Life Lessons

Cuando llegó el otoño y Vicente se enfermó, todo cambió. Los vecinos llamaron con urgencia: Andrés, ven ya. Tu padre está en cama y no puede levantarse.

En el vagón de un AVE que cruzaba la llanura castellana, había una mujer joven y impecablemente vestida que, de pronto, me pidió que le leyera el futuro.

Querido diario, Entonces, queridos invitados, ¿estáis ya hartos? ¿Ya habéis bebido hasta el borde? ¿Os he complacido? pregunté, alzándome al final de la gran mesa.

Recuerdo que, en aquellos tiempos, un sonar estridente anunció la llegada de alguien. Lucía, quitándose el delantal y secándose las manos, se dirigió a

היום, אחרי שניסעתי ברכבת הפזורה שמקשרת בין תל אביב לירושלים, ישבתי בתא השני והתחלתי לכתוב במחשבותיי. לא יודע איך הצעירה המפולפלת, לבושה בחולצה אופנתית

אז איך היה, אורחים יקרים? נטעמתם? השתזפתם? קיבלתי אתכם בחום? שאלתי, עומדת בראש השולחן הגדול. בהחלט, אחותי, אמר אבי לוי בחיוך, את תמיד במיטבה!

לא. החלטנו שזה יותר טוב שלא תביאי את האישה והילד לדירתנו. איננו יכולים לסבול את חוסר הנוחות לאורך זמן, ולכן נבקש מכם לעזוב. והאישה שלך תספר לכולם שהוצאנו

נטע רצה לחזור הביתה. כמעט עשר בערב, והשעון ציווה: הלכה למיטה, ארוחה חמה וקצת לישון. היום היה ארוך היא קיבלה ביקושים עד סוף השבת, והחתול של יוסי, מיקי, ריחני על האף.

הסכמתי לשמור על בת השכנה בסופשבוע, אך מהר הבנתי שמשהו אינו כשורה בילדה. בטח תאמיני, נזרק אליי בחיוך בטחון, בעוד אני מתבוננת באישה החדשה שעמדה על המדרגה

No. Hemos decidido que no será buena idea que lleves a tu mujer y al bebé a este piso. No podemos aguantar las molestias mucho tiempo y, al final, os pediremos que os vayáis.