היום כתבו לי כמה מחשבות על האורית, הילדה שהגיעה אל ביתנו והפכה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. היא הייתה גבוהה, רזה, בעלת תלתלים קבועים על הכתפיים.
Vi hadede hende med det samme, så snart hun trådte over dørtrinnet i vores lille rækkehus på Nørrebro. Hun var krøllet, høj og spinkel. Jakken hun havde
Vi hader hende med det samme, så snart hun træder over dørtrinnet til vores hus. Hun er krøllet, høj og spinkel. Trøjen er kedelig, men hænderne ligner
היא לא יכלה להשתנות ככה! כשאייל לביא מתפלא לראות את לשעברו, הוא מאבד את כל המילים. לא, זה לא יכולה להיות היא. אני לא מאמין שמי שאורית נראית כך.
היום, אחרי כמה שנים של חשיבה סוערת, אני חזרתי לכתוב ביומן הזה, בדיוק כמו שהייתי עושה לפני שנים, לפני שהרגליים שלי נתקעו בעשייה היומיומית של הבנייה.
היא לא יכלה להשתנות כך! כשאילן ראה את לשעברו, הוא התקפי שקט. לא, זה לא יכולה להיות היא. לא מאמין שעשויה דפנה להשתנות כל כך. הוא קפא מול חלון מסעדת יוקרה
Hun kunne ikke have ændret sig så meget! Da jeg så min ekskone, stod jeg helt målløs. Nej, det kan ikke være Liva. Jeg tror ikke på, at hun har forandret sig så meget.
Hey, jeg har lige noget helt vildt at fortælle dig om den lille røde kat, der hed Viggo. Så han blev smidt ud igen. Tredje gang i hans korte liv, det gik
Hun kunne ikke have ændret sig så meget! Da Mikkel så sin ekskone i vinduet, mistede han pusten. Det kan ikke være hende. Jeg kan ikke tro, at Kirstine
נעמה סטפן, לא אחיה עם בנכם, תספרו לו זאת הכריזה שׂולמית. עם מי תחיי? למי את צריכה כשאת עם הילדה? אני לא רואה שום “קפטן” בחזית, כמו שאתם אוהבים