רuth עמדה ליד החלון, מביטה בשמיים האפורים של יום קר של נובמבר. לפני שלושה חודשים הייתה היא חתופה חדשות, כלת שמחה, והיום מרגישה כמו שפחה בבית שלה.
ליאורה עומדת ליד החלון, מביטה בשמיים האפורים. לפני שלושה חודשים הייתה היא כלה שמחה, אך היום היא מרגישה כעפפה בבית שלה. בוקר נוסף מתחיל עם הדפיקה המוכרת
ענת עמדה ליד החלון, מביטה לשמיים האפוריים של תל אביב. לפני שלושה חודשים היא הייתה כלה שמחה, היום היא מרגישה כאילו היא רק משרתת בבית שלה.
יוסי אוהב את רבקה מאז הלימודים, והם מתכננים להתחתן בעתיד. אמו של יוסי, מרים כהן, מנהלת מחלקת הלידה בבית חולים, לא מרוצה מבחירתו. היא תומכת במאיה, האחות
אורי אהב את אילת כבר מהיסוד של בית הספר, והם חיברו את גורלם יחד למחרת. אמו של אורי, דבורה כהן, מנהלת משמרת לידה באחד מבתי החולים בתל אביב, לא יכלה לאכול את בחירתו.
היה לי כבוד לשאת על כתפיי את עלייתה של אלונה, בת עשרים ושנתיים, למאורע של נישואי עם יובל, איש מבוגר ממני במקצת, סגור במעטו, חזק במילותיו.
**יומן אישי 12אוגוסט 2026** היום נזכרתי שוב איך הכל התחיל. עוד בתיכון, כשהייתי באותו כיתת ספה, נמשכתי אל אורית מאז שהכרנו. היא הייתה הילדה שהזכרתי לעצמי
**פרק1** אני משכיחה שהמיטה שלי מלאה בריח שלו, מרגישה את נשימתו החמה, שפתיו בטעם נענע בדיוק כמו תמיד. הוא לובש את הקפוצ’ון האפור שהקפד תמיד לומר שהוא
יומן, 12 במאי 2026 היום עבר עלי כאילו היה סרט ישן, ואני מרגישה צורך לשים את המחשבות על נייר. בבוקר, כשצעדתי לכיוון הפארק, הבחנתי בכלב קטן עומד על ספסל
**יומן, 4 במאי 2026** מי אתן?! עמדתי בפתח דירתי בתל אביב, מבטו של הלב נקרע מהבהלה. לפניי נעמדה אישה זרה, בגיל שלושים, עם קווץ קטן על הראש, ואחריה שני ילדים