**La Mirada de los Ojos Verdes del Pasado** Javier despertó antes del amanecer y pensó: Vaya, hacía mucho que no dormía así de bien. Y aquí, en medio del
**El destino ama a los agradecidos** A sus treinta años, Álex llevaba diez sirviendo en zonas de conflicto, herido dos veces, pero Dios lo había protegido.
**”Si es tu problema, tú lo resuelves”** Mamá, tú tuviste a Jorge para ti, no para mí, así que ocúpate tú de él. Yo necesito dormir antes de clases.
Otra niña más Lucía volvía cansada del trabajo a su piso vacío, esas habitaciones silenciosas que tanto la agobiaban. Nada más entrar, encendía la televisión
**יומן אישי** כשהגיע לגיל שלושים, לאריאל כבר היו מאחוריו עשר שנים של שירות ביחידות קרביות, הוא נפצע פעמיים, אבל ניצל בחסדי השמיים. אחרי הפציעה השנייה אושפז
“את רוצה את עושה,” אמרה מירי, קולה צורם כמו ציפור ביום חם מדי. “אמא, ילדת אותו בשבילך, לא בשבילי. תסתדרי עם הילד שלך לבד.
אבל את הטבעות אני אכין לך, תזכרי את זה! דניאל אמר את זה עם ביטחון ותמימות כזו שתמר לא הצליחה להתאפק ופרצה בצחוק. דני, אנחנו יחד רק חודשיים, תמר אחזה בספל
**Falsificación para la persona más importante** ¡Pero los anillos te los haré yo, que no se te olvide! Maximiliano lo dijo con tanta seguridad y una ingenuidad
A sus treinta años, Javier tenía diez años de servicio en zonas de conflicto, dos heridas de guerra, pero Dios lo había protegido. Tras la segunda herida
**יומן אישי** הכלה שלי ביקשה ממני מרחב ואז פתאום היא עצמה התקשרה לבקש עזרה. לאחר החתונה של בני, ביקרתי אצלם בכל הזדמנות. מעולם לא הגעתי בידיים ריקות תמיד