הבית הפחוק של דוד יעקב היה נושא מבוכה לכל הכפר. זה היה פשוט הוא גר בקצה השטח, ממש על השוליים של הכפר, והיה איש סגור, דומם, שאף פעם לא חייך.
Que Dios lo tenga en su gloria. ¿Eres la viuda de él? Tengo algo importante que contarte, algo que el difunto me dejó con la boca afligida Creía que toda
El niño se despertó al gemido de su madre. Se acercó a su cama: Mamá, ¿te duele? ¡Matías, tráeme agua! Enseguida corrió a la cocina. Volvió un minuto después
Hace ya muchos años, recuerdo cómo, tras la sobremesa de Año Nuevo, mi mujer, Elena, se acomodó en la cama con una expresión de agotamiento. ¿A dónde vas, Elena?
Señora, por favor, no se enfade conmigo ¿me podría dar también un churro de esos bonitos? preguntó la anciana temblorosa a la repostera del puesto de churros.
Tu madre te dijo que pagaras tus cuentas tú misma soltó el marido. Araceli estaba frente al espejo del dormitorio, untándose la crema en la piel.
היום, אחרי כמה שבועות של חשיבה וחרדה, החלטתי לכתוב ביומן כדי לפרוק את המחשבות. הבוקר קיבלתי שיחה מאורי, בנו שלישי, שבדק אם כדאי לי להגיע לביקור עכשיו.
פזזי מכאן, מעולם לא אהבתי אותך! קרא יוסף אחרי אשתו הצעירה, שיצאה מהדירה עם תינוק קטן. סוף סוף מצאת את האומץ להודות בזה. אם רק אני כבר הבנתי זאת מצויין
קולו של החבר בקול דוארקולי נחת כמו חוט של פנס מדליק: תתן, תעזור לי ב60? אין לי כסף, והדלק במכונית על סף המות נגמר ההקלטה. אורלי פותחת בעיניים עגולות אפליקציית
האהבה שמחזיקה יד גם ברגע האחרון בשנים האחרונות של חיי סבתי, כשהשקט ירד על הבית והזמן הפך לשביר, הצלחתי לראות דבר שלפני כן לא תפסתי. זה לא היה דרמטי.