¿Don Pablo? la voz al otro lado del teléfono era fría y formal. Sí, soy Don Pablo. ¿Con quién hablo? Le habla la directora del Centro de Acogida Infantil.
החברה שלי, עינבר, לא חוגגת את ערב השנה האזרחית החדשה כבר חמש שנים. היא לא קונה עץ אשוח, לא מקשטת את הדירה שלה ולא תולה שרשראות נורות צבעוניות.
Life Lessons
זכור לכל החיים מיכאל שמעוני כבר בתיכון ידע שהוא יהיה מורה. זה לא היה סתם רצון, אלא אמונה עמוקה שנולדה אצלו עקב מקרה שקרה לו. אז, בראשו הצעיר, מיכאל הבין
Life Lessons
יומן אישי לעולם לא אשכח כבר בילדותי, ידעתי בלב שלם שאהיה מורה. זו לא הייתה רק שאיפה, אלא החלטה עמוקה בעקבות אירוע שהותיר בי חותם. כשהייתי ילד בכיתה ו’
תקשיבי, חברה שלי נועה לא חוגגת את ערב השנה החדשה כבר חמש שנים. היא לא קונה עץ אשוח, לא מקשטת את הדירה שלה וגם לא תולה שרשראות אורות צבעוניות.
La amiga del cementerio Una tarde, mi marido salió a comprar pan y no regresó. Llevábamos cinco años viviendo juntos con nuestros hijos en casa de su madre
לפני שנתיים, סבתה של נועה נפטרה והורישה לה בית קטן עם חצר רחבת ידיים וערוגות ירק במושב ליד נתניה. נועה נזכרת בילדותה, איך נהגה לקפוץ בחצר, לשחק בין העצים
שתי עמודות
היא כבר הורידה את המגפיים והרתיחה מים לקומקום, כשקפץ הודעה מהבוסית בוואטסאפ: “תוכלי מחר …
יומן אישי כבר הורדתי את הנעליים ושמתי מים בחמי, כשההודעה מהממונה שלי צצה בוואטסאפ: “תוכל/י להחליף מחר את מיטל? יש לה חום, ואין מי שיסגור את המשמרת.”
לפני שנתיים נפטרה סבתא של נטע, והשאירה לה בית בכפר בגליל עם גינה רחבה וערוגת ירקות. לי ולנטע יש הרבה זיכרונות טובים מהמקום הזה; בילדותה נטע אהבה לשחק שם
Life Lessons
לא ישכח זאת לעולם מאיר שמואל כבר בבית הספר ידע שהוא יבחר להיות מורה. זו לא הייתה סתם משאלה, אלא החלטה עמוקה שנבטה בו בעקבות מקרה שעיצב אותו.