Life Lessons
אני הצבתי לבעלי אולטימטום. אמא, למה אנחנו נוסעים עכשיו לסבתא ציפי? לא בא לי, משעמם שם. הבטתי במראה האחורית על נועה. בתי בת השש ישבה מאחור, תקועה בטאבלט
Life Lessons
עובדת ניסתה להעביר אליי את הדוחות שלה. העברתי את הבקשה שלה למנהל שלנו: “עזרו לגילי, היא לא מצליחה להתמודד”. גילי הגיעה למחלקה שלנו לפני שנה וחצי.
אני מעמידה את בעלי בפני בחירה קשה. “אמא, למה אנחנו נוסעים לסבתא אסנת? לא בא לי, שם משעמם,” דנה שואלת מאחור, לא מסירה את עיניה מהטאבלט הורוד שלה.
את לוקחת את הבת שלך, ואנחנו יוצאים. אין בינינו יותר שום דבר משותף! אבל, נדב… אמרתי הכול! ולא רוצה לראות אותך יותר! הדלת נטרקה, ודקלה רעדה.
בלי אשמה – את לוקחת את הבת שלך ואתן עוזבות. בינינו יותר אין כלום! – אבל, גל… – אמרתי הכול! ואני לא רוצה לראות אותך יותר!
יומן אישי, ללא אשמה אשמה את לוקחת את הבת שלך, ושתיכן עוזבות. אין שום דבר שמקשר בינינו יותר! אבל, אלעד אמרתי את שלי! ואני לא רוצה לראות אותך יותר!
טעות קטנה בחייך! לא ייתכן! דליה אחזה בהגה בבהלה, וכמעט נכנסה ברכב שעמד לצד ה”מאזדה” שלה בחניון. הג’יפ הכהה שחלף מולה היה מוכר לה מדי.
די! זה לא יכול להיות! רותם אחזה בהגה, ליבה דופק בחוזקה, וכמעט ונצמדה לרכב שחנה לידה בחניון הצפוף מול הבית. הג’יפ השחור שעבר לידה היה מוכר לה מדי.
תקלה קטנה די נו, לא מאמינה! רותם, בידיים רועדות על ההגה, כמעט נכנסה בקורל לבנה שחנתה צמוד ל”סוסיתא” שלה. הג’יפ השחור והגדול, שעבר עכשיו
החירות להיות אני “אתה לפעמים שואל את עצמך, מה היה קורה אם אז לא הייתי מעזה?” אמרה עדי בשקט, כמעט לעצמה. מבטה היה נעוץ בספל הקפה שבידה, כאילו