Life Lessons
באור הלא רגיל שזורם ממסך של חלום, אחיות שמהלכות בגינת ביתן שבירושלים ממחוללות שמחה זוללת. רגליהן משתכשכות בשלג הנפול על דשא שחולם על אביב, והן מנסות ללקט
8 de marzo de 2024, Madrid Hoy me he sentado a meditar sobre la distancia que se ha creado entre nuestro hijo Íñigo y nosotros desde que se casó con Irene.
תראה, אני חייבת לספר לך סיפור על דינה. היא התחתנה בגיל 20, וכעבור שנתיים נולדה לה הילדה הראשונה והיחידה שלה, שירה. האמת, דינה אף פעם לא התלהבה ילדים.
הייתי בן שמונה כשאמא שלי עזבה את הבית. היא יצאה אל הרחוב, עצרה מונית ולא חזרה יותר. אחי היה אז בן חמש. מאותו רגע הכול השתנה אצלנו. אבא שלי התחיל לעשות
יומן אישי של ליה: התחתנתי בגיל עשרים, וכעבור שנתיים ילדתי את בני היחיד. תמיד הייתי אדישה לילדים, לא הרגשתי קשר מיוחד. כשנולד בני, אני ובעלי אלעד מסרנו
גידול בן רך או גבר אמיתי? – מאבקי חינוך בין אמא, סבתא ובעלה: האם לרשום את קוסטיה למוזיקה או לכדורגל?
למה רשמת אותו לחוג מוזיקה? ורדית עמדה בפתח, מושכת את כפפותיה באצבעות מהירות, סוקרת את כל המרחב בעיניים חודרות. שלום, ורדית. כנסי בבקשה, אני שמחה לראות אותך ממש שמחה.
Querido diario, Jamás habría imaginado que a mis 62 años podría volver a enamorarme tan profundamente como cuando era joven. Mis amigas se reían de mí
20 במאי, יום חמישי חיי עברו די מהר. התחתנתי בגיל עשרים, ומעט אחרי שחלפתי על גיל עשרים ושתיים, ילדתי את בני היחיד. אף פעם לא ממש התחברתי לעולם הילדים.
אז תארו לעצמכם, אני נוסע לבית של ההורים שלי ברכבת רגילה, לא מהיוקרתיות כזה מחלקה שנייה, מושבים עליון. ישנתי למעלה, וזה בכלל לא הטריד אותי.
היום נסעתי לבית של ההורים שלי ברכבת רגילה, בקרון משני. קיבלתי את המושב העליון, אבל לא התביישתי מזה בכלל. המושבים התחתונים היו תפוסים על ידי שתי נשים.