חמניות לסבא יוסף לוי גר בקצה הרחוב, בבית קטן אך חזק. הקירות, שבנו אביו משטחים עבות של עץ אורן, השחימו עם השנים, אך נעמדו איתן. הגג, שלמרות שהשתחרר מעט
הוילה שהחייה את החלום קיבלתי בתואר ראשון באדריכלות עם הצטיינות, והייתי חולם על סדנה משלי, על פרויקטים שישנו את פני תלאביב. אך החלום נאלץ לדחות.
היום, בעוד שאני עומד בכניסה המובנית של השכונה שלי ברחוב רוטשילד, שמיים מלאים בעננים קודרים והגשם מקפיץ קפלים על אספלט חם, חשתי איך האדי האדמה עולה צפוף
התקשרות מן העבר בבוקר שושנה כהן התעוררה והבינה שהשעון שבכניסה נחלש. המחוגים קפאו על חמש ופחות. היא ניערה ברעש, קרבה לאוזנה רק שקט. “
קושי לבחור יאיר שוב נשאר במשרד עד שעות הקטנות של הלילה. נועה יושבת על השולחן ומסתכלת על הארוחה שהצטלקה. ריח של עוף אפוי עם עשבי תיבול מתערבב בריח של נרות
¿Quién, si no yo? En el patio de un bloque de cinco plantas en un barrio residencial de Madrid, todos conocían a la abuela Carmen Fernández.
Gregorio Pérez vivía al final de la calle, en una casa pequeña pero robusta. Los muros, levantados por su padre con gruesas tablas de pino, habían ennegrecido
El palacio que devolvió la vida Andrés acababa de colgar su título de arquitecto con sobresaliente y soñaba con su propio estudio, con proyectos que dieran
¿Para qué pisar mi amor? Es una tarde tranquila. La calle está desierta, sólo los faroles escasos derraman manchas amarillas sobre el asfalto.
במסדרון הקטן היה צפוף משאלות. איתן, אדום מהתאמץ, דחף קופסה נוספת אל המדף העליון. האבק נצמד לכתרו הקרחתו כקרח אפור. למה לשמור את כל הזה? זבל אחד, נימן הוא