Else havde lige nået at glide ind i spisekammerets dør en brøkdel af sekunder før låsen klikede. Hun pressede ryggen mod hylden med dåser, fandt grebet
למה אני אהיה מטפל בסבא? מה תתני לי בתמורה? דירה? מכונית? שאלתה, בלי אפילו לנסות לרכך את הניסוח, מביטה בי כאילו אני לא גבר בשיאו, אלא סחורה שעברה תאריך
רבקה הצליחה להחליק אל מאחורי דלת האחסון ברגע שהמנעול הסתובב. היא הדביקה את גב שקרה למדף עם חביות, מצאה את ידית הדלת מבפנים ושיחקה אותה כך שנשארה פגיעה
הצגתי לה תקציב נפרד, והיא חיסכה לחופשה בלי לשאול רשות ועפה לבד. אני, אורי, בן 52. «אתה בעצמך ביקשת תקציב נפרד, אורי» «אבל לא כזה נפרד!» «כמה נפרד?
Far, har du noget imod, at vi bor hos dig i et par måneder? spurgte Jørgen tøvende sin far. Ikke noget imod, svarede far kort og knap. Jørgens forældre
Nej, Søren, hvad vil hun så gøre? Min kone er som en træstol, hun er ligeglad med alting. Du behøver ikke bekymre dig, jeg har allerede fundet en køber
לא, יוסי, ומה היא תעשה? אשתי קפואה, היא לא מתלהבת משום דבר. אל תדאג, מצאתי כבר קונה לדירתה. עמדתי קפואה במדרכה, שני סלסלים ביד, המפתחות עדיין תלויות במנעול
אורית, בת 43, ודן, בן 56, גרים יחד בדירת שני חדרים בקצה רחוב בתל אביב כבר שלוש שנים ללא נישואין, אבל כאילו הם זוג. דן מספר לחבריו: «אנחנו רק חולקים דירה».
Nej, Anders, hvad skal hun så gøre? Min kone er som et stykke træ, hun er ligeglad med alt. Du behøver ikke bekymre dig, køberen til hendes lejlighed har
לא, שמעון, ומה היא תעשה? אשתי עץ, היא לא מתעניינת במשהו. אל תדאג, מצאתי כבר קונה לדירתה. קפאתי במסדרון, שני שקיות בידיי, המפתחות עוד נשפו במנעול אפילו