Life Lessons
¿Qué haces ahí parado? ¡Abre la puerta, que somos familia, y estamos en la puerta! La voz de mi suegra, Pilar Fernández, clara y autoritaria, cubría hasta
רינת שלומית אישה נאה, עיניים כחולות ושיער שטני, מעט אחרי גיל חמישים, גזרתה עדיין מחזיקה, אפילו שנטייה קלה להשמין מסתתרת מתחת לחליפה המעוצבת עמדה מול חלון
נרשמתי ליומנים כשהחלטתי להינשא בשנית, בני עידו וכלתי רותי, פשוט נדהמו מהבשורה ולא ידעו איך להגיב. אתם באמת חושבים שזה נכון להפוך את החיים בכזו דרמטיות בגיל הזה?
אני בת חמישים, ועדיין גרה אצל ההורים מאז שנכנסתי להריון. הבן שלי כבר בן עשרים. יש לי אח ואחות, שלכל אחד מהם יש בית משלו. אחי הבכור הוא עורך דין, ואחותי
Life Lessons
יומני, יום חמישי, תל אביבלפני עשרים וחמש שנה, החיים הובילו אותי בדרכים שלא שיערתי. אני נזכרת עדיין ברגע שבו פגשתי את דוד. הייתי אז צעירה, כמעט בת עשרים
נעמה התמקמה בנוחות על הספה החומה בבית הקפה ברחוב דיזנגוף, מחכה להזמנה שלה. היא אהבה לבקר כאן לפני העבודה, להזמין קפוצ’ינו חם ואקלר שוקולד, ולהתמלא
אני בן חמישים וגר בבית של ההורים שלי מאז שנכנסתי להריון. הבן שלי כבר בן עשרים. יש לי אח ואחות עם בתים משלהם. אחי הבכור עורך דין, אחותי הצעירה נשואה וחיה עם בעלה.
¿Qué haces ahí parado? ¡Abre la puerta, que somos familia, y estamos en la puerta! La voz de mi suegra, Pilar Fernández, clara y autoritaria, cubría hasta
למחרת בערב, ישבתי עם נועה בסלון שבדירתנו בתל אביב, ופתאום נשמעו צלצולים עקשניים בדלת. אף אחד לא ביקש מהם לעזוב, הסברנו לכל אחד ששאל הם פשוט לא רצו להישאר!
נעמה התמקמה לה בנוחות על הספה בבית הקפה הקטן ברחוב שנקין, מחכה בקוצר רוח להזמנה שלה. כבר הפך להרגל; קפה הפוך אחד, עוד אקלקטיק של וניל כדי להרים את המורל