קצרין, קרח, ובדידות משתררת: סיפור של נועה ויואב כמה כואב להבין שהאהבה שהייתה חמה פתאום קפאה למרקחת של פרידה, בלי שום הסבר, ומכתה את כל האמונות של ביטחון במשפחה!
רונית, האם בת תשעים, לוחשת בטלפון ומבקשת בקול רועד: “התקשרי לקרן, הוא חייב לבוא מיד!” בתה, אורית, צועקת במצוקה שלושת הילדים חולים, משקימים
היי, שמעת את הסיפור של מאיה כהן? היא הייתה עובדת ניקיון במדרגות של יחידת מגורים ישנה בתל אביב, כדי לבנות עתיד לבנה של אורן לוי, הילד שהיא גדלה לבד.
Prometo amar al hijo de mi mujer como si fuera propio. Descanse en paz Yo, Ramón, siempre he sido el típico hombre que lo tiene todo. Un piso en el centro
פתחו את התיק, עכשיו! במצלמה ניכר הכל, אין בריחה! התרסקו! המילים חתכו את האוויר. במפעל נעליים של בית קפה בתל אביב, רעש המכונות נקטע פתאום.
היי, ראיתן, הבחורות, האישה שבחדר שלנו? היא כבר בת משקפת אמרה אחת, קולה רועד כמו צליל פעמון ישן. כן, שערה הפך לכסף. כנראה שיש לה נכדים, אבל היא כאן רק כי
En mi recuerdo de los años pasados, recuerdo a Doña María de los Ángeles sentada en su humilde caserón de piedra, el aire impregnado del olor a humedad
Temprano para morir Recorría las calles de Madrid bajo la noche, tambaleándose después de una generosa copa de licor. ¿A dónde había llegado?
הזיכרון של חיי היה תמיד קשור לאורית כהן, הסבתא היחידה שהייתה לי. היא חייתה בכפר קטן בטבריה, מקומית שבה החיים נעים משוק קטן, דרך הבית ולבסוף חזרה לשער הכפר.
אורי גר בבניין משושה בתל אביב, קירותיו דקים כלקח נייר, וכל תינוק של שכן מהדהד במזגן. הוא כבר מזמן אינו מתפלא כששכנים דוחפים דלתות, אינו מגיב לשערוריות