נועה שרה בשמחה, איך לא? סוף סוף יש לה דירה משלה, בלי בעלת בית רגזנית שכבתה את האור בדיוק ב-23:00, עומדת מעל הראש וסוגרת את הגז מתחת לסיר הרותח.
Он оставил своих сыновей, когда они нуждались в нём Я помню, как Йоав стоял неподвижно. Белые стены больничной палаты в «Ихилов» казались слишком стерильными
זהו, נעה, זה נגמר בינינו! אני רוצה משפחה אמיתית, ילדים. את לא יכולה לתת לי את זה. חיכיתי מספיק, התאפקתי. אני צריך בן. כבר הגשתי בקשה לגירושין!
זה היה לילה מוזר, אולי בכלל לא היה לילה, כי לא היו חלונות במסעדה, וריח הים התערבב בניחוח של אורנים. הרחובות של תל אביב שטים לאחור כמו בנהר חלומי, והמנה
“אמא, איפה שמונת אלפים השקלים ששירה מעבירה לך כל חודש?” אחרי המשפט הזה, לא רק הדממה קרסה אצלי במטבח. שירה לא זזה. היא רק לחצה חזק יותר על הפלאפון שבידה.
אבא חשב שהבכתי את המשפחה עד שגילה מה עשה בעצמו שלב 1: תיק גב כבד יותר מהעבר אבא פתח את הדלת לאט, כאילו ציפה לראות שכן, לא את הפְּשַע שלו.
כשאביגיל הייתה בת שנתיים, היא חיה בבית ילדים בירושלים. הגעתי לצלם ילדים. נתנו לי לצלם את הילדים שהכי קשה למצוא להם משפחות. נכנסתי לקבוצה שלה וראיתי ילדה
היא חשבה שמדובר סתם בקבצן, עד שגילתה את האמת! הסיפור הזה התרחש אתמול בערב, בכניסה לאחת המסעדות היוקרתיות בתל אביב. הוא גורם לי לעצור ולחשוב, עד כמה אנחנו
Life Lessons
אף אחד לא חשב שיקרה משהו יוצא דופן. זה היה עוד מופע רודיאו. עוד ערב רגיל. עד שפתאום ילד חצה את הקו. בהתחלה נדמה היה שזה סתם טעות. אבל מהר מאוד התברר שזה לא כך.
מעולם לא אהבתי את אשתי, למרות שאמרתי לה את זה עשרות פעמים. אין לה שום אשמה חיינו היו טובים. היא אף פעם לא רבּה איתי, אף פעם לא הציקה או דרשה תמיד הייתה טובה ועדינה.