Life Lessons
פסח בלי הבן הטלפון רעד בקצה השולחן בדיוק כשדליה לוי הוציאה חמאה מהמקרר. על הצג הופיע השם “איתי”, והיא חייכה את החיוך ההוא של אמהות שמחכות יום
Увиденное за окном кухни יאיר, כבר קיפלת את החולצות הנקיות? ראיתי ששתי חולצות עדיין מונחות בערמה אחרי הגיהוץ. נועה, אני אטפל בזה, אל תדאגי כל כך.
Увиденное за окном кухни דני, כבר קיפלת את החולצות הנקיות? ראיתי ששניים מהן עדיין בערימה אחרי הגיהוץ. ענת, אני אסדר לבד, אל תדאגי כל כך.
Увиденное за окном кухни יאיר, כבר קיפלת את החולצות הנקיות? ראיתי ששתי חולצות עדיין בערימה אחרי הגיהוץ. תמר, תני לי, אני אסדר, אין מה לדאוג.
תוּקִית הַתַּנוּר – נועה, תבואי רגע. לא “בבקשה”. לא “כשתסיימי”. פשוט “תבואי”, כאילו קוראים לכלב.
כיריים נקיות נעה. בואי רגע. לא “בבקשה”. לא “כשתסיימי”. רק “בואי”, כאילו קוראים לכלב. היא נשענה על המטאטא ונכנסה אל המטבח.
Life Lessons
טלפון של בעלי שכב על השולחן, ועל המסך בהרהב הודעה: “תודה על ערב נפלא.” היה ערב רגיל של יום שלישי, כשאני מורידה את הצלחות מהשולחן, והריח של
כִּירַיִים נְקוּיִּים יעל, תבואי עכשיו. לא “בבקשה”. לא “כשאת מסיימת”. סתם “תבואי עכשיו”, כמו שקוראים לכלב.
Life Lessons
אתמול אחרי ארוחת ערב, דביר השאיר את הנייד שלו על השולחן, ועל המסך הופיע הודעה תודה על ערב נפלא. זה היה יום שלישי רגיל. אני אספתי את הצלחות מהשולחן, ובמטבח
Life Lessons
אני לא אשאר יותר לגור איתכם! הכול אצלכם לא בסדר! ענת נעמדה מול אמא שלי בעיניים כועסות ונפגעות. טוב, כשהייתי ילדה: אל תלכי לשם, אל תעשי ככה, בסדר, אבל עכשיו