Nej, Søren, hvad vil hun så gøre? Min kone er som en træstol, hun er ligeglad med alting. Du behøver ikke bekymre dig, jeg har allerede fundet en køber
לא, יוסי, ומה היא תעשה? אשתי קפואה, היא לא מתלהבת משום דבר. אל תדאג, מצאתי כבר קונה לדירתה. עמדתי קפואה במדרכה, שני סלסלים ביד, המפתחות עדיין תלויות במנעול
אורית, בת 43, ודן, בן 56, גרים יחד בדירת שני חדרים בקצה רחוב בתל אביב כבר שלוש שנים ללא נישואין, אבל כאילו הם זוג. דן מספר לחבריו: «אנחנו רק חולקים דירה».
Nej, Anders, hvad skal hun så gøre? Min kone er som et stykke træ, hun er ligeglad med alt. Du behøver ikke bekymre dig, køberen til hendes lejlighed har
לא, שמעון, ומה היא תעשה? אשתי עץ, היא לא מתעניינת במשהו. אל תדאג, מצאתי כבר קונה לדירתה. קפאתי במסדרון, שני שקיות בידיי, המפתחות עוד נשפו במנעול אפילו
28 ביוני 2026 היום אני מרשמת את מה שעובר עלי, כי זה מרגיש כמו סרט שאני לא מצליח לעצור. הייתי בן46, נישא כבר 18 שנה לאירית, בת41. יש לנו שני ילדים שלמה
להיות עם מחציתמחיר זה, למען האמת, חצוי ממעמדי. לא אפשרי, לא רצוי, ולא לָתֵת להם להתרבות. כך קבעה לי באוזניים האישה כשסגרתי את ההצעה שלי.
**Dagbog, 25. juni 2026** Jeg har altid haft den fornemmelse, at jeg er ved at glide ned i en rolle, der er under min værdighed. At leve med en halvbetaler
להיות עם חציחצי מתחת למעמדי. עם כאלה אי אפשר לחיות, ואפילו לא לתת להם להתרבות. כך בחן אותי האישה כששאלתי אותה אם אפשר לשתף את הבית. את, כאישה, בתפקידך
Det var engang, for mange år siden, at jeg, Mikkel, 54 år gammel, stod i den samme situation, som så mange af os har set komme og gå i Danmarks grå hverdagsliv.