במשפחה של אינוחות, גם הבית מרגיש לא נעים. «שנאתי אותו! הוא לא אבא שלי! שירדו אותו לכאן!» צעקה רות, בת 17, על חציאביה. היא קראה לו הכבל וגרמה לו למלא את
28 de octubre de 2025 Hoy entré al quirófano del Hospital Universitario La Paz para observar la monitorización del latido fetal durante el parto.
¿Qué te conté, niña? exclamó la dueña de la casa acogedora, lanzándome una mirada fulminante mientras seguía distribuyendo las cartas sobre la mesa.
סודות של דודה רינה אנחנו, הילדים, קוראים לה בינינו «פיה». היא ירוקה ממוצע, בעלת שמלות פרחוניות צבעוניות, ולצידה תמיד רצה כלב לבן קטן בשם קופקה ברצועה.
הקיץ חימר במלואו, השמש העז של יולי כיסתה את הרחוב ברקיע פתוח וצלול. יוסי הלך מהתחנה, תיקן את רגליו על המדרכה באבני הפלא, והחזיק בידו תיק ספורט גדול, שבו
12 de diciembre de 2025 Hoy vuelvo a la misma página de mi cuaderno, pues la noche se ha vuelto una espiral de recuerdos que no logro desenterrar.
Kiko se casó a los veinticuatro años. Su esposa, Crisanta, tenía veintidós. Era la única hija tardía de un profesor universitario y una maestra de instituto.
¡Luz, ya te has vuelto loca a estas alturas! exclamó mi hermana cuando le dije que me casaba. Yo, con el corazón a punto de estallar, pensé: dentro de
Olvida lo que fuiste para siempre eso fue lo que, como si se la hubiera cortado de un golpe, me dijo mi hija Celia. Todo iba precipitándose.
היום חזר על עצמו כמו רוטינה ישנה, אבל משהו בלב נדמה לי נקרע. קמתי בבוקר, קיבלתי מסר ממזכירת הכנס: “הקשר עם ההנהלה צריך להיות מושלם”