Quedaban ocho días para mi boda cuando mi padre se marchó de este mundo. Falleció en su sueño. Yo estaba en la oficina, en Madrid, cuando me llamaron desde el hospital.
ביום ההוא, בדרך הביתה מרמת גן, לא הפסקתי לחשוב על הבוקר בו יעל, אשתי, סיפרה לי לראשונה בהריון שלה. שלוש שנים ניסינו, ארבעה רופאים, אלפי שקלים, ולבסוףהקב”
În timp ce se grăbea spre casă, Tomer se gândea la acea dimineață specială când soția lui, Yaara, i-a mărturisit că este însărcinată. Dorind să o surprindă
אני בת 41, נשואה לעמית מאז שהייתי בת 22. זה נשמע מוזר לכתוב את זה, אבל לפני חודשיים התחילו לעלות בי מחשבות שמעולם לא נתתי להן מקום בלב שלי: אני לא בטוחה
בהיותו ממהר הביתה ברחובות תל אביב, תומר חושב על הבוקר שבו אשתו, רוני, בישרה לו בהתרגשות שהיא בהריון. כדי להפתיע אותה, תומר מכין לה ארוחת ערב חגיגית, מלאה
Life Lessons
נעלתי את הדלת של הכיתה. הקליק המתכתי נשמע בשקט כאילו כל הבניין עוצר נשימה ומאזין. פניתי לעשרים וחמישה תלמידי י”ב שלי. מחזור 2026. אלה שאומרים שנולדו עם מסך ביד.
היום אני יושבת וכותבת ביומן, מנסה לסדר את המחשבות שלי. אני וחיים, בעלי, משפחה טובה. זו הנישואים הראשונים של שנינו, ואנחנו כבר עשרים וחמש שנים יחד.
לפני כמה ימים, אמא שלי יצאה מהבית בדיוק כמו בכל בוקר. היא שלחה לי הודעה כדי לבדוק אם אכלתי ארוחת בוקר. עניתי לה “כן, נדבר מאוחר יותר”
Solo tenía veintidós años cuando me quedé sola, sin marido, con mi pequeño Lucas en brazos. Mi hijo apenas tenía dos años por aquel entonces.
אני ומשפחתי חיים יחד כבר עשרים וחמש שנה. זו הנישואים הראשונים שלי ושל אשתי, ומעולם לא הרמנו קול אחד על השנייה ליד הבת שלנו. תמיד ניסינו לשמש דוגמא של אהבה