Life Lessons
הנאומוּת של החופה ששינתה את הכול 4אוקטובר2025 היום, בערב של חופה בתל אביב, קיבלתי את הע microphone ונגעתי בו ברגישות. הלב שלי דפק בקצב מהיר, כמעט שלא שמתי
למה אתה לא פותח את הדלת? לא רוצה! ולא אפתח. אורחים צריכים להודיע מראש, ולא לחדור למזווה, למקרר ולארון. למה לא תפתח זה אומר? זאת אמא שלי!
היום, בערב אחרי ארוחת הערב הקטנה שהכנתי בחוץ, הרגשתי צורך לכתוב את כל השטויות שמתרחשות בביתנו, אולי כך יתבהר לי מה קורה בעיני. — הקול השקט של הילדה
Jeg har levet næsten et halvt århundrede i ensomhed. Nej, jeg var gift, men min mand, Henrik, gik fra familien et år efter brylluppet. Det var netop da
Jens havde mistet sin kone. Hun havde aldrig haft mulighed for at komme sig efter den sidste fødsel. Uanset om man græder eller ler, så var der stadig fem børn.
יום שלישי, 12 במרץ יומן אישי היום עברי עם קץ של סערה שמחה וצרה, והרגשתי צורך לכתוב את המחשבות לפני שהן יתפזרו. אני, אבי, מתגורר בתל אביב עם אשתי יעל ושני
Hvornår kan vi flytte ind i jeres nye hus? spurgte svigerforældrene direkte. Er du ikke forstået? strammede Iben sig. Nå, så I er færdige, så vi regner
היום היה יום שמח בטון של משבר. בבוקר, כשקול המגש רעד על השולחן, רויטל פטרית חמותי השיבה לי את נתחי בשר שהכנתי בחלקה למרק. היא חייכה מריר ושאפה בקול חמור
Kære dagbog, I dag stod jeg ved komfuret og lavede aftenmad, da der kom et bankende slag på døren. Er du Nanna? spurgte en kvinde med et usikkert smil.
החיים זרמו בקצב הרגיל: לגדל בן, לבנות בית, להיות לצדו של בעל אהוב. תמרה בחרה באברהם מתוך כל הגברים רק הוא נגע בלבה. כשאברהם חזר מהצבא, הם נישאו.