Da min søn Mikkel trådte over dørspærret med to nyfødte i armene, føltes det, som om verden begyndte at smelte. Han sagde kun et enkelt ord, men det rev
Da min søn stormede ind gennem døren med to nyfødte i armene, troede jeg, at jeg ville miste forstanden. Så sagde han, hvis børn det var, og al min forestilling
כאשר בני נכנס אל הדלת מחזיק שתי תינוקות טריים בזרועותיו, חשבתי שהשפתי עד שהאמת קפצה לי מהקיר. הוא הסתכל אלי וענה: זה של מי?, ובפתאומו כל מה שהייתי בטוחה
כאשר בני נכנס לביתי עם שני תינוקות בחיבוק, חשבתי שהשפתי. ואז הוא שאל ממי הם, ובבת אחת כל מה שחשבתי שאני יודעת על אמהות, קורבן ומשפחה נשבר לחלקים. “
En by indhyllet i mørke skygger, København, ånder i en tung, død stilhed, kun brudt af lejlighedsvise ambulancesirener. Inde i Rigshospitalets korridorer
אורלי! איפה את? רק תצא אלי! אפשר שלא תחזרי הביתה! שמעת אותי? לא אתן! הילדה הקטנה, בת חמש, חבויה בתוך שיחה של חצירים סביב גדר של בית כפרי קטן, ישבה על האדמה
Sofie vedHun opdager, at hemmeligheden hun har ledt efter, gemmer sig i den gamle skovbod ved havet.
Signe! Hvor er du?! Bare kom ud, ellers behøver du ikke gå hjem! Hører du mig?! Jeg lader dig ikke slippe væk! Den lille pige på fem år, som gemmer sig
Sigrun! Hvor er du? Kom nu frem! Du behøver slet ikke gå hjem! Hører du mig? Jeg lader dig ikke slippe væk! Den lille pige, kun omkring fem år, gemte sig
רוני! איפה את? אל תיעפי! אם תתפסי אותי, את לא תחזרי הביתה! שומעת אותי? לא אפתור אותך! הילדה הקטנה בת חמש, שהסתתרה בחשש בין שיבולי החמנייה ליד גדר של בית
היי, אורלי! איפה את? תפסי אותי מהר, אל תחזרי הביתה! שמעת אותי? אין לי כוונה לשחרר אותך! קטנה בת חמש, מתגנבת לתוך שעתות החמוצים מאחורי הגדר של בית כפרי