Life Lessons
הדבר הראשון שראו לא היה הילד. זו הייתה השמנוניות. ידיים מוכתמות בשמן. בגדים מלוכלכים. ילד שלא שייך למקום כזה. כי המקום הזהמושלם. זכוכית.
Когда Эрез в очередной раз разрисовывает в тетради Человека-על, вместо того чтобы решать задачи, родители понимают: беззаботная и обеспеченная жизнь в
Life Lessons
הפסטיבל ברמת הגולן הוא כולו סערה אבק מתעופף, קהל שואג, שמש קופחת כאש מעל הרחבה. הטריבונות המתכתיות רועדות מצעקות האוהדים, ובשער עומד שור שחור אדיר בשם
בדרך כלל בחמש וחצי בבוקר שורר שקט מוחלט במושב שלי. השמיים עוד אפורים, הפרות זזות בעצלתיים בדיר, והאוויר הקר מלא ריח של חציר טרי. באותו בוקר בדיוק סיימתי
Life Lessons
האולם הגדול זוהר באור זהוב כשכולם מפנים מבטם. נברשות קריסטל מתנוצצות מעל שיש מצוחצח, התזמורת מנגנת חרישית, והאורחים העשירים בחליפות מחוייטות ושמלות נשף
Life Lessons
האולם היה מואר בזהב ונראה כאילו מישהו הזמין את אור השמש במיוחד לערב הזה. נברשות קריסטליות התנפצו לאלף אורות מעל רצפת השיש המבריקה, התזמורת ניגנה ברקע
Life Lessons
האולם נשף זהר כולו באור זהב כשכולם הסתובבו בבת אחת והביטו. נברשות קריסטל התנוצצו מעל רצפת שיש מבריקה, התזמורת ניגנה חרישית, והאורחים העשירים בחליפות ערב
מצאתי את אבא שלי, בן 87, במטבח. בידיים רועדות הוא ניסה להוציא את הדגן הסמיך ישר מהסיר. הוא לא הדליק את הכיריים, כי פחד שישכח לכבות את הגז ובסוף אתן לו “
יומן אישי, 12 ביוני בערב התרמה מפואר במלון היוקרה “הילטון תל אביב”, שבו הכל נמדד במותגים ובתגי מחיר, שוב חשבתי: כמה בקלות אנחנו שוכחים את מה
Life Lessons
“זה לא ככה עובד…” אבל הקול שלו כבר לא בטוח בעצמו. הילדה לא מסיטה את המבט. העיניים שלה יציבות. מרוכזות. “תספור איתי…