Querido diario, Tengo cuarenta y siete años. Soy un hombre corriente, más bien una rata gris que pasa desapercibida. No tengo buena figura, no soy guapo
אורן עמד בכניסה של בית הקפה בתל אביב, מביט בקפדנות על השעון ועל הדלת. סביבו המון קולות תלמידי כיתה א’ שהפכו למבוגרים עם פאות וצעיפים, מדברים בלי הפסקה.
¿De dónde saca usted la idea de que yo tenga que mantener a su hijo? Él es mi marido, es un hombre; debe ser él quien me mantenga a mí, no al revés estalló
בקרבת חג השנה החדשה רוני מרגישה לם של רגש. השנה היא השנה ה43 לחייה, ובכל שנה היא מצפה בחשק אל החג הקסום שמריח קלמנטינות, כאילו היא ילדה קטנה.
17 de abril No sé a dónde ir. De verdad, no tengo ningún sitio. Podría pasar unas noches en la estación de Atocha, ¿y después? De repente me asalta una
היום חזרתי מהסוף שבוע עם ההורים מאוחר בערב. דווקא רציתי לנסוע כשחשכה, ולכן שבחנתי את הכביש המקיף הארוך סביב העיר, במקום לקחת את הכביש הראשי המהיר.
זה היה לפני שנים רבות, והיום אני נזכרת בחוויה שהייתה לי בעיירה הקטנה של נצרת. חוסר עניין הוא בא בצורות שונות, שמעת קטע משיחה של נשים, לפעמים צריך להסגר
Después del funeral de mi esposo, mi hijo me llevó a una carretera del bosque y me dijo: «Aquí está tu sitio». No lloré en el entierro, aunque habíamos
הדמיון שלפניי פותח שערים על חווה ישנה בשדה דקל, שם קירות הלבנה נמסרים לי כאילו הם נושמים. באותו ערב, כשבתי הקטנה, אורלי, דוחפת אותי אל קיר המטבח הרטוב
Recuerdo, como si fuera ayer, los cuarenta años que compartí con mi esposo, Ignacio, un hombre de sesenta y tres años. Juntos criamos a nuestros hijos