**Diario de mis pensamientos:** *”Te queremos, hijo, pero no nos visites más.”* Esas palabras me pesan en el corazón. Vivimos toda nuestra
“Quiero el divorcio”, susurró ella mientras apartaba la mirada. Era una fría noche en Madrid cuando Lucía pronunció en voz baja esas palabras
El timbre sonó estridente y molesto, anunciando visita. Luisa dejó el delantal, se secó las manos y fue a abrir. En la puerta estaba su hija con un chico joven.
**יומן אישי** “אנחנו אוהבים אותך, בן, אבל אל תבקר אותנו יותר.” המילים האלה מהדוורות לי כבר ימים. ההורים שלי, זוג מבוגר, גרים באותה דירה קטנה
הצלצול החריף והלא נעים בישר על אורח. נטלי הסירה את הסינר שלה, ניגבה את ידיה ופנתה אל הדלת. בתה עמדה שם עם בחור צעיר. נטלי הכניסה אותם לדירה. “
“לא, אמא. את לא תבקרי אותנו יותר. לא היום, לא מחר, ולא בשנה הבאה” סיפור על סבלנות שנגמרה אחת ולתמיד. הרבה זמן תהיתי איך להתחיל את הסיפור הזה
«No, mamá. No nos vas a visitar más. Ni hoy, ni mañana, ni el año que viene» una historia sobre la paciencia perdida para siempre. Largo rato estuve pensando
El timbre sonó con un chirrido desagradable, anunciando visita. Luisa se quitó el delantal, se secó las manos y fue hacia la puerta. Su hija estaba en
סליחה שזה הגיע לזה. דניאל, באמת הכל ארוז? את רוצה שאבדוק שוב? קראתי ונעצרתי מול דלת האמבטיה הסגורה. נועה, תעזבי! יש לי תיק שלם, ראית בעצמך ענתה בקול רועד
Lo siento, cómo ha terminado todo. Javier, ¿seguro que lo has metido todo? ¿Quieres que lo revise? grité, deteniéndome frente a la puerta cerrada del baño.