Author: Alejandro García
גרושה לשעבר… זה קרה לפני שנתיים. התקופה שלי בשליחות מטעם העבודה כמעט נגמרה, והייתי אמור לחזור הביתה, לנתיבות. קניתי כרטיס אוטובוס, וחשבתי לטייל קצת
חנה גבאי יושבת בגינת בית האבות על ספסל ובוכה. היום היא חוגגת שבעים, אבל לא הבן ולא הבת הגיעו, אף אחד מהם לא התקשר לברך. לפחות שותפתה לחדר, שרה ישעיהו
בבוקר מצבו של מיכאל בן-צבי החמיר. הוא התקשה לנשום. נתי, אני לא צריך כלום. לא תרופות, לא שום דבר משלכם. רק בבקשה, תן לי להיפרד מחבר. בבקשה. תנתק ממני את כל זה…
…הקטר נסע כבר ביום השני. אנשים הספיקו להכיר זה את זה, ללגום יחד כמה כוסות תה, לפתור עשרות תשבצים. כבר התחילו שיחות מפולפלות על החיים.
Экспресс ночи Дверות старого электробуса с гармошкой подрагивали и с шумом распахнулись, выпуская тёплый пар в тель-авивскую ночную прохладу.
צעקתי דרך החלון: אמא, למה כל כך מוקדם? תתקררי! היא הסתובבה, נופפה אליי במגרפה כמחווה: מה את רוצה, בטלנית? אני מנקה בשבילכן. ולמחרת כבר לא הייתה אמא.
נישואין מתוך אינטרס דוד רפאל, אפשר לדבר איתך רגע? בפתח המשרד הציצה ראשה הבלונדיני של עינת. הבחורה שתמיד הייתה דעתנית וקולנית מדי, הפעם נשמעה באופן מחשיד מנומסת ושקטה.
טוב, תקשיבי לסיפור הזה, את לא תאמיני. היו שתי אחיות. הבכורה, דנה מהממת, מצליחה, עם חשבון בנק מרשים. הצעירה, תהל, הייתה שקועה עמוק בבקבוק. להזכיר יופי?
דנה שטפה כלים במטבח הקטן בדירת חיפה, כששאול נכנס ובלחיצה מהירה כיבה את האור. יש עדיין מספיק אור מבחוץ, אין טעם לבזבז חשמל, נהם בקול כבד.
הבן שלי פשוט מדהים בזיכרון. כשהיה בגן, הוא ידע בעל-פה את כל הטקסטים של המסיבות, כך שאף פעם לא היה ברור איזה תחפושת תיפול עליו בסוף בסוף תמיד מישהו היה