יומן אישי ערב שבת, ליד מושב קטן בגליל היום היה לי יום מיוחד ושונה מהרגיל. אחרי הצהריים, כשהערב כבר החל לרדת, נהגתי במשאית לאורך כביש הגליל, מוקף נוף ירוק ושקט משוגע.
אליהו מגיע לדירה בעקבות קריאה. פוגש אותו בפתח ילד בן עשר ובצידו ילדה צעירה מעט ממנו. אימא תגיע ממש בקרוב, אתה יכול להיכנס! הברז במטבח מטפטף, אומר הילד.
טיגנתי לביבות במטבח שלי כשנכנס פתאום גבר זר כך אני מספר היום לכל החברים שלי. אז, האמת, בכלל לא היה לי מצחיק. תארו לכם אתם לבד בדירה, אף אחד לא אמור להיות
תקשיבי, יש לי סיפור שפשוט חייבת לשמוע כולו ישראלי ומהחיים שלנו כאן. את מכירה את זה, שבארץ לפעמים שופטים אנשים לפי איזה מותג הם לובשים או אם השעון שלהם מפוצץ יהלומים?
Найти виновного оказалось задачкой не из лёгких. Дети, улепётывая к Яркону, напрочь забыли закрыть Кешета в клетке. Бабушка Рут, вернувшись с рынка с корзиной
תקשיבי איזה סיפור יש לי לספר לך את לא תאמיני. אז ככה, בשנת 2018, היה בחור ירושלמי בשם ראובן סרי, בן 34, שכל החיים חלם סוף-סוף לצאת מהעוני.
השמש תלויה גבוהה בשמים מעל תל אביב, חזקה ויוקדת, שוטפת את הרחובות באור שלא מתיר דריסת רגל לצללים. הקירות הבהירים מחזירים את האור באריחים מסנוורים, השמשות
אימצנו ילד קטן שכבר שלוש משפחות החזירו אותו, כי אמרו שהוא קשה מדי. רבים אמרו לנו שאנחנו עושים טעות. אבל אחרי הרבה שנים, כשאיבדנו הכול, הוא היה היחיד שבחר להישאר.
Слова эхом прошлись по залу с высоченными потолками виллы Баракан, в одном из уютных уголков старого Тель-Авива. Разговоры за столиками моментально стихли
Life Lessons
גונב הנקניקים תשמע, אני חייב לספר לך סיפור שקרה פה בשכונה שלנו, תל אביב. זה התחיל כשראובן, בעל צרכניה קטנה, שם לב לחתול שתמיד מסתובב אצלו ליד הדלת.