Estoy agotada. Y no, no hablo de un cansancio emocional abstracto: estoy hablando de un agotamiento físico, mental y hasta económico, cortesía de mantener
יש לי שכנים, זוג מבוגר, והבת שלהם גרה איתם יחד עם שלוש הבנות שלה. שמה של הבת הוא נועה כולם בשכונה מספרים שהיא איבדה את אביה כבר מגיל צעיר.
כשהייתי בן 23, עבדתי כמלצר במסעדה פופולרית בלב תל אביב. מקום שתמיד מלא תפריט זול, מוזיקה חזקה ותור ארוך כמעט בכל צהריים. לא היה לי חוזה, לא היו לי זכויות
מסיבה כלשהי, הרבה נשים חושבות שאם הן מעל גיל 40 ויש להן כבר אחד או שני גירושים מאחוריהן, זה בסדר פשוט לוותר על החיים. גם אני נמצאת במצב הזה.
את יודעת, משום מה, מלא נשים בארץ בטוחות שאם הן מעל גיל ארבעים וכבר עברו גירושין אחד או שניים, זהו נגמר הסיפור, ושום דבר טוב כבר לא יקרה להן.
SOLEDAD COMPARTIDA Hace ya treinta y ocho años, Lucía llevó a su futuro marido, Jaime, a conocer a sus padres en Madrid. No era solo una visita cualquiera
מאיזו סיבה שלא תהיה, נדמה שיש לא מעט נשים שחושבות שאם עברו את גיל 40 והיו להן גירושים או שניים, מותר להן פשוט לוותר על החלום. גם אני במצב הזה.
הבנתי שמשהו השתבש ביום בו פתאום שמתי לב שטל, אשתי, כבר לא אומרת לי “אני אוהבת אותך”. לא יודע בדיוק מתי זה נעלם האם בשבוע שעבר, לפני חודש, או
Life Lessons
הטעות הכי גדולה שלי לא הייתה בכך שלא היו לי שקלים. היא הייתה שהיו לי עודף גאווה. לפני שנים נשארתי בלי עבודה. המשרד שבו עבדתי כמעט עשור נסגר פתאום, כמו
Hoy llaman a mi hijo de seis años, Nicolás, a la dirección del colegio. No por pegarse. No por decir palabrotas. Sino porque se ha negado a borrar a nuestro