יום שלישי, 10 באוגוסט 2025 היום כתבתי ביומן על כל מה שקרה מאז שנקשרתי למטלה לשמח את בני, אורי, ובת זוגו, אילנה. אורי שלח לי הודעה לפני כמה ימים ואמר שאין
אורית חגה שלושים והבינה פתאום שהחיים שלה הפכו למפסקה ארוכה. בצהרי היום היא יושבת במשרד של חברת הIT הקטנה שברחוב בןיהודה, מתקנת טקסטים באתר, משפרת פיסקאות
אלון חנה את הרכב בקצה השיח בטבע, כשהשמש כבר החלה להתגבש לגוון כחולאדום אך עדיין לא ירדה לחלוטין. המנוע קוצר, והדממה נכנסה לשטח. רק הרוח נושבת בין העלים
קיבלתי את רוני לאחר הגירושין שלה. עם הזמן גיליתי שאני מתבצעת במעין משרתת בבית שלי. קיימות ידידות שמחזקות את כל תחנות החיים חתונות, גירושין, ילדים, קבורה.
אדם החליט לשלוח את בננו למושב אל חנה, אמא של רונית, בניגוד לרצוני מיכאל, אתה מתלוצץ? תגיד לי שזה רק בדיחה אחרי יום עבודה קשה. רונית נעמדה בכניסה למטבח
בפעם הראשונה שמתי לב ללירז במשרד. היא באה למשרד משאבי אנוש בתל אביב כדי לחתום על הוראת קבלה, ובאותו רגע בדיוק נכנס ארי למחלקת הרכש עם קורות חיים.
¡Ay, madre qué rico huele a usted por aquí! Me entra un hambre tremenda. ¿Me regalaría uno de esos? Nunca he probado nada así musitó la ancianita, abrazando
היי יקרה, שמעי לי את הסיפור הזה, כמו שמדברת חביבה מהשכונה, בקול חם ובקצב של שיחת וידאו. “התגנבו לי הבגדים, רוכב בר, תעזרו!” צעקה האישה הערבית על שפת האגם.
הזיכרון של הבוקר ההוא היה כמעט קבוע. יואב כהן קם לפני שהשעון הצפצף, כמו שעשה במשך שנים רבות. הוא נשכב כמה שניות, מביט בתקרה, מאזין לרחש המים במקלחת אשתו כבר הייתה קמה.
«Si arreglas este motor, te doy mi puesto», dijo el jefe, riendo. María Hernández, a diferencia de los demás empleados, no se echó a reír.