אני ובנך התגרשנו כבר לפני שלוש שנים! צעקה תמרה, כשראתה את חמותה לשעבר מביאה עימה את יעקב האינסטלטור ומנסה לפרוץ לדירתה.
Life Lessons
״מה אתן עושות?! זה הבית שלי! אני התגרשתי מהבן שלך לפני שלוש שנים!״ — צעקה האישה כשראתה את הגרושה שלה מגיעה עם מנעולן ומנסה לפרוץ לה לדירה
0620
מה אתם עושים? זה הבית שלי! אני ובנך התגרשנו לפני שלוש שנים! צעקה מיכל כשהבחינה שגרושתה לשעבר מביאה פורץ ומנסה לפרוץ לדירתה. התגרשתי מגבר אלים כמעט לפני שלוש שנים.
Life Lessons
“מה אתם עושים?! זה הבית שלי! התגרשתי מהבן שלכם לפני שלוש שנים!” – צרחה אישה כשראתה את חמותה לשעבר מביאה מנעולן ומנסה לפרוץ לדירתה
09
“מה אתן עושות כאן? זה הבית שלי! התגרשתי מהבן שלך לפני שלוש שנים!” צעקה נועה כשראתה את חמותה לשעבר מובילה עימה מנעולן שמנסה לפרוץ לה לדירה.
Life Lessons
עזרתי לגבר חסר בית ונתתי לו ארוחה חמה, וכבר למחרת דפקה אצלי בדלת המשטרה: “הורעל אדם, אנו נאלצים לעצור אותך”
09
עבדתי כברמן-שף בבית קפה קטן ונעים בלב תל אביב. בסיום המשמרת, כשכבר כיביתי את כל האורות ועמדתי לצאת, הבחנתי דרך החלון בגבר שישב על המדרכה סמוך לרחוב אבן גבירול.
Life Lessons
עזרתי לאדם חסר בית ונתתי לו אוכל חם, אבל כבר למחרת הגיעה אליי המשטרה: “הרעלת אדם, אנחנו נאלצים לעצור אותך”
039
אני עובדת כשפית בבית קפה קטן ונעים בלב תל אביב. בסיום המשמרת, כשכביתי את האורות מעל הדלפק והתכוננתי ללכת הביתה, הצצתי החוצה מבעד לחלון וראיתי גבר יושב על שפת המדרכה.
Life Lessons
עזרתי לגבר חסר בית ונתתי לו מרק חם, וכבר למחרת בבוקר הגיעה אליי המשטרה: “הרעלת אדם, אנחנו נאלצים לעכב אותך”
03
אני עובדת כשפית בבית קפה קטן ומשפחתי בלב תל אביב, כזה שהמלצרים שם זוכרים את כל השמות של הלקוחות הקבועים, והקפה מריח גם אחרי שחוצים את הכביש.
Life Lessons
הבת שלי הפסיקה לדבר איתי לפני שנה שלמה. היא עזבה את הבית כדי לחיות עם גבר שלא רציתי לקבל, כי הכרתי אותו טוב: לא יציב, משנה מצבי רוח תוך שניות, תמיד מוצא תירוצים לא לעבוד. אבל כי הייתה מאוהבת, אמרה לי ש”אני לא מבינה אותה” ושהחיים איתו יהיו שונים. זה היה השיחה האחרונה שלנו, לפני שיצאה איתו מבלי להסתכל אחורה. הוא חסם אותי בכל מקום, ואפילו לא נתן לי להיפרד ממנה. בחודשים הראשונים שמעתי משכנה שהבת שלי מעלה תמונות—מחבקת אותו, מחייכת, כותבת שסוף סוף יש לה בית. הלב שלי התכווץ, אבל שתקתי. ידעתי שיום אחד הקשר הזה יחשוף את פניו האמיתיות. ואכן, כך היה. התמונות נעלמו. לא ראיתי אותה מאופרת, לא במסעדות, לא בטיולים. ואז ראיתי פוסט שבו היא מוכרת בגדים ורהיטים—והבנתי שמשהו לא בסדר. לפני שבועיים סוף סוף הטלפון שלי צלצל. ראיתי את שמה ונותרתי ללא מילים. עניתי בקול רועד, חוששת שאולי שוב תדבר איתי בקשיחות על כך ש”אני מתערבת לה בחיים”. אבל לא. היא בכתה. אמרה לי שהוא זרק אותה מהבית. ומה שהרסק אותי היה לשמוע: “אמא… אין לי לאן ללכת.” שאלתי אותה למה לא באה קודם, למה שנה שלמה שתקה. אמרה שהתביישה להודות שצדקתי. שהקשר הזה לא היה מה שדמיינה. “אני לא רוצה להיות לבד בחג,” אמרה בבכי. זה כל כך כאב לי, כי נזכרתי בכל החגים שלנו—איך שרנו, איך בישלנו, איך קישטנו את הבית. ולהבין שהיא חיה במציאות כל כך רחוקה מהחלומות שלה, קרע אותי מבפנים. באותו ערב חזרה הביתה, עם מזוודה קטנה, עגומה וריקה ומבט שנשבר מבפנים. לא חיבקתי אותה מיד—לא כי לא רציתי, אלא כי לא ידעתי אם היא מוכנה. היא בעצמה קפצה לי לזרועות ולחשה: “אמא, תסלחי לי. אני לא רוצה להיות לבד בחג.” זה היה חיבוק שחיכה שנה שלמה. הושבתי אותה, האכלתי אותה ונתתי לה לדבר. כל כך הרבה צברה, שהמילים יצאו כמו קיטור מסיר לחץ. סיפרה לי שהוא בדק לה את הנייד, גרם לה להרגיש כלום, אמר לה שבלעדיו אף אחד לא יאהב אותה. הודתה שביקשה פעמים רבות להתקשר אלי, אבל הגאווה עצרה אותה. אמרה לי: “חשבתי שאם אתקשר אליך, זה כאילו אני מודה שנכשלתי.” עניתי לה, שזו לא כישלון לחזור הביתה—הכישלון הוא להישאר במקום שבו נפשך נהרסת. והיא בכתה כמו ילדה קטנה. היום היא כאן—ישן בשקט בפעם הראשונה זה חודשים. אני לא יודעת מה יהיה בהמשך. לא יודעת אם תחזור אליו, או סוף סוף תבין שמגיע לה יותר. אני יודעת רק דבר אחד: את החג הזה היא לא תעבור לבד. כי מה תעשה אמא בישראל?
021
הבת שלי הפסיקה לדבר איתי לפני שנה שלמה. היא עזבה את הבית כדי לגור עם גבר שבדיוק מכירה כזה שאני ממש לא הסכמתי לקבל. הרי אני מכירה אותו, את כל הטריקים שלו
Life Lessons
עופי מהבית שלי! – כך אמרה אמא — תעופי, — אמרה האם בשלווה גמורה. ארינה חייכה בזלזול והתרווחה לאחור בכיסא — היא הייתה בטוחה שאמא פונה לחברה. — עופי מהבית שלי! — נטשה הסתובבה לעבר הבת שלה. — לנה, ראית את הפוסט? — החברה ממש התנפלה על המטבח, מבלי להוריד את המעיל. — ארישה ילדה! שלושה קילו ארבע מאות, חמישים ושניים סנטימטר. כולה העתק מאבא שלה, גם כן אף סולד. כבר עברתי בין כל החנויות, קניתי לה בגדים לתינוקות. למה את כזאת שפופה? — מזל טוב, נטשה. שמחה בשבילכן, — לנה קמה לשים לחברה תה. — תשבי, לפחות תורידי את המעיל. — אוי, אין לי זמן לשבת, — נטשה התיישבה רק על קצה הכיסא. — כל כך הרבה עניינים, כל כך הרבה. ארינקה כל כך מוצלחת, הכל עשתה בעצמה, הכל ביגיעה שלה. הבעל שלה זהב, עכשיו הם לקחו דירה במשכנתא, ממשיכים את השיפוץ. אני ממש גאה בילדה שלי. חינכתי אותה כמו שצריך! לנה הניחה בשקט ספל תה לחברה. כן, חינכת… אם רק הייתה יודעת נטשה…
064
צא מהדירה שלי! אמרה אמא. צא אמרה אמא בשלווה מוחלטת. עדי חייכה בזלזול ונשענה לאחור בכיסא היא הייתה בטוחה שאמא מדברת לחברה. צא מהדירה שלי!
Life Lessons
הזכות לא למהר: הודעת סמס מהמרפאה מוצאת את נינה בלב יום עבודה לחוץ, בדרך בין דאגה לאמא, לחץ בעבודה, שיחות עם הבן ודדליינים אינסופיים – עד שהיא סוף סוף עוצרת, אמרת “לא” לראשונה בחיים, ומגלה מחדש את המקום הקטן שמותר לה בתוכו – להיות בן אדם שלא חייב להספיק הכול, לאמא, לילדים, לעבודה, וגם לעצמה.
011
יומן אישי הזכות לא למהר הודעת וואטסאפ מהמרפאה קפצה אצלי בדיוק כשישבתי במשרד, מתכתבת במייל על עוד תיק לקוח. הנייד רטט לי ליד המקלדת “
Life Lessons
מִירָא: עדכון חדש זמין — איך אפליקציה מסתורית שינתה לי את המציאות, ולמה כל בחירה גובה מחיר סיפור על סטודנט ישראלי, טכנולוגיה שלא עוצרת, והקו הדק בין שליטה לאחריות
01
עדכון זמין בפעם הראשונה שהסמארטפון נדלק באדום זה קרה באמצע שיעור באוניברסיטת תל אביב. לא רק המסך כל הגוף של המכשיר, נוקיה עתיק ומרוט של עדי, הפך לאדום