Life Lessons
Life Lessons
הבת שלי, רבקה, אמרה לי בשקט שרצוי שלא אגיע יותר אליהם, כי הנוכחות שלי משפיעה על המשפחה בצורה לא פשוטה. היא דיברה ברוגע, בקול שקט, כאילו מדובר בהחלטה מידי
מיכאל אף פעם לא חשב על עצמו כחשדן במיוחד, ולבטח לא כפרנואיד. הוא היה גבר ענייני, מהנדס בניין כבר יותר מעשור, שהאמין למספרים בתכניות, לסקיצות בעיניים ולמה שראה בשטח.
בתחילת החורף של שנת 1932, במושב עמוקה, אף אחד מהתושבים לא טרח לספור את ימי החורף. כולם ספרו פרוסות לחם בפינה, קיסמי עץ בתנור, ודפיקות הלב אם הוא עוד פועם, או שמא נעצר.
Life Lessons
הבת שלי אמרה לי שעדיף שלא אגיע יותר לביתם, כי הנוכחות שלי מכבידה על המשפחה שלה. היא אמרה את זה בשקט, בלי להרים את הקול, כאילו מדובר במשהו רגיל לחלוטין.
“תתרחקי ממני!” קראה נועה אל תמר, שעיניה היו מלאות דמעות. “תבני לך חיים משלך בלעדיו!” “אבל גלעד הוא בעלי,”
בת החכם הנאלמת בימי החורף של 1932, במושב עין הגפן, אף אחד לא ספר ימים. אנשים ספרו חופן קמח באוצרות, שבבי עצים בתנור, ודפיקות ליבם האם עוד פועם הוא, או שמא הפסיק.
Todo el mundo tiene una esposa encantadora, y yo he acabado con una metepatas de campeonato. Iba por ahí presumiendo, diciendo a diestro y siniestro que
בתקופת החורף של 1932, במושב קטן בצפון ישראל, אף אחד לא סופר את הימים. האנשים סופרים רק חופנים של קמח בסל, שברים להסקה בתנור, ודפיקות הלב שלהם האם עוד פועם?
קציצות של חמותי אני וגילי נשואים כבר שלוש וחצי שנים, ובכל הזמן הזה, היא ביקרה אצל אימא שלי בגבעתיים לא יותר מארבע פעמים. בדרך כלל רק בחגים קפיצה קצרה
קציצות של חמותי נחום ועדינה נשואים כבר שלוש שנים וחצי, וכל אותן שנים עדינה ביקרה בבית חמותה, דבורה, אולי ארבע פעמים בלבד. תמיד בימים מיוחדים, ראש השנה