Author: Alejandro García
לא קברנו את העבר חבשי כובע, בחוץ קר. עוד מעט תתקררי. נועה הושיטה את הכובע הסרוג אותו, הכחול עם הפום-פון, שנעמה בעצמה בחרה בחנות לפני חודש. את לא אמא שלי! שמעת?
גיליתי שמישהו השאיר תינוק בחלון החיים ליד מחלקת היולדות בבית החולים באיכילוב. החלטתי לאמץ את הילד הזה, שנעזב על ידי הוריו שלושה חודשים אחרי שבעלי נפטר.
כל אחד לעצמו אמא, את לא מבינה מה קורה עכשיו בשוק, יואב דפדף בעצבנות בערימת מסמכים מודפסים, מסדר אותם לערימה מסודרת ושוב פורס אותם כמניפה על שולחן המטבח.
קרחת, קום כבר! כך נוהג בעלי להעיר אותי בבוקר. בשנה שעברה החלטתי לעשות משהו שמעולם לא עלה בדעתי קודם. לאחרונה שמתי לב שמופיעים לי פצעונים קטנים על כל הקרקפת
בלילה משונה במיוחד מצאתי את עצמי צפה ברחוב קינג ג’ורג’ בתל אביב, לבושה בשמלה בצבע רימון ובידי שקית מלאה חמוצים. לצדי הלך בעלי, נעם בן-עמי
יומן אישי גיל 60 היום אני בת 60. הגעתי לגיל שבו אני כבר לא מצפה שבית שלי יתמלא בחברים או קרובי משפחה. הרבה אנשים שהיו פעם קרובים אליי טוענים שאני הפכתי
אמא, הבן שלך כבר גבר! לא אשכח את אותו יום בו פניתי ישירות לחמותי ואמרתי לה זאת, אחרי ששוב שאלה את בנה אילו תחתונים לבש. אגב, הוא בדיוק חגג שלושים לפני שבוע.
איך חמות הבן לקחה לנו אותו. מאז שהבן שלנו התחתן, הוא כמעט ולא מגיע לבקר אותנו. עכשיו הוא תמיד אצל החמות שלו. אצלה תמיד מתעוררת איזו בעיה דחופה כיור נוזל
איך חמות הבן לקחה לנו אותו. מאז שהבן שלנו התחתן, הוא כמעט ולא מגיע לבקר אותנו. עכשיו הוא תמיד אצל החמות שלו. אצלה תמיד מתעוררת איזו בעיה דחופה כיור נוזל
יומן אישי, 15 ביוני אני מרגישה שהלב שלי כבד. אני באמת לא יודעת אם החתונה של בתי, תהל, תתקיים בסוף. כל המשפחה התפוצצה בריבים, והחתן לעתיד, יונתן, ממש משתגע.









