—אמא, מה את עומדת ככה? חתמי פה ופה — ותפנו את המושב עד יום ראשון. זה עכשיו שלי. תמר תחבה לי את הניירות מתחת לאף בפרצוף כאילו לא נתתי לה עודף בסופר.
― אני לא יכול יותר לחיות עם פנסיונרית. הוא אמר את זה, לא מסתכל עליי, אלא לתוך הצלחת עם הקציצות. הרגע שמתי לו את השנייה – הוא תמיד אכל שתיים, שלושים ושתיים
– אני לא יכול יותר לחיות עם פנסיונרית. הוא אמר את זה כשהוא מסתכל לא עליי, אלא לתוך הצלחת עם הקציצות. הרגע הנחתי לו את המנה השנייה – הוא תמיד אכל שתיים
Kufferten stod allerede ved døren, og på komfuret boblede stadig gule ærter. Med medister. Lige som han kunne lide dem. Maren tørrede sine tørre hænder
– אני לא מסוגלת יותר לחיות עם פנסיונרית. הוא אמר את זה לא אליי, אלא לתוך הצלחת עם הקציצות. הרגע הגשתי לו את השנייה – הוא תמיד אכל שתיים, שלושים ושתיים
המזוודה כבר עמדה ליד הדלת, ועל הכיריים עוד התבשל מרק עוף. עם לחמניות. כמו שהוא אהב. מירית ניגבה את ידיה היבשות במגבת — באופן אוטומטי. הביטה בעורפו המוכר
המזוודה כבר עמדה ליד הדלת, ועל הכיריים עוד התבשל מרק עוף. עם קניידלעך. כמו שהוא אהב. מירב ניגבה ידיים יבשות במגבת – בלי לחשוב. הביטה בעורף המוכר, בשומה
המזוודה כבר עמדה ליד הדלת, ועל הכיריים עוד ביעבע מרק עוף עם כופתאות. כמו שהוא אהב. מיכל ניגבה ידיים יבשות במגבת — אוטומטית. הביטה בעורף המוכר, בשומה מאחורי
– Hvis du går over den dør tærskel nu, er der ingen vej tilbage. Jeg spærrer alle kortene, – Anders’ stemme lød kold, som om han irettesatte en uansvarlig
אז ככה, הסיפור התחיל כשיורם אמר לנועה – את עוברת את הסף הזה, אין דרך חזרה. אני חוסם את כל הכרטיסים. הקול שלו היה קר, כמו שהוא נוזף בעובדת לא אחראית, לא