Life Lessons
היום חזר בי הזיכרון אל אותו ערב קיצוני במרתף של ביתנו ברחוב בן גוריון, תל אביב. קולי רעד כשקראתי את הקול של אמי, חנה, שנשמע כאילו היה נשבר מהכאב.
אחרי שעשרים ואחת שנה נישאנו, בערב אחד רונה התקרבה אליי ויחסה: איתי, אתה חייב להזמין מישהי אחרת לארוחת ערב ולסרט. הייתי מבולבל לרגע, והיא חייכה והוסיפה
Cuando tengo trece años aprendo a ocultar el hambre y la vergüenza. Vivimos tan necesitados que, por la mañana, salgo a la escuela sin desayunar.
היום, כשאני יושב בערב בחדר השינה הקטן שלנו בתל אביב, נזכרתי בתחילה של ההיסטוריה שלנו. כשהייתה בת שש עשרה, הִיא הדס, ניגשה אליה אישה זקנה משוק ההשקעות ביפו
Tengo 55 años y, por fin, vivo para mí. Sin remordimientos, sin miedo a ser diferente o a complacer a alguien. En mi espacio reina una armonía tranquila
Querido diario, Papá ¿es verdad? soltó la voz temblorosa de mi hija mayor, Irene. ¿Qué dices? respondí en voz baja, sin atreverme a mirarla a los ojos.
ח׳ 12במרץ 2025 היום חשבתי על הדברים הקטנים שהפכו אותנו למי שאנחנו. אולי תזכי לראות אותי מתבגרת, שהידיים רועדות כשאני מסגרת את החולצה, ובארוחת הצהריים לפעמים
Cuando mi abuela, doñaCelia, supo que estaba enferma, la aceptó con una serenidad que pocos poseen. Se sentó en la cocina, se sirvió un té, miró por la
Oye, te cuento un poco de lo que está pasando. Soy Carmen, tengo cincuenta y cinco años, y al fin estoy viviendo para mí, sin culpas, sin miedo a que me
Tras veintiún años de matrimonio, una noche mi esposa, Lucía, me dijo con una sonrisa traviesa: «Deberías invitar a otra mujer a cenar y al cine».