הפעם הראשונה בחיי שהייתי בנוכחות חתונה שבה הכלה ברחה, נחשפתי למהלך שאף על פי שנראה כמו עלילה קולנועית, קורה במציאות אם רק נותר ערניים. היה זה אירוע שלא
מה אתה עושה כאן, סבא? מתמלא מרוץ? בגיל שלנו הייתי נשאר בבית! הזקן אברהם כהן יישר את גבו כמה שהצליח והזיז את הכובע גבוה יותר על מצחו. הרוח הקרה חרטה על
¡Despierta, despierta, que Azahara vuelve a llorar! me gritó mi hermano pequeño, Sergio, tirándome del puño de la camiseta. No tenía fuerzas para abrir los ojos;
Olvídate de que alguna vez fuiste madre dice mi hija Almudena, cortante, como si me estuviera arrancando la mitad del alma. Todo se desmorona a pasos de gigante.
מה, זה באמת? לא יודע איך לומר היא נראתה כאילו קנתה לחם בעשרה שקלים שליש. הקול הרועם של הקופה בחנות יפו נמתח סביבם. במובן? שאלה רוני, קולה רועד.
En el pueblo de Los Arroyos se celebra una boda que tiene a toda la gente del lugar de pie y con la respiración contenida. Iván, el muchacho más fuerte
אישה חודרת תוקפנית קרעה את שמלתה של אביטל, בטענה שהיא רק מלצרת, מבלי לדעת שהבעל המיליארדר עומד לבוהת את כל הסצנה. אף אחד לא ניסה לעצור. המבטים זרחו על
Recuerdo como si fuera ahora, esa tarde de noviembre. La lluvia con nieve golpea la ventana, el viento aúlla por la tubería como un lobo hambriento y
«No puedo vivir sin ella» Soy María, madre primeriza, y mi pequeño Arturo tiene dos años y medio. Cada mañana, bajo el cielo de Alcalá del Valle, salimos
A los doce años le toca una operación. Simple. Programada. Una hora bajo anestesia, maniobras sin complicaciones y alta el mismo día. En condiciones normales