יומן, 16 באוקטובר 2025 היום מצאתי את הטלפון של בת-דוד שלי, נעמה, שיישר בקבלה של החווה שלי בגליל. הוא רעם והוצג לי על המסך תמונה של בעלי, יעקב, שנפטר לפני חמש שנים.
אחי של בעלי ביקש לשאול לי את הדירה בזמן שהם משקמים סירבתי. ־ תביא לי בבקשה חציל על מצע של סלט, ביקש אורי, מחייך ברוחב ובשוליו של המכנסיים שלו רופף.
אמאבשתי רצתה לחלק לי את הדירה אנחנו, רונית כהן ובעלי דני לוי, נישאנו לפני שש שנים. אחרי הולדת בננו הקטן, אורי, החלטנו למכור את דירת הסטודיו הקטנה שלנו
אורלי בת שמונה עשרה הרה עם נועם, החבר של למדה בכיתה שלו. אנחנו מתאהבים כבר יותר משנה, וההריון מזדעזע אותנו, ולכן אנחנו משאירים את ההריון בסוד מההורים.
אורלי. העולם בפנים. נולדתי במשפחה פשוטה, חמה ושקטה למדי. ארבעה ילדים: שני אחים גדולים, אחות אחת, ואני הקטנה. כולם קראו לי בשם שונה תמי, תמא, או אורלי
Querido diario, Hoy he vuelto a sentirlo todo como una canción a medio terminar. Nina, la que siempre caminaba con la cabeza gacha por la calle del barrio
Mi marido dijo que iba de trabajo, pero lo vi aparcando su coche frente a la casa de mi mejor amiga.
¿Te has acordado de llevar el cargador y la medicación para el estómago? le preguntó María, mirando el coche detenido bajo el portón del edificio de su mejor amiga.
אני לא יודעת, מה לעשות. הבן שלי תמיד בצד של האישה אפילו כשהיא בטעות כבר לא מבינה לאן אלך בחול של דמעות בקול, מספרת ליּלונה אלישע בת שישים.
La madre de la novia me situó en la peor mesa con una sonrisa arrogante. “Conoce tu lugar”, me dijo.
Hace años, recuerdo aquel día en el que la madre de la novia, María, me obligó a sentarme en la mesa más desfavorecida del salón con una sonrisa sardónica
25/12/2025 היום מתעוררת בבוקר והחלטתי להדליק את הטלפון בעוצמה המקסימלית למקרה הצורך. בחלקה העמוק של הלב ידעתי שהוא לא יכתוב לי בחזרה. התחושה הייתה כמו