הוא חוגג היום שבעים ושנה, אחרי שגידל שלושה ילדים. האישה שלו, מרים, נפטרה לפני שלושים שנה, והוא לא נישא שוב. הוא לא מצא אהבה חדשה לא הצליח, לא ברזל, ולא היה מזל.
Kære dagbog, Det er nu gået syv årtier, og jeg ser tilbage på livet, som jeg har formet med mine tre børn. Min elskede Mette forsvandt for tredive år siden
הבוקר היה הקר ביותר של שניים ועשרים השנה האחרונות. שלג יבש נשטף ברחובות תלאביב כסופות של עננים קפואים, והעיר נשקפה דומייה תחת שמיכתשלג כבדה.
זה היה הבוקר הכי קר של המם האחרון, של עשרים שנה. שלג היה יורד בכבישים כקופסאות שמן, והרחובות של ירושלים נראו ריקים, עטופים במשקפת לבנה של שלג.
Det var den koldeste morgen de sidste tyve år. Sneen faldt i tykke, ubønhørlige lag, og gaderne i København lå spøgelsesagtigt stille, indhyllet i et tungt hvidt tæppe.
בבוקר הקפוא ביותר של שני העשורים האחרונים, שלג נרדו במרעים צפופות ובלתי מתפשרות, והרחובות של ירושלים נצנצו בדממה כבדה, מכוסות בכסות לבנה משקפת.
Kære dagbog, Hvorfor skal mor have to værelser? Hun er allerede 65 år. Hun vil næppe modtage gæster, og med sine søstre kan hun jo bare drikke te i køkkenet.
Det var den koldeste morgen i de sidste tyve år. Sneen faldt i tunge, ubønhørlige flager, og gaderne i København lå som et hvideklædt spøgelse, tavse under
יומן, 15 באפריל 2026 היום קיבלתי שיחה שהשפיעה עלי יותר משחשבתי. אמא, ריבקה, עמדה בדלת המטבח של דירתנו בתל אביב, חיבוקתה שזורה בכוס תה חמה והקול שלה היה
15 ביוני 2026 יום שלישי היום אמא עמדת על פתח המטבח, משענת על משענת הדלת, כוס תה בידה וקול קריר שלא משלב חם. מתי את מתכננת לעבור, מריה? שאלתי, מנסה לשמור על נימוס.